בא לי לקום ולהגיד שזה שאני בן אדם אחר היום זה לא אומר שאני לא מופרעת אכילה לשעבר. 
וזה שאני יושבת בצבא לארוחת צהריים עם אנשים שלא מודעים לעבר שלי ומתחילים לפתוח בשיחה על מה זה הפרעות אכילה ומי כן נחשבת ומי לא ואיך זה מתבטא ועוד בולשיט כזה או אחר זה לא אומר שזה לא צובט לי את הלב. וכששואלים אותי לדעתי אני רק מהנהנת ובולעת את הרוק כי אני נבלעת לעומת הנושא הזה. ומספיק פעם אחת שפתחתי את הפה טיפה יותר מדי ואמרו לי מה? מאיפה את יודעת את השמות האלו? והתחילו חקירות מפה ועד ג'רוזלם.

בא לי שלא ידברו על נושאים כאלו לידי ושהפרעות אכילה ותקיפות מיניות ירדו מסדר היום של האנשים סביבי כי זה צובט לי את הלב ממש-ממש. בא לי שאנשים יפסיקו לחשוב שהם יודעים הכל על בנות עם אנורקסיה ויפתחו את הפה מבלי לקחת בחשבון שיש השלכות למילים, ולמילים יש הד והוא נשאר.

ולא לכולם יש מושג על כל נושא כי הם קראו על זה איזו כתבה או כי מישהי שהייתה איתם בשכבה הייתה כזאת. 
לא, זה שהיא סופרת קלוריות לא הופך אותה למופרעת אכילה. ולא, זה שמישהי אמרה שהיא כבר החלימה והיא לא מתעסקת בזה יותר לא אומר שצריך להאמין לה. 
ולא, לא צריך לצעוק את המילים "הפרעת אכילה[!!!!!]" בכל אפשרות שנקרית בדרך.