LIFE OF A QUEEN

אף פעם לא הציק לי במיוחד שאני מלאה, תמיד ראיתי בזה משהו נשי וסקסי ואני עדיין חושבת ככה אבל החלטתי שאני רוצה להוריד בסביבות ה10 קילו וליראות מה תיהיה התוצאה, מקסימום תמיד אפשר לעלות בחזרה ....

בחודשים האחרונים כל פעם שאני עולה על המישקל הלב שלי דופק, אני לחוצה עולה ויורדת על המישקל כמה פעמים כדי להיות בטוחה שזה המשקל האמיתי.

הדבר שמציק לי הוא שכל פעם המישקל מראה לי משהו אחר אפילו בהפרש של יום אחד אני יכולה לרדת או לעלות ביום אחד חצי קילו ומעלה וזה ממש מוזר במיוחד כשהמשקל עולה.

החלטתי שעד היום האחרון של הלימודים ה-20.6.12 אני לא עולה יותר על המישקל ופשוט זורמת עם ה"דיאטה" אני מאוד מקווה שבחודש הזה אני יוריד איזה 3 קילו וזה יהיה סיפתח יפה לעבודה הקשה שמצפה לי בחופש.

אני מאוד מאוד מחכה שהחודש הזה יעבור מהר ואני באמת ישיג את המטרה שלי.

האמת שאני לא כל כך יודעת הרבה על כל הקטע של הדיאטות ואני לא כזאת שמוכנה להרעיב את עצמי ולאכול רק חסה כל היום, אז עם יש לימשהו עצות לתפריט טוב אני ישמח לקבל. בנתיים מה שאני עושה זה כשלוש הליכות בשבוע באורך של 4-6 קילומטר כל פעם ומנסה לאכול יותר מאוזן ובריא ופחות שטויות וג'אנקפוד.

מקווה שהחודש הזה יעבור במהירות, כל יום אני נלחמת עם עצמי מחדש לא לעלות למשקל ליראות את התוצאות של השבועות האחרונים ...

XOXO

~ Queen A~

בכי, דמעות, יללות ויבבות למי לא קורה דבר כזה לפחות פעם בכמה זמן.

ניפגעתי הרבה מבנים, נישבר לי הלב כמה וכמה פעמים מאנשים שלצערי הבאתי להם יותר מצאנס אחד והם איכזבו-אז בכיתי.

 כשאני צוחקת יותר מידי-אני בוכה.

כשאני עצובה, פגועה, כועסת- אני בוכה.

אני לא יכולה להישתלת על עצמי ופשוט מתחילה לבכות , הבכי משחרר ומחזק אותי, נותן לי זמן להרגע לחשוב על הכל ולצאת לדרך חדשה.

לפעמים כשאין לי מה להגיד אני פשוט בוכה, אפילו סתם מעייפות או משיר עצוב. ליפעמים הסרט או הסדרה מרגשים אותי יותר מידי.

כן אני בחורה כן אני רגישה אבל דמעות זה לא אומר שאני צומי או שאני דרמה קווין , הדמעות זה כמו מילים שלא יכולות להיאמר, מילים שאין לי עומץ להגיד.

לפעמים אני ככ מפחדת מהתגובה למה שאני יגיד או שאני רוצה להגיד משהו ולא יכולה להוציא את זה מהבטן אני מתחילה לבכות, לפעמים הדמעות לא ניראות לעיין , לפעמיים הדמעות נכנסות לי ללב וזה עוד יותר גרוע, כל דימעה היא כמו סדק קטן בלב, 

בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שזה כמו מתנה שככה אני לא חייבת להראות לכולם מה אני מרגישה, וזה פשוט היצטבר בתוכי, כל הכאב העצב האכזבה הכעס השינאה וכמו בלון שיש בו יותר מידי אוויר היתפוצצתי, הלב שלי לא יכל לעמוד בזה יותר אז השנה החלטתי שאני מפסיקה, השנה אף אחד לא יפגע בי ועם כן אני יוציא הכל החוצה שכולם יראו שיש לי רגשות. כבר בתחילת שנה שוב זה קרה ניפגעתי ממנו ככ שלא יכולתי כבר ליבכות, אז הדמעות חזרו להגיע ללב, אחר כך חיזקתי את עצמי ופשוט הפכתי לאחרת, יותר פתוחה וזורמת יותר קלילה , התחלתי לא להיתיחס לכל דבר שאומרים  

באמת שחשבתי שזה לא יקרה לי יותר הדמעות של הלב אבל לפעמים זה חוזר אלי ומנסה לפורר את הלב שהידבקתי.

הרי עברתי כבר את הדברים הכי גרועים שיכלתי לעבור, נשבר לי הלב, ירדו עלי, קיללו אותי, רבתי עם אנשים שהייתי בטוחה שיהיו חברים שלי לתמיד, אמרו לי מול הפנים דברים שלו חלמתי שיגידו ואמרו עלי גם מאחורי הגב דברים שאני לא ידע, נכשלתי באינספור מבחנים ואיכזבתי את ההורים. שיקמתי את עצמי שוב ושוב ושוב, לימדתי את הדמעות שלי לצאת החוצה ולא לטפטף לי לתוך הלב. אבל לפעמים כשעובר עלי יום רע או שאני ניזכרת באותם אנשים שאהבתי ואיכזבו אותי או כשאני חושבת על אנשים שנמצאים בחיים שלי עכשיו ומבינה ששום דבר זה לא לנצח, ברגעים האלה רגע ליפני שאני הולכת לישון אני נשברת ושוב הדמעות האלה , הדמעות הכי כואבות ואמיתיות לאט לאט מיתרסקות לי לתוך הלב ומראות ששום דבר לא הישתנה בשנה הזאת, נישארתי אותה אחת פגוע ושברירית...

הדמעות והרגשות שלנו הם חלק מאיתנו , חלק מהאני האמיתי שלנו!

תישארו אצמכם ואל תתנו לשום דבר לשנות אותכם, 

XOXO

~Queen A~

באחד הימים האחרונים של חופש פסח הייתי שבורה, הייתי בטוחה שהכל נהרס לי בחיים ושלא יקרו לי דברים טובים לעולם.

הלב שלי היה שבור ,מרוסק לחתיכות קטנות מאותו בנאדם ששבר אותו אין ספור פעמים.

הכל התחיל ליפני כמה שנים ניפגשו בבצפר כיתה ז' בהתחלה ביכלל לא היה בנינו קשר אבל עם הזמן ובזכות הטיול השנתי התחיל להירקם שם משהו.

לא היינו זוג האמת שאף פעם לא הצלחנו להגיע לשלב הזה אבל השמועות עלינו היו הרכילות הכי חמה בכל בצפר , בסוף כיתה ח' הוא עבר בצפר ויותר לא ראיתי אותו. ליקראת סוף כיתה י' פיתאום קלטתי אותו בפייסבוק ואחרי שנה וחצי של היגמלות ממנו הכל חזר , שיחות עד השעות הקטנות של הלילה רמיזות כאלה או אחרות פלירטוטים ומילים בעיקר מילים ,כל מה שהיה לנו היה רק מילים ובסוף החופש הגדול רגע ליפני תחילת כיתה י"א הכל נהרס, החלטתי שאני לא יכולה יותר שהקשר הזה ימשך במחשב ושאנחנו צריכים לעלות שלב ולהיפגש. טעיתי, מה שהתחיל משיחה יפה ועמוקה ניגמר בריב גדול של חוסר הבנה. אחרי כמה שבועות הוא התחיל לצאת עם מישהי אחרת שגרה יותר קרוב עליו ופשוט ניתקנו קשר . מאז ועד פסח כימעט ולא דיברנו כמה פעמים ניסינו וכל פעם זה הוביל לריבים. בפעם האחרונה שדיברנו כל כך היתעצבנתי שפשוט אמרתי לו אני שונאת אותך ,על תדבר איתי יותר בחיים. הייתי בטוחה שאני יותר לא ישמע ממנו שהוא יותר לא יהיה חלק מהחיים שלי אבל טעיתי. כמה ימים אחרי תחילת החופש של פסח הוא החליט לחזור לי לחיים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת ביקש ממני סליחה על כל מה שהוא עשה לי , על זה שהוא פגע בי . החברות שלי ישר חשדו שזה מוזר שישר כמה שבועות אחרי שהוא וחברה שלו ניפרדו הוא ניזכר בי, אבל אני כמו טיפשה עדיין חשבתי שיכול להיות משהו שאולי האהבה הישנה הזאת יכולה עוד להצליח. סגרנו להיפגש באזור שלי באחד הימים של החופש וליראות מה הולך בנינו ליראות עם אנחנו מתאימים כי אחרי יותר מחצי שנה שלא דיברנו וכימאט שנתיים שלא ניפגשנו הרבה יכל להישתנות. שמחתי , כל כך שמחתי כמו כל ילדה פתטית ומאוהבת בגילי. הבעיה הייתה שביכלל כבר לא אהבתי אותו הייתי כל כך פגוע ושבורה מכל פעם שהוא ניכנס ויצא לי מהחיים בסערה פשוט הייתי מוקסמת מהרעיון שמי שהיה האהבה הראשונה שלי יכול להיות באמת שלי עכשיו החלום הפך להיות כה קרוב שחשבתי שאולי הפעם כששניו כבר בוגרים אולי משהו יצליח.

זה לא קרה, שוב רבנו ושוב נישארתי פגוע ושבורה. עבר כבר בארך חודש מאז שרבנו והוא לא דיבר איתי מאז ואני לא דיברתי איתו. שוב המשחקי אגו האלה של מי ידבר עם מי ,מי יהיה זה שיותר ראשון שיתחנף ראשון שיתנצל ראשון.

מי יהיה הראשון שיחזיר שוב את האהבה החולנית הזאת לחיים ....

מישפט נכון שחברה אמרה לי פעם :

" לא חשוב איפה ומתי תיהיי גם עם תיהי באנגליה נשואה לנסיך ברגע שהאהבה הראשונה שלך תחזור לחייך, את תעזבי הכל ותרוצי עליו בחזרה".

XOXO

~Queen A~