אני לא יכולה לכתוב שהייתי לבד ביום העצמאות אבל בהחלט הרגשתי שהיה לי חסר מישהו לידי...

הייתי עם שלושת אחיי, סבתא שלי ובן דודי הקטן. אחת מהבנות דודה שלי נסעה מחוץ לעיר והשנייה נשארה בבית, 2 חברות טובות שלי סגרו שבת וכמה ידידים נסעו למסיבות. חברי\ידיד\אני לא יודעת כבר מה אנחנו, נסע עם החברים שלו לאנשהו. הוא אמר לי שהוא מעדיף לראות אותי ולא לנסוע אבל אמרתי לו שיסע איתם ושיהנה ושיהיה לו הרבה כיף להפגש עם החבר'ה שלו מחוץ למסגרת הלימודים! והוא באמת נהנה. דיברו קצת אחר-כך, כשהוא היה בדרך חזרה הביתה. הוא סיפר שהוא פגש קרובי משפחה באותו מקום ושהיה לו כיף! רואה? צדקתי. יהיה לך הרבה יותר כיף בלעדיי. ואז ראיתי תמונות בפייסבוק...

תקשיבו, הוא כזה חתיך! אני מתמלאת געגועים כשאני מביטה בתמונות האלו. הוא הצטלם שם עם בחורה בבגד ים (שניהם) והרגשתי תחושה חדשה. בחיים שלי לא הרגשתי אותה. אם אי פעם חשבתי שהרגשתי אותה, אז לא - לא הרגשתי אותה! קנאה... אז ככה מרגישה הקנאה. ערבוב של כמה רגשות שליליות... הוא נראה נורא עייף בתמונה הזו. הוא זקוק למנוחה מהלימודים, מהרעש, מהצבא. גם אני זקוקה למנוחה. אני זקוקה למנוחה מהחיים...

חג עצמאות שמח...

זהו. החלטתי. אני מתאבדת. אני סתם נטל על כל העולם ואמא שלו ובצבא, כנראה, לא אכפת לאף אחד. לאף אחד לא יפריע שאני אמות. הייתי נזק ואני נזק ואם נזק אחד פחות בעם ישראל, ככה יותר טוב, לא? כן. זהו. מתי ואיפה אעדכן בהמשך ובנתיים אתם יכולים ללכת קיבינימט ביחד עם אחמדנינג'ד הבן זונה הזה, כן?!

אני רוצה לראות אותו. אני רוצה לגעת בו. אני רוצה להרגיש את מגע ידיו על פני ועל גופי...

למה הכול מת? אני לא רוצה למות. אני רוצה להנות. רק עכשיו אני מרגישה את זה קורה. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

אני מתגעגעת אליך, איפה אתה?

זהו. זה כמעט נגמר. התקופה השנייה המהנה ביותר בצבא שהייתה לי. היא עומדת להסתיים. נשארו רק עוד שבועיים. וגם לא. השבוע זה יומיים וחצי ושבוע הבא זה ארבעה ימים. שישה וחצי ימים. רק שישה וחצי ימים... אני אנצל אותם כמו שצריך. אני אשתדל לנצלם כמו שצריך. האמת, פספסתי המון בזמן האחרון. כמעט יומיים של לימודים פספסתי. זה מבאס. אותי, בכל מקרה. אני אוהבת ללמוד. לא משנה מה ללמוד, אני פשוט אוהבת ללמוד.

מקווה שיהיה טוב. שבוע טוב וחודש טוב! :)