התעוררתי ולא הייתי בבית, הייתי בספרד במיטה והסדינים היו לבנים, שמעתי פעמוני רוח ואת הסירות במזח
והייתי בטוחה שהשתגעתי על כל הראש ושזהו, אני סכיזופרנית
ואני זוכרת שחשבתי לעצמי תוך כדי "איפה את? את ערה? תגעי בדברים." ונגעתי בסדין והייתי יחפה והורדתי את הרגליים לרצפה לראות שזה אמיתי
וזה אמיתי! הרצפה קרה, אני מרגישה את הסדין, הוא קריר גם
אז אני עומדת על הרגליים ומסתכלת מהחלון ואני שוב בטנריף והאוויר נעים של ים ופעמוני רוח
הלכתי למשקוף ונגעתי עם הרגל בפס מתכת ברצפה והוא היה קר
זה אמיתי! למה אני פה? אולי בכלל לא חזרתי מטנריף וחלמתי חלום ממש ארוך?
יש לי חולצה לבנה עם שרוולים ארוכים, ישנתי איתה
המיטה ריקה, ישנתי לבד
למה אני לבד? מתי הלכתי לישון? איזה יום היום? למה אני לבד?
אני מסתכלת קדימה והסלון ריק, המטבח ריק גם, הולכת ימינה למרפסת כדי לברר פעם אחרונה אם זה חלום
השיש קר, פעמוני רוח, זה אמיתי, לא חזרתי לארץ, אני בטנריף
למה ישנתי כל כך הרבה זמן? למה אני לבד? איפה מישל?
המעקה גם קריר מהלילה אבל יש רוח נעימה ולא קר, בטח תשע בבוקר
למה אני לבד?
אני מסתובבת וחוזרת פנימה לסלון
ואז את.
שוכבת על הספה, האור מאיר לך את הפרווה הג'ינג'ית שלך ואת מסתכלת עליי
והעיניים שלך חומות, חומות וגדולות והאור מאיר גם אותן
ויש להן כתר שעשוי מריסים ג'ינג'ים ואת מסתכלת לי לתוך הנשמה עם העיניים החומות שלך ואת אפילו לא ממצמצת, ואת יודעת בדיוק כבר מה אני רוצה להגיד ומה אני חושבת ומרגישה ואני לא מסוגלת להוציא חצי מילה מהפה ואני לא יודעת אם אני בפאניקה או שמתתי או שאני בפאניקה ועומדת למות
ואני שומעת את הדופק שלי חזק חזק חזק ומהיר בכל החדר ופעמוני רוח
ואת מסתכלת עליי ואני עלייך ודופק ופעמוני רוח
וזה נמשך נצח
ואז באמת קמתי עם ליטר זיעה קרה, חזרתי לנשום והלכתי לעבודה
אבל ראיתי אותך בכל מקום וידעתי שהעיניים החומות שלך מסתכלות לי לתוך הנשמה
אני לא יכולה לחכות כבר ללכת לישון כדי שאוכל לראות אותן שוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AdventureTime