רק בתחילת השנה הזו, ינואר 2013 סיכמתי את אובדנם של חלק גדול מגיבורי התרבות של מדינת ישראל.
חלקם מוכר יותר חלקם פחות.
נראה כי המכות ניחתות במהירות גבוהה.
לפני שבוע אריק אינשטיין ואתמול ספי ריבלין.
ספי הצחיק אותי מאז ילדותי.
זוכר את הוריי צוחקים מ"ניקוי ראש" ולא בדיוק הבנתי על מה הם צוחקים.
עם השנים היה ברור שהצחוק הוא על עצמנו כמובן, צחוק שספי היה אחד מאותם
אלו ששמו לנו מראה מול הפרצוף.
סאטירה ישראלית במיטבה, בטח לאותה תקופה.
"הבית של פיסטוק" ו"רגע עם דודלי" היו שתי התוכניות שצפיתי בהם יותר,
החיוך של ספי והתמימות שלו, בשחור לבן, היו תמימות של אותה תקופה.
אם תרצו הוא היה יובל המבולבל של התקופה השלי, למרות שאין מה להשוות בעושר
ההומור, כושר המשחק והגדולה של ספי ריבלין מול יובל המבולבל.
עוד ירידת מסך על אדם גדול שתרם לתרבות הישראלית.
אני בטוח אתגעגע לכל אותן דמויות שספי גילם בחייו.
אבידה קשה, אחת אחרי השניה.
נראה לי שלאולהים קשה שם למעלה, הוא ביקש להביא לידו זמר גדול וקומיקאי בחסד.
עכשיו הוא נהנה ואנחנו עצובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
