כשבא לך לבכות,

ולא בא לך לדבר על זה,

ולא בא לך להתמודד עם זה,

ואנשים לא מבינים,

למה בא לך לבכות.

ואין אף אחד להגיד לו,

ונשאר רק הרצון לצרוח,

ולברוח,

בלי לתת הסברים,

על למה בא לך לבכות.

וכשהידיים רועדות,

והשפתיים רוטטות,

והעיניים מתלמאות דמעות,

והמבט מושפל,

והמדרכה החלה להרטב,

ואנשים תוהים,

ושואלים,

ולא מפסיקים,

וכבר לא בא לך לבכות.

אבל עכשיו,

זה מאוחר מדי.