זכיתי שתעדתי מילה במילה, רגש לרגש וכל דמעה סוררת שזלגה ממני בשנים הדפוקות האלה שעיצבו את מי שאני היום. פשוט ברברת אינסופית וטהורה של מי שהייתי. כולם זוכרים קצת מה קרה להם ומי הם היו בגיל 16, אבל מי יכול בדיוק לחזור לאותו רגש בדיוק, לתת לו להציף אותו בעוצמה מהממת?
אני אפסיק עכשיו לנסח משפטים כמו ילדה עילגת ואלך לישון.
תודה אם מישהו שרד לקרוא את השטויות שלי עד היום, במקרה.