איבדתי נפש, כל המוצא מתבקש להחזירה
אם אין אני לי, יש אחרים. |
| 7/2009
"תלוי"
"החיים לא פיירים"
הוא חשב כשהוא התעורר.
הוא חשב את זה בכל בוקר מאז התאונה.
למה דווקא הוא?
מה הוא עשה רע?
הוא תמיד היה טוב.
אולי הוא לא האמין באולהים אבל הוא תמיד היה אדם טוב.
"למה הטובים הולכים ראשונים?"
הוא אמר לעצמו באירוניה והסתכל על רגליו המשותקות.
"בסך הכל נסעתי הביתה אחרי יום עבודה" הוא רטן.
כמו שרטן כל בוקר.
"אני שונא את הבן זונה הזה."
הוא הצהיר כמו שהוא מצהיר כל בוקר.
הוא התאמץ לעביר את עצמו לכיסא גלגלים שליד מיטתו.
הוא הכין לעצמו ארוחת בוקר למרות שלא היה רעב.
רק בשביל להעביר את הזמן.
עוד מעט אמרוה לבוא העוזרת שתעזור לו להסתדר.
"בולשיט, אני יכול להסתדר לבד."
נמאס לו שכולם עוזרים לו.
נמאס לו מהכול.
הוא לקח את הסכין מהמטבח.
"מהר לפני שהעוזרת תבוא" הוא מלמל.
לאט לאט הוא החדיר את הסכין לחזהו.
הכאב היה משתק.
אבל גם מרפא.
הוא אהב את הכאב והכאב אהב אותו.
לאט הכאב העמיק.
לאט העולם השחיר.
ולאט נכנסה העוזרת ומצאה גוויה בכיסא גלגלים.
לאט היא קראה למישטרה.
והמטרה לקחו את הנכה והודיעו למשפחתו.
והלוויה.
והכל לאט.
כל כך לאט שזה מעצבן.
וכולם בכו עליו.
ולו היה טוב.
כי הוא כבר לא היה נכה.
ולא היה תלוי באנשים.
| |
| כינוי:
emillyanna מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
