ההורים שלי ממש השתגעו.
באתי וישבתי בסלון ופתאום- משום מקום, בחיי- הם התחילו להרצות
לי על כמה שאני מושלמת. יפהייפה. מיוחדת. בלה בלה.
ברור שצחקתי בביטול. כאילו הם ההורים המזוינים שלי. ברור שהם
יגידו את זה. הם ישבעו שאני האפיפיור המחורבן אם הם יצטרכו. אבל אין לי מושג מאיפה
זה בא פתאום.
ולענייננו- נחלתי כישלון חרוץ בדיאטת מלפפונים. החזקתי מעמד
יומיים ואז דפקתי פיצה. בנוסף קיבלתי מחזור אז זה הראה לי 63 על המשקל. אבל כמו שהבטחתי
צמתי את חמישי ושישי, ואז את שבת וראשון. ונראה שזה עזר כי הגעתי ל61.5.
גם השבוע הזה לא היה מוצלח. לא אכלתי הרבה, אבל גם לא הצלחתי
לצום יותר מ24 שעות. ואני רוצה, אני כלכך רוצה, אני משתוקקת לצום ארוך שוב. כזה שיגרום
לי להרגיש טוב עם עצמי. חזקה, בשליטה. אני רוצה לצפות בשעות החולפות ללא אוכל. להיאבק
בעצמי ברגעים הקשים ולנצח. אני רוצה לשבור את השיא שלי (156 שעות. שזה אפילו לא שבוע מזורגג). מוטיבציה ארורה. איפה היא כשצריכים אותה?
בכל אופן, אני בצום. חלפו להן ביעף 36 שעות. רציתי 96, אבל
הארוחה בשישי- מחר- תקועה לי באמצע החיים ואין לי מושג איך לעקוף אותה. זה תמיד
שקר של כאב בטן, אבל בטח יש גבול לתמימות של ההורים שלי, ולא בא לי להגיע אליו.
טוב, נראה כבר. אני אעדכן בקשר לצום.
עד אז, המשך יום טוב לכולם 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פילפילוני