גמרתי עם כל הקטע הזה. למה? בשביל מה ובשביל מי? מספיק. עד שאני אבין כמה זה באמת חשוב, אני לא מתכוונת לחזור לזה.

אני מרגישה רע. ממש ממש רע. אני לא מרגישה חופשייה אבל גם אין לי מצפון. אני מרגישה כמו במקום הכי גרוע שקיים - בין גן עדן לגיהנום.

נתחיל מלמעלה: כואב לי הראש, שורפות לי העיניים, האף מלא נזלת ירוקה מגעילה, הגרון כואב, יש לי טעם מגעיל בפה כל הזמן, אני מרגישה שמשהו תקוע לי בגרון, כואב לי החלק ביד שקרוב לבית שחי (כמעט בית שחי) וזה מרגיש כאילו נתנו לי בוקס שם, התחיל לכאוב לי החזה, כואבת לי הבטן בצד שמאל מתחת לחזה, כואבת לי הבטן, מקרקרת לי הבטן, אני משלשלת, כואב לי פי הטבעת, יש לי יובש בכפות הידיים, יש לי פצעונים בכפות הידיים, יש לי פצעונים בין אצבעות הידיים, מגרד לי מאוד בין אצבעות הידיים, יש לי יובש בין אצבעות הרגליים, נקרע לי העור בין אצבעות הרגליים, שורף לי בין אצבעות הרגליים, כואבת לי האצבע הגדולה ברגל שמאל.

האם אני נחשבת לנכת צה"ל או שלא? כי באמת שרוב הכאבים שהזכרתי כאן לא היו לי לפני שהתגייסתי...

אני רוצה לפנות לאלו שמרגישים לחץ רב בגלל הסובבים אותם. אל תתייחסו למה שאומרים לכם. תבחרו ללכת בדרך שאתם רוצים. נחמד שיש מי שרוצה לעזור ולנווט אתכם לדרך הנכונה אבל כולנו יודעים שה-GPS את הדרך לשירותים לא יודע... קחו את הזמן שלכם, תעשו הכול לפי הקצב שלכם, תבינו דברים ותלמדו אותם גם אם זה בדרך הקשה. תקבלו את עצמכם כמו שאתם ואל תתנו לאף אדם או חיה או כל חרא כזה או אחר לעצב אתכם כפי שהם היו רוצים. כל אדם הוא אדם בפני עצמו. גם תאומים סייאמים שמחוברים אחד לשני הם שני אנשים שונים! לכל אחד יש היבט שונה על החיים. לא לכולם חייבת להיות אותה דעה על החיים ועל מה שקורה. כל אחד הוא מיוחד!

שיהיה לילה טוב ושקט!