פרנק זאפה והיציאה המלכותית

ראיתי פרחים שמבצבצים בין חריצי המדרכות. קיימת בי אותה נטייה להתמוסס ממחזה כזה. רק חסר היה לי ללבוש שמלה ולקפץ בדילוגים אך ורק על הפסים הכתומים של מדרכות המסוגננות כברחובות אמסטרדם. למעשה, שמעתי פעם שזה נקרא 'רחוב הולנדי', אך לא הייתי בהולנד כדי לבדוק את אמיתוּת העניין. פעם אכלתי דובדנים והאזנתי להמיה הזמזומית הזאת, המוכרת, של השקט הלילי וחשבתי על פרחים אדומים. לטבול אצבע בלוע הארי, לדגדג את ציפורני החתול ולהחוות נשיקה אסקימוסית עם מקור החסידה אפשר עם פרחים - כי השילוב של הדיבור האנושי עם עצם מן הטבע הוא כמעט תמיד מצוץ ומופרך אבל ישנו מי שיגיד כי זה כל היופי ואנחנו לעולם נהנהן ונכנכן להסכמה (הרי אין טעם להתווכח על תפיסת דבר שידוע שההשגה שלו היא ממקור אינדיבידואלי). להורים שלי יש חצר אבל אין בה פרחים ולפעמים זה גורם לי להתעצב מעט כי פרחים משלהבים את הדמיון שלי, בעיקר פרחים אדומים. לכל דירה אשר בה התגוררתי הבאתי עימי צרורות פרחים מפלסטיק, כי אין לי אחריות בשביל להשקות ולטפל בצמח ואין מצער מעציץ או שתיל שהוא מחוסר אפוטרופוס שכן הוא לא נטוע באדמה המרחבית כי אם באדמה המוגבלת לו בלבד. יש סיכוי שיראו את זה כחוסר אהבה לפרחים, אבל זה נולד מתוך אהבה משוגעת וחסרת רסן להם. וטריפ טוב, בלי הטריפ הכימי, הוא להיות ולשכב בשדה מרוחק של חמניות או של צבעונים [כמו בהולנד, למרות שיכול להיות שגם זה יסתבר לי כמיתוס יום אחד - הקשר שבין הולנד לצבעונים]. בשבילכם יקירי זר פרחים:

במצב רוח לא-מצחיק במיוחד, ועם המון אהבה לכם - קוראים יקרים - נאלץ לחתוך את הדיבור,

ימים יפים שיהיו (עטורי פרחים),

Diarrhea.

פעם ראיתי שבלול וכל הריר שלו יצר מעין שביל על האדמה אז פיזרתי עליו סוכר ואז כשהגיעו נמלים ראיתי איך הן נדבקות לשביל וצחקתי צחוק מרושע, כי אין באמת מה לעשות חוץ מזה כשאתה ילד אינפנטיל. ילדים אידיוטים מתלהבים מעצם היותם טיפשים, זה נפוץ. היה לי חבר פעם שאהב לרסק חתולים על קיר, אבל אני הייתי צמחוני והייתי אומר לו בנימה גאה ועליזה " נו די תפסיק! " מה שרק גרם לו לרצות לעשות את זה עוד יותר. הקשר של ילדים קטנים לבעלי חיים הוא חסר כל רגש ולפעמים הוא קר עד אכזריות, אני יודע שלבן דוד שלי פעם היה כלבלבון קטנטן ובעת משחק הוא מחץ אותו למוות. חתיכת מטומטם, חשב זה צעצוע. אני חושב שהעונש שלו היה "פליק..." וללכת לישון בשעה שבע, אבל כיום אחרי כל השנים הללו אני כבר לא כל כך סגור על כך. קאספר אלרגית לפרווה, אבל פעם היא נתנה לעכברים לטפס עליה טרם התגלתה האלרגיה הנוראית - וכנראה בגלל שאני נראה כמו עכבר היא מחבבת אותי - ושנינו מעריצים גדולים וידועים של פינקי והמוח, וכמו שאמרתי כבר - זה ידוע - אנחנו מעריצים במודע של פינקי והמוח ונעשה הכל כדי להחזיר את הסדרה הזאת לתודעה.

(מסר תת-סיפי:) תראו פינקי והמוח, זה יעזור לכם בחיים. ומי בכלל צריך פרסומת עם אייל סקעת שמדבר על קריאת ספרים, אני לא מאמין שהוא קרא ספר אחד מימיו. הוא ראה פינקי והמוח ובגלל זה הוא הגיע רחוק אז שלא יעבוד עלינו... גם כן זה.

חזרה לעניין.

יש לי כלב  וקוראים לו טיקל - כי אני מעריץ גדול של קלרה הקדושה.

(מסר תת-ספי:) תראו קלרה הקדושה. אין לי מושג מה זה יעשה לכם, אבל זה בטוח יעשה לכם משהו... גם אם זה יגרום לכם לכבות באמצע ולהגיד שאתם לא אוהבים זה אומר שהמסר התת-סיפי שלי עובד עליכם. אתם מהופנטים עכשיו, אתם ניגשים לאיזה אתר ומורידים את הסרט, וצופים בו...

ואם לא... אז תמשיכו לקרוא. (אם הגעתם עד פה זה אומר שאתם חוליגנים חסרי תקנה, אתם קוראים את בלילות השטויות שלי שהן חסרות כל ערך ומתובלות בשקרים גסים, ויש לי מצח שהיא נחושה - אני חושב שזה אומר שהיא עשויה מנחושת, אבל כדאי שתבדקו במילון ולא תאמינו לי, כי אכן כך אני מדבר רק שטויות כמובן...

אנחנו אנשים שאוהבים בעלי חיים, דוגרי, מה לא ככה?

ועכשיו בפוזת Good-lookin, אני שולח את הפוסט לפירסום ואת עצמי לקיבינימאט.

סיונארה מיי פרנדס.

Diarrhea

אני מת לרשום פה משהו דבילי שיפיל את כולם מצחוק. אבל בנתיים אני כותב פה סתם דברים דביליים, שזה גם משהו, לא ככה? בכל אופן - לכבוד החזרה לפעילות של קולקטיב השאגז המיתולוגי - אני - Diarrhea - או בשמותי הנפוצים יותר - שלשול, שלשולון, שִׁ שִׁל שִׁלשְׁ שִׁלְשׁוּל מתקתק (Look, casper, I קנואו How טו לנקד)  או בשמי הבריטי Mister boash (סקאנק, בשבילכם) - ככה אבי (הלא אנגלוסקסי) מכנה אותי לתפארת עננות הצחנה שמלוות אותי לכל פינה - הולך לפרגן לכם בספיישל מיוחד של משהו שהוא עדיין לא ברור אך אולי יתחוור לי בהמשך הכתיבה.

אז, מאז שיצאנו לפגרה של שנה וקצת הספקתי להתנצר, להתאסלם ולהתגייר חזרה ואפילו התבדהסטי בקטנה, או יותר נכון לקחתי איזה דבר קטן שגרם לי לחשוב שהתבדהסטי. היו שם עצים. לא משנה. בכל מקרה טיילתי קצת בכרמיאל, עשיתי את שביל קרית שמונה. (מישהו דופק לי בדלת, למה מישהו רוצה להכנס לפה בכלל? People Are strange...) אכלתי גביניה אחת בדימונה ושתיתי קפה בעין חצבה (יש מקום כזה, באמאשלי). קאספר לא עשתה פחות ממני כמובן היא הספיקה ליסוע ליפן, ללמוד יפנית, לשכוח את כל מה שהיא למדה ואת העובדה שהיא הייתה ביפן, שיט רק עכשיו שמתי לב שרשמתי קאספר עם א', שיט עשיי את זה שוב... חיחי. רותמה לעומתינו לא התקדמה הרבה בחיים... היא התחתנה עם איזה בחור שמן ומכוער שקוראים לו לב לבייב, היא אומרת שהיא מאושרת ואנחנו אומרים "תחחחח...." בטח.

עשינו יחדיו סיאנס עם גולדה וככה זה התנהל:

C: ממצב גולדי?

G: יו וואטסאפ?!

D: גולדה תני חיבוק...

G: מי יגע בך?

C: דוגרי

D: טוב נו. גם אני לא נוגע בעצמי

(כה מסורח אנוכי שאני מפחד להתקלח, רק המחשבה על מלאכת קילוף הבגדים והשלדים והשדים שיתגלו מרתיעה אותי מלעשות את זה).

G: טוב אנשים, בי

D: לא גולדה אל תלכי

G: יאללה ביי

D: לא פליז שארי גולדה אל תלכי

G: סתום תפה כבר יא נאג'ס

D: -_-"

זאת - למשל - צפרדע בת זונה

לא יודע מי אמא שלה אבל היא בת זונה.

סתכלו, בת של זונה או לא בת של זונה?

אף פעם לא הכרתי בחור שקוראים לו עמרם. או מישהי שקוראים לה מרים. פעם שמעתי על בחורה שקוראים לו דורון ועל בחור שקוראים לה מעיין, וזה בסדר לחלוטין שיש לי בלבול מיני. אף פעם לא הסתכלתי במראה אבל אמא שלי אמרה לי פעם שאני כל כך יפה שאם המראה תתנפץ אז זה רק בגלל היופי הקורן והזוהר באופן מופלז ומופרז כל כך. אני חושב שאני מאמין לזה. החיים זה לא הכל, יש גם מוות מידי פעם - ובכלל הקיום מלא בטמטום, הקיום בכבודו ובעצמו הוא טמטום גם בלי חיים... אז אל תפחדו לאבד את החיים, זה בסדר, יש עוד דברים. יש לי אח קטן אבל הוא לא כזה קטן, אז אני לא יודע למה הוא מכונה אח קטן אבל אין מי שיתן לי על זה תשובות. הצפרדע הכתומה למעלה - היא בת זונה - כבר אמרתי?

פעם הכרתי מישהו עם שפם,

שפם זה כלי.

אבל זה סתם כלי.

בעצם, זה כלי די מצחיק.

הרי לכם רצף תמונות אקראיות בעליל של שפמים":

 (ראר... שפמפמון טיפשון חמודון ולא פוליטיקלי קורקט לחלוטין)

( Y - M - C - A And all the boys... blah blah אני גיי)

שפם זה משהו שמשתלט על האדם ברמה שברוב המקרים מדובר בשפם עם קצת בן אדם עליו.

 (סקסי)

 (גם ילד גם היפסטר וגם תורכי... סאחתיש)

 (דאלי - כי אנחנו לאהוב אותו)

שיהיה לנו שבע מרתק.

Diarrhea