הן יכולות להיות האיבר הכי חמוד בגוף. כשהאצבעות בדיוק בגודל הנכון, לא ארוכות מדי, לא אחת על השניה (איכס), מטופחות, רכות.

והרי כל כך פשוט לנו, בתור בחורות, לא לסבול את הגוף שלנו. אנחנו מתחנכות על ברכי תרבות שסוגדת לבגדי ים ותחרות החולצה הרטובה. אין אחת בעולם שתאמר שהיא מתה על הבטן שלה. או כך חשבתי:

אני: "את רזית".

שושה: "אוי ואבוי, למה את אומרת לי דבר נורא שכזה?".

אני: "סליחה?".

שושה: "אני אוהבת להיות קצת עגולה, זה חמוד".

חושבת לעצמי שאני פשוט עלולה להתאהב בה אם היא תמשיך להגיד שטויות כאלה.

נראה לי שכפות הרגליים שלי הן האיבר שאני הכי אוהבת בעצמי. זה הגיוני בכלל? בד"כ הרי אוהבים חלקים אחרים בגוף, או כך שמעתי.

כאן מזווית לא מחמיאה במיוחד, אבל זה בסדר, כשמשהו אהוב עליי מאוד, דעתם של אחרים מעניינת אותי כקליפת השום.