אחרי שקיבלתי את השרביט מטליק על ספרים שקראתי אני שמח להגיד שבילדותי הייתי תולעת ספרים
שקראה גם אנציקלופדיות בעשור האחרון זה התמעט מאוד עד שאפילו התחלתי כמה ספרים במקביל וזנחתי
אותם אחד אחד. בנוסף בשלוש וחצי שנים האחרונות הקדשתי את זמני ללימוד תואר ראשון במדעי המדינה
כך שרוב הספרים שקראתי היו ספרי מאמרים, מערכי שיעור וסיכומים בנושאים.
הרומן שלי עם ספרים חזר בעוצמות לאחר שמצאתי את האפליקציה "עברית" או בשמה האחר evrit (קישור לפוסט)
המותאמת לטאבלטי אנדרויד ואייפדים למיניהם. בנוסף אפליקציה של קינדל kindle הזמינה אף היא להורדה בחנות של גוגל
בחינם, משמשת לי כבסיס לקריאת ספרים בצורה נוחה ונקייה.
כרגע בשתי האפליקציות האלו אני מחזיק ברשותי יותר מ-100 ספרים הנקראים לאיטם בקצב של ספר בשבוע לערך.
לפני הסקירה שלי על ספרים אני רוצה להמליץ לקוראים שנעזרים בטאבלטים לבקר באתר הישראלי "מנדלי מוכר ספרים"
שם תוכלו למצוא כל שבוע ספר אחד או שניים בחינם לכל סוגי הטאבלטים ולאחר רישום קצר ולא משופע
בפרסומות ספאם לתיבת המייל, תוכלו להוריד ספרים בחינם, או בתשלום, למכשיר שלכם.
אז נתחיל:
"תחנה סופית אלג'יר" - ספר מפרי עטו של מישקה בן דוד. הסופר היה בעברו איש המוסד וכתב 5 רומנים בנושא.
הספר מגולל את תקופת התחלת שנות האלפיים כשהפיגועים בארץ היו "באופנה".
צייר הדומה באופן מפתיע לתמונתו של בחור קנדי שנמצא מת בסיני ודרכונו נמכר למוסד, מוצא את עצמו מגוייס
ומסלולו על הבעיות האנושיות וכל מה שקורה איתו, סוחפים בתיאורים ממשיים כאילו הייתי שם בעצמי.
"חטופים" - של הסופרת ורדה פוקס מגולל את סיפורה של בדואית מהנגב, כיצד הוצאה מאוהלי השבט שבה גדלה
מסיבה מיוחדת, איך הפכה לעורכת דין מוצלחת ועד גיוסה לשורות המוסד.
גילוי של עברה ושבי במרתפי החיזבאללה מערבל את העלילה בין ישראל לארצות שונות ומסבך מאוד את הקורות אותה.
קראתי את הספר ביומיים.
"מלחמות הצללים" - יוסי מלמן ודן רביב. קהילת המודיעין הישראלית משולה לתמנון שזרועותיו פועלות בחסות החשיכה.
תנועותיו נסתרות מין העין אבל רוחשות פעילות כל הזמן. האם כל הסיפורים סביב ההילה הזו נכונים, אמיתיים או מסופרים כדי להרשים
ו/או להדאיג גופים הצריכים לחשוש מהגעת היד הנעלמה הזו? הספר מפזר בזהירות את הערפל, חושף מעט את פעילויות האגונים החשאיים
של מדינת ישראל על הצלחותיהם וכישלונותיהם לאורך השנים. הספר מנסה להשלים פסיפס של מקרים המביאים לכדי תמונה
שלמה של מה שקורה מאחורי הקלעים של המקומות השמורים והסודיים של מדינת ישראל.
מעניין, מרתק ומביא עובדות למקרים שלא היו ידועים או ידועים בחלקם.
"שלוש שניות" - ספר מתורגם משבדית מאת הסופר השבדי אנדרס רוסלנד, ביורג. אסיר לשעבר המגוייס לשירות החשאי כדי
ללכוד רשת של מבריחי סמים המגיעה מבירות אירופאיות שונות אל שבדיה.
הוא נדרש להקריב את עצמו ולעזוב את משפחתו כדי להכנס לכלא ושם להתחקות אחר הרשת החל בסוחרים
הקטנים הנמצאים בבתי הכלא הקשים בשבדיה ועד לראש הרשת.
"תיק מצדה" - לסופר יובל אלבשן. מספר את סיפורו של סא"ל נמרוד גרין, קצין עטור שבחים הנעלם בעיצומו של תקרית מבצעית בעזה.
תשע שנים חולפות ואין סימן לסא"ל נמרוד גרין. קצין מודיעין צעיר מציע תוכנית מהפכנית ושנויה במחלוקת, כיצד לחלץ
את הקצין. אין הרבה תומכים בהצעה אולם רוה"מ מקבל אותה והיא יוצאת לדרך.
פיתולים של תוכניות, שינויים, האישה המחכה תשע שנים, הילדים והוריו של הקצין משמשים בערבובייה ומכניסים נופך
חדש להרבה חששות אמיתיים במדינה שלנו.
את הספר קראתי כמה חודשים לפני "צוק איתן" והיו בו בממנים של חטיפת גלעד שליט, השבי של רון ארד ומה יכול
לקרות לנו אם ילקח חייל במהלך מבצע כזה או אחר בעזה.
כשחזרתי הבייתה אחרי "צוק איתן", נזכרתי בספר הזה. זה לא נתן לי מנוח כמה שבועות. קראתי בו שוב וניסיתי לדמיין
מקרים שיכלו לקרות וכמה אנחנו חלשים או בעצם אנושיים בכל הנוגע לחיי אנשים, ילדים וחיילים.
"בית הסודות" - ספר של מיכל חזון המספר את סיפורה של משפחה והולך דורות אחורה אל עירק הרחוקה.
בנות הנולדות למשפחה ללא זכות בחירה ונישואין בגיל 12, שפע מאכלים, קללות, עין הרע וכישופים, דברים שהאמינו
בהם אז כמו גם היום. הכוח המאגי של המילה הנאמרת השפיע רבות על כל קהילה בעולם לפני 150 שנה. עד היום
יש עדיין אנשים המחשיבים קללות כמשהו שעלול לעבור מדור לדור.
המיוחד בספר, מלבד העלילה עצמה, בתחילת כל פרק יש מתכון למאכל עירקי מפורסם. דברים מתוקים, מאפים
ועד תבשילים. אני לא מנסה את כוחי בבישול אבל כל פרק מתובל במשהו מאותו תבשיל מיוחד יחד עם העלילה
באותו פרק זמן. ספר מעניין שאני כרגע עומד לסיים לקרוא אותו.
שמתם לב בוודאי שרוב הספרים שאני קורא לוקחים אותי למקומות שאני מכיר, לדמויות שהכרתי כמותן ולמצבים שהייתי בהם.
אני קורא לזה "ספרות מקצועית" כזו המגלה טפח ומכסה טפחיים אבל מכניסה את הקורא לעולם צללים שרבות מסופר עליו
אבל רק מי שהיה שם יכול לחייך לעצמו או ללחוש "אני מכיר"...
יש עוד הרבה ספרים באמתחתי, לא מעלים אבק בטאבלט, לא כבדים ואני יכול לקחת ספרייה שלמה איתי בכיס.
אני מעביר את השרביט לאליפל, n_lee, נ*גה, פועה וחגית ר'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
