שלום לכם קוראים חמדמדים שכמותכם,
הינה זה כאן - הפרק הרביעי.
אבל קודם כל כמה דברים שאולי יעניינו אותכם:
א.עברנו את ה2000! יאיי אס!
ב.אחרי שפרק חמש יפורסם, המון ספוילרים בלעדיים לפרק עשר ישלחו למנויים, זה הזמן "להתמניין" גם אתם.
ג.רוצים להחליף איתנו שלטים? זה יהיה אפשרי רק עד פרסום התאריך לפרק שבע, צרו קשר בתגובות.
ועכשיו הפרק, תהנו 3>
בפרקים הקודמים:
- "השותפה שלכם לחדר היא הולי בראון, יש סיכויי שאתן מכירות?"
- "אני ניקול קראופורד וזאת אנה וולש, אנחנו רוצות חדר יחד." "אין בעיה, התלמידה השלישית שתיהיה אתכן – " "כנראה היתה לך בעיה בהבנה, חמודה, אני ואנה וולש רוצות חדר ב-י-ח-ד! לא עם עוד משהי, ב-י-ח-ד!"
- "אה... קראופורד, חדר שלוש מאות שבעים ושבע, הסוויטה המלאכותית."
- "אל תיגע במיטה שליד החלון," פלט הנער ביובש ויצא מהחדר. מי זה לעזאזל הבן אדם הלא סמפטי הזה?
- "היי," אמר נער בלונדיני ודיי חמוד, כנראה הוא התאושש מהמכה.
- בהזדמנות אחרת הייתי קופצת עליו והולכת איתו שק קמח, אבל הרגשתי כאילו זה לא הזמן המתאים עכשיו, הרגשתי כאילו אם אני אעשה את זה אני אבגוד בהוא מהרכבת.
- "אממ... אין משהו רציני." הסתכלנו עליה במבטים מאיימים. "אוקי... יש..." היא הודתה, "החבר הכי טוב של אח שלי." שתיקה.
פרק רביעי – בנות אוהבות בנים, בנים אוהבים בנות
הסתכלתי מסביב, בדקתי שאף אחד לא שומע.
"דברי, עכשיו!" פקדתי עליה.
החקירה מתחילה...
"חייב?" היא שאלה, נבוכה.
"אהא," ג'ני ואני הנהנו במהירות.
"הוא חמוד, כיתה אחת מעליי, החבר הכי טוב של אח שלי," היא חייכה.
"ו..."
"ג'ני! יא חסרת טאקט שכמותך, אולי תתני לה לדבר?!"
"אופס... תמשיכי..."
"הוא לא הכי יודע שאני קיימת," הודתה, "הוא בא רק לדבר עם פיט, אתן יודעת, יש לנו תקשורת של היי – ביי, וזהו, אני חושבת..."
התקדמנו בחזרה לכיוון האמפי הגדול –
"הוא ממש חמוד, אתן תמותו שתראו אותו," היא אמרה אחריי כמה דקות של שקט.
"נראה אותו?" היא בלבלה אותי עכשיו.
"כן, הוא כאן, בגללו באתי לפה, בעיקר, אני חושבת."
"איך קוראים לו?" ג'ני לא יודעת לשמור את השאלות לעצמה.
"נייט," היא חייכה.
****
"אנה, תפסיקי כבר לכעוס עליי על הדבר המטומטם הזה!" אמרה לה ניקול בכעס.
היא לא ענתה.
"זה ממש מפגר, אז גררתי אותך מאיזו ילדה אחת באמצע שיחה, לא שאת לא תכירי עוד בנות חוץ ממנה וממני, תפסיקי להיות כזאת דרמה קווין!"
"זה לא רק זה, אני כל הזמן צריכה רק ללכת אחרייך לכל מקום, להיות לידך כמו איזה עמוד חשמל דפוק, עכשיו צריך רק להגיע כלב, להרים רגל ולהשתין עליי!"
"את יודעת שזה לא נכון."
"זה כן נכון."
"לא רציתי שתדברי איתה, אבל הסיבה הייתה אחרת ממה שאת חושבת."
"מה בדיוק!? הא!? את לא רוצה שאני אהיה במרכז, את לא רוצה שיהיו לי חברות, את רק רוצה ש – "
הפלאפון צלצל.
"מצטערת," היא אמרה במהירות, מסתכלת בצג של הפלאפון.
"זו רק לנה," היא נתקה.
"אז מה זה בדיוק?" שאלה אנה.
"היא הבת שלו..." היא פלטה ביובש.
"הא?"
"היא הבת של המאהב של אמא שלי, מרוצה עכשיו?!"
****
"כוסית תפסת, הא?" אמר מקס( או צעק בקולי קולות, מה זה משנה) ושרק בקולניות.
"שתוק," היסה אותו ניק והסתכל מסביבו.
"תשתחרר גבר," אמר מקס, "מה קרה שם בדיוק?"
"נפגש בארוחת הערב, כנראה."
"אמממ..." גורג' השמיע קול, פעם ראשונה מאז שנפגשו.
"מה?" שאל ניק.
"כלום."
מקס התעלם מהפגנת הנוכחות של ג'ורג' והמשיך בשלו –
"אחי, ראית את הבלונדינית, נראה לי היא בקטע שלי, הא?"
"יופי מקס, אנחנו מדברים עליי עכשיו, לא?"
"אויש, ניק, אל תהיה לי כוסית עכשיו, אתה ממלא לא נותן פרטים, אז לפחות תודה שהבלונדה בקטע שלי..."
****
"פיט? אתה חיי?" שאל נייט בדאגה.
"כן... רק עוד ג'ל ואני בא..." הרגיע אותו פיט.
או שלא, כבר במשך חצי שעה הוא אומר את אותו תירוץ...
"פיט, אנחנו מ-א-ח-ר-ים!"
"המקלחת היא רכוש הציבור," הוא אמר ברוגז ונכנס באי חשק אל החדר.
הם התחילו להתקדם לכיוון האמפי הגדול –
"קלוט את זאת," אמר פיט והצביע על נערה יפה עם שיער חום.
"היסטרית מדיי," אמר נייט אחרי כמה שניות.
"אז אין לך בעיה ללכת מכאן ולהניח לטובים לעשות את עבודתם כראוי, נכון?"
פיט והשטויות שלו...
"אין בעיה," קרץ נייט והלך לכיוון האמפי הגדול.
הוא חיפש אנשים מוכרים בקהל, והוא מצא.
****
"מה השעה?" שאלתי.
"חמישה לשבע," הולי ענתה.
"בלי לחץ הפעם, זוכרות?" שאלתי, מגחכת.
פתחנו את דלת הברזל ונכנסו אל האמפי הענק.
פעם שעברה, כשהייתי כאן, הייתי עסוקה יותר מדיי באלפי דרכים שונות לרצוח את ג'ני והולי באכזריות(סקילה באבנים, דחיפה מצוק, חניקה, טביעה...) ופחות התרכזתי במה שקורה מסביבי, לא נורא, תמיד יש פעם שנייה.
האמפי היה גדול כל כך...
גדול כל כך עד כדיי כל שהייתי יכולה להקים בו שכונה קטנה עם מרקט צמוד.
הקירות היו צבועים באדום חזק, דבר שבלט במיוחד מול הלכה השחורה המבריקה שכיסתה את המושבים.
"וואו..." פלטה הולי בפה פתוח.
"וואו," הסכמתי איתה.
מקום ענק, אין ספק.
"אני... אני... חייבת ללכת," גמגמה הולי פתאום ורצה לכיוון השירותים.
"מה קרה לה?" שאלה ג'ני.
"אם היה לי מושג..."
יכול להיות שאם הייתי פחות טיפשה הייתי מבינה הכל מיד, יכול להיות ששברון הלב מאוחר יותר היה נמנע, אבל הייתי טיפשה.
לא חברתי בין הרמזים.
באותו הרגע ראיתי אותו שוב, הייתי עסוקה בלהרגיש מאושרת, מאושרת מדיי כדי לקלוט רמזים מלמעלה.
ואז הוא סימן לי בידו להתקרב, הלב דפק חזק כל כך שהייתי בטוחה שעוד מעט הוא יצא מתוך הגוף ויתחיל לקפץ מסביב לאולם.
"גם אני צריכה ללכת," פלטתי, נעלמת מעיניה של ג'ני במהירות.
"כולם התחרפנו היום," היא אמרה בשקט וחיפשה מושב.
****
התקרבתי, הוא לקח את ידי ושנינו נכנסו לתוך אחד החדרים הצדדים.
"היי, זוכרת אותי?" שאל, בחיוך.
"כן," חייכתי גם אני.
אולי הוא הרגיש כמוני, אולי...
"קוראים לי נייט, דרך אגב."
פאאק!
ועכשיו בקשר להחלפת שלטים -
עוד מלפני שהקמתי את הבלוג ידעתי שאני לא הולכת להפוך את הבלוג ללוח מודעות, אבל החלטתי לאפשר החלפת שלטים עם בלוגים אחרים למשך שני פרקים של בלי פעם אחרת, כלומר עד שהתאריך לפרק שבע יפורסם.הסיבה לזה היא כדי להכיר את הבלוג לקהל רחב יותק. אז אם אתם רוצים לפרסם את הבלוג שלכם צרו איתי קשר בתגובה, הינה השלטים:
רוצים להחליף איתי שלטים? השלט החדש חדש שלנו הוא:
(פשוט תעשו "קופי-פסט")
תודה ענקית לפריסטייל עיצובים על השלט המדהים!
צרו איתי קשר בתגובה לפוסט.
השלטים שלכם:
רוצים להחליף איתנו שלטים? צרו קשר.
אני באמת משקיעה את הנשמה בשביל כל פרק.
אז תנו קצת פדבקים, תגיבו.
רק אחרי 20 תגובות המשך.
בלייר 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
