זכויות הגבר בישראל

הבלוף המנופח הזה שנקרא "מצוקת מסורבות הגט" הוא למעשה עוד המצאה פרי יצירתן של הפמיניסטיות וארגוני הנשים שתמיד ממציאים ומנפחים נתונים והופכים מצוקה של מספר קטן מאוד יחסית של נשים ל"בעיה שמאיימת על כלל ציבור הנשים בישראל". תורת המדע הפתולוגי מסבירה כיצד קבוצה בעלת אינטרסים פוליטיים אגוצנטריים מצליחה לשטוף לציבור את המוח באמצעות הפצצה שיטתית ורצופה של שקרים באמצעי התקשורת והכל במטרה לחלוב עוד תקציבי ענק לטובתה בלבד, כמו תמיד, על חשבון אנשים שבאמת סובלים (חולים, נכים, קשישים ועניים).

כל מי שמנסה לשאול "יותר מדי" שאלות לגבי הנתונים והטיעונים שמביאות הפמיניסטיות, נתקל בתגובה *אלימה, התקפות אישיות, צעקות והשפלות בפומבי ובעיקר הסטה של הנושא לכיוונים בלתי רלבנטיים, רק משום שהוא לא מוכן לקבל לחלוטין את כל מה שהפמיניסטיות אומרות כתורה מסיני.

*לדוגמא: אחד מפעילי השטח של מטה המאבק למען האב הגרוש הותקף פיזית ע"י פמיניסטיות, רק משום שלא מצא חן בעיניהן השלט שהחזיק בהפגנה.

אינספור מאמרים באינטרנט, כתבות, סרטים (כמו הסרט התיעודי "מקודשת" של הבמאית ענת צוריה) ששודרו בטלווזיה, דיונים מתמשכים בכל הזדמנות וטחינה אינסופית של אותן קלישאות וסיסמאות ידועות על "שוביניזם גברי", "הפרדת דת ומדינה" ומסרים אנטישמיים מובהקים על כמה "היהדות היא פרימיטיבית וחשוכה" מכינים את האווירה הציבורית המתאימה עבור גורמים פוליטיים אינטרסנטים כמו מפלגות פוליטיות חילוניות ואנטי-דתיות שמבטיחות לפתור מצוקה דמיונית ממש כמו נוכל שמוכר מוצר פגום ולאחר מכן מספק שירותי תיקון לאותו המוצר בדיוק. 

שימו לב שבכל האייטמים האלה אף פעם לא שומעים את הצד של הגברים ה"פושעים הרשעים" שמסרבים לחתום על הגט, ואף אחד לא שואל אותם מדוע הם מסרבים לחתום על הגט? אפילו כשאדם הוא רוצח פסיכופאט, שואלים למה הוא עשה את מה שעשה. לפמיניסטיות כנראה יש סיבות טובות מאוד לדאוג שלא ישמעו את הגברים "סרבני הגט" ואת סיבותיהם, כפי שאפרט בהמשך.

הן מכפילות כל מספר באלף

לפי בתי הדין הרבניים יש בישראל כ150 מסורבות גט אבל לפי תעמולת ההסתה הפמיניסטית, אפשר לחשוב שיש לפחות 150,000. כלומר, כהרגלן הן מכפילות כל מספר ב1000 במטרה לעורר עניין פוליטי-ציבורי וכדי להמשיך להזרים לארגוני הנשים מיליונים על גבי מיליונים מכספי משלם המיסים רק כדי להמשיך להסית לשנאת גברים ולהפיץ שקרים ומידע כוזב ומטעה. מותר לשקר ומותר להוליך שולל את הציבור כי לפי הפמיניסטיות שמאמינות ב"צדק המוחלט" שלהן, המטרה מקדשת את האמצעים.

חשוב להזכיר שלפמיניסטיות ולארגונים המפלצתיים עם תקציבי הענק שלהן יש אינטרס מובהק לשמר ולהנציח מצב וירטואלי מתמשך של "קיפוח", "אפליה" והמון מתח, כעס ועוינות בין נשים לגברים, במטרה שהן תוכלנה להמשיך להתקיים ולהתפרנס מתעשיית השנאה הזאת. שום דבר למעשה לא מספק ולא יספק אותן לעולם.

אומנם אני רווק ואינני מומחה ואיני בקיא לחלוטין בנושא המאוד-מורכב ומסובך הזה, אבל אין ספק שגם כל פמיניסטית שקופצת כיום על עגלת התעמולה שקרויה "מצוקת מסורבות הגט" לא באמת יודעת בעצמה על מה היא מדברת ו"נאבקת". כדי לנפץ את השקרים והמיתוסים שהפמיניסטיות מפציצות כל הזמן את הציבור, אנסה לפרק ולהסביר את הנושא הזה לעומקו:

1. ענישה

הפמיניסטיות ממשיכות לטעון עד היום שאין מספיק ענישה והענישה הקיימת לא מספיק חזקה כדי להרתיע גברים מלסרב לחתום לנשים על הגט כדי שהן תוכלנה להתגרש כדת וכדין ולאחר מכן להתחתן מחדש ולהוליד ילדים שלא ייחשבו לפי ההלכה הדתית "ממזרים". בפועל, אין שום פשע, אפילו לא רצח, שהעונשים בגינו הם חמורים כל-כך:

בשנת 1994 קראתי כתבה בעיתון שמספרת כיצד גבר זקן יושב בכלא כבר 40 שנה רק על כך שהוא מסרב לחתום לאישתו על הגט. אפילו מבקרת המדינה באותה תקופה אמרה שהעונש מוגזם מדי אבל מיותר לציין שהפמיניסטיות חושבות ש"מגיע לו!" כפי שאמרו לי אז בפניי. אין בהן שום טיפת אנושיות והן כל-כך ממוקדות באינטרסים ובכוח הפוליטי שלהן שהן לא מסוגלות לחשוב לגופו של עניין. לדעתי אפילו ארגוני טרור לא מגיעים לרמה כ"כ אבסולוטית כזאת של פנאטיות ורצון לנקמה.

כיום לא רק שגבר נזרק לכלא לתקופות בלתי מוגבלות של זמן - עד שיסכים לחתום על הגט, הוא נזרק לצינוק, חדר חשוך, בלי חלון, מנותק לחלוטין מהעולם החיצוני. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מסבירים שאפילו האדם כי בריא והכי חזק בנפשו, לאחר תקופת זמן מסויימת בצינוק, הוא ייאבד את שפיותו. כלומר, במילים אחרות, גברים חיים כאן בימי הביניים ונרדפים ע"י מסעות צלב פמיניסטיים, עם אינספור עינויים והתעללויות בדרך.

בית הדין הרבני, אותו "משטר שוביניסטי אפל" מאז ומתמיד (גם בהיסטוריה המאוד עתיקה) החמיר מאוד עם גברים שסירבו לחתום על גט ונהג תמיד לכלוא אותם ולהפעיל עליהם סנקציות ועונשים מאוד כבדים ואכזריים, למרות שההלכה קובעת שגט שנעשה בכפייה הוא לא גט תקין. מעניין מאיפה הפמיניסטיות מביאות את כל הטיעונים וההתבכיינויות חסרות הבסיס שלהן. שוב פעם, בדומה ל"חוק חזקת הרך" שמבוסס על ההלכה, הפמיניסטיות לוקחות מתוך היהדות רק את מה שנוח להן ומתאים לצרכים של האישה בלבד, תוך כדי שהן מגדירות כל דבר שעלול חלילה להעניק את מעט הכוח המינימאלי לגברים כ"שוביניזם גברי". הן פשוט רוצות לקחת מהגבר את הקלף האחרון שנותר לו.

2. כוחו של בית הדין הרבני

ההבדל העיקרי בין בית הדין הרבני לבין בית-משפט אזרחי הוא שבניגוד לביהמ"ש המודרני, הוא לוקח בחשבון את תפקוד שני בני הזוג ולא רק צד אחד. אישה שבוגדת, מתעללת בילדיה, מזניחה את חובותיה כלפי הבעל, הילדים והבית, מפסידה זכויות (למשל, בחלוקת רכוש) בדיוק כשם שגבר יאבד זכויות אם הוא מתעלל בבני משפחתו או מזניח את חובתו לפרנס, להגן ולדאוג לאישה ולילדים. בבית המשפט האזרחי, לא משנה מה האישה עשתה - הגבר תמיד אשם. האישה היא הסמכות המוחלטת ורק מה שהיא אומרת ורוצה הוא קודש-קודשי-הקודשים. יעקב שלוסר מסביר בספרו "זכויות הגבר במשפחה?" שלמעשה בתי הדין האזרחיים קמו במטרה להעניק לנשים "אפליה מתקנת" כדי להתחשבן עם הגברים על כך ש"בבית הדין הרבני יש להם יתרון" שזה למעשה שקר וכזב כי בפועל לגבר אין שום יתרון, בטח שלא "יתרון לא צודק" או "פריוולגיות" שלא היו ולא נבראו.

הדבר היחיד שבאמת הרתיע את הפמיניסטיות הוא האיזון שהיה בין גברים ונשים בבית הדין הרבני. מעליב את הפמיניסטיות פרמטר כמו "האם האישה דואגת לבשל לבעלה" אבל באותו הזמן פרמטר כמו "האם הגבר עובד מספיק קשה כדי לפרנס" הוא לגיטימי ומובן מאליו והן מוסיפות לזה אינספור פרמטרים על "האם הגבר הוא משעמם?", "האם הוא קמצן?" וכל תלונה שמבחינת הפמיניסטיות היא מוצדקת כל עוד היא מאפשרת לאישה להשיג יתרונות במסגרת הגירושין. יותר מכך: אפילו על תלונה לגבי אימפוטנציה - מה שמכונה בביה"ד הרבני "לא יורה כחץ", אפשר להכריח גבר לחתום על גט, כמו במקרה המקומם הזה שכתוב בלשון משועשעת ובמדור "סקסי" של NRG. תארו לכם איזה מלחמת עולם היו פותחות הפמיניסטיות אם גבר היה טוען טענה זהה לגבי כך ש"אישתו לא מספקת אותו מינית"! המקרה הזה מדליק נורה אדומה כי מבחינה רפואית-פיזיולוגית למעשה כל גבר בגיל מסויים, עלול להגיע למצב זמני של בעיה דומה ונשים יכולות לנצל זאת לרעה כי שוב הן מקבלות את כל הכוח ואף דורשות לשלול מהגבר את שארית ההכרעה שנשארה לו, כלומר ההסכמה לחתום על הגט.

יעקב שלוסר מספר בספרו על מירוץ סמכויות של בני הזוג שפונים לבתי הדין השונים במטרה להשיג יד על העליונה:

"...אם באה האשה לעורך-הדין רק כדי לשאול מה הזכויות והחובות במקרה דנן, מייעץ לה עורך-הדין, כי טוב תעשה אם תקדים ותגיש תביעה לבית-המשפט האזרחי, כדי "לחסום" את דרכו של בעלה לבית-הדין הרבני.

והפוך, העצה שמקבל הבעל מעורך-הדין שאליו בא לייעוץ, היא כי ימהר ויקדים להגיש תביעת גירושין עם "כריכה" לבית-הדין הרבני כדי לחסום את דרכה של אשתו לבית-המשפט האזרחי. "

לא מצא חן בעיני הפמיניסטיות, הוא מסביר, שהייתה אפשרות שהגבר יוכל "לחסום" את דרכה של אישתו לבית המשפט האזרחי, לכן הן המציאו חוקים ותקנות אינספור שמגבילים את הגבר וחוסמים את דרכו לבית הדין הרבני. כיום "מירוץ הסמכויות" כבר לא קיים כי לאישה, בגלל ההשתלטות המוחלטת של הפמיניזם בישראל, יש מראש את כל היתרונות.

קובי מידן סיכם בתוכניתו 'הבטחנו זה לזאת', בפרק שעסק בבגידות, שנשים למעשה בוגדות לא פחות מגברים. העניין הוא שזה כלל לא משנה כי מראש הגבר נתפס כאדם הרע ומראש הוא ורק הוא נענש.  תארו לעצמכם את ההרגשה: אישתך גם בוגדת בך, ובעקבות גירושין, היא גם לוקחת ממך את הדירה, המכונית, הרכוש והכסף, חוטפת ממך את הילדים ומונעת ממך לראותם (תוך כדי שהם מספרת לילדיך "אבא הוא איש רע, הוא  שונא אתכם לכן הוא לא בא לבקר") אבל באותו הזמן רק אתה מחוייב להמשיך לשלם חובות, כולל משכנתא על דירה שאינך מתגורר בה ואף מורחק ממנה באמצעות תלונות כזב, לשלם עשרות אלפי דולרים לעורך דינו של גרושתך (זה שדפק אותך) ובעיקר תשלומי מזונות מנופחים שיכולים להיות פי 2-3 מהכנסתך או אפילו כשאתה מובטל, בזמן שהאישה עובדת ומרוויחה ים של כסף. אלפי גברים בישראל חיים במציאות זו!!

3. מדוע שגבר יסרב לחתום?

גירושין הן בראש ובראשונה מלחמה. כפי שאמר עורך דין לקובי מידן בתוכניתו 'הבטחנו זה לזאת' : "אין דבר כזה לגמור בטוב. אתם הרי רבים על אותם הדברים כי כל מה שאתה תקבל ייגרע ממנה ולהיפך". 

בכתבה בנושא "מסורבות הגט" ששודרה בחדשות יומן בערוץ ה-1 אפשר היה למצוא לדעתי כמה תשובות סמויות:

עובדת מעבדה מספרת כיצד יחסייה עם בעלה התערערו לאחר שהיא קודמה במקום עבודתה ולדבריה "בעלה התחיל לקנא בה ולהציק לה" כי היא הרוויחה יותר ממנו והוא הרגיש נחות ממנה, ואז היא נזכרה לספר שהגבר היה מוכן לחתום על הגט בתנאי שהיא תוותר לו על חוב המזונות שלו על סך כ200,000 שקל.

שמתם לב? האישה מרוויחה יותר מהגבר והיא מכריחה אותו לשלם לה תשלומי מזונות מנופחים! מי סוחט את מי - זה כנראה סוד העניין: נשים מקבלות הכל : דירה, כסף, ילדים ורכוש בזמן שהגבר נזרק מביתו החוצה עם צו-הרחקה באמצעות הגשה שיטתית של תלונות כזב ע"י האישה וכל מה שנותר לגבר זה פשוט לחתום על הגט שנראה עבורו כמו מסמך כניעה חד-צדדי. אם הוא לא יחתום על הגט, הוא ייכנס לכלא (צינוק) על סרבנות-גט לתקופות בלתי-מוגבלות. הגבר חתם? עדיין הוא ייכנס לכלא וימשיך לצבור חוב מזונות כבד כי נקבעו לו דמי מזונות שהם גדולים פי 2 ו3 מהכנסתו החודשית. כך או כך הגבר נענש אז ייתכן מאוד שכך הוא מוצא עצמו נדחק לפינה ובתור מעשה של חוסר אונים הוא מסרב לחתום, בתור הצד החלש והנפגע ולא הצד החזק כמו שנוהגות הפמיניסטיות לתאר כל שנייה, כל רגע באמצעי התעמולה השונים שלהן. 

את מה שהתיקשורת מתעקשת להסתיר מהציבור, אפשר למצוא מדי פעם בתגובות הטוקבקים באתרי החדשות, כמו אלה למשל:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3062311,00.html

24. חבל ששוכחים לציין מהן הסיבות לסרוב גט

אני מכירה יותר ממקרה אחד בו האישה קמה יום אחד עזבה את הבית עם הילדים היגישה בקשה לגט ולא מאפשרת לאבא לראות את הילדים ומשום מה הגבר הוא תמיד זה שצריך להוכיח שהוא בסדר, צריך לשלם אלפי שקלים בשביל הזכות הטבעית לראות את הילדים.
אז נכון שלפעמים הגבר לא בסדר ובגלל זה אשתו עזבה אבל לא חסרים מקרים בהם היא הבעיה ומשום מה האשה תמיד מקבלת גיבוי כי היא מצטיירת חלשה ופגיעה. אז הנשק היחיד שיש לאב כדי לממש את זכותו לראות את ילדיו הוא לסרב גט.
לדעתי אם יקבעו בחוק שאם לא רשאית למנוע מאב לראות את ילדיו ובמקרה שהיא פועלת שלא בצדק היא תצטרך לשלם את הוצאות האב על עו"ד וכדומה המצב יהיה אחרת.

(23.03.05)

42. רגע אחד!!! היכן הגבר? האם אין לו זכויות???

זכויות הגבר נרמסות כאילו מדובר בסמרטוט רצפה.
מדוע לבית הדין הרבני אין זכות לשמוע את טענות הגבר?
הרי בסופו של דבר הגבר יוצא מהגירושין בנזקים כספיים עצומים, ובהפסד ילדיו לטובת אשתו לשעבר. מדוע לא לשמוע אותו, מותר לגבר להתנגד לגירושין, וזכותו לדרוש את המגיע לו כפי שנראה לו.
האשה שבדרך כלל יוצאת עם רווח מהגירושין
הילדים אצלה, הביית, מזונות ועוד. חייבת לבוא לקראת הגבר בדברים המציקים לו.
ודי לאפלייה הפופוליסטית נגד גברים במדינת ישראל.

תמיר , תל אביב (23.03.05)

68. נתון שיקרי האמת היא הפוכה

בתי המשפט מפלים לטובה את הנשים בכוונה תחילה על מנת להתחרות עם בית הדין הרבני
על הלקוחות !! ולכן הרבה נשים הרבה זמן לפני שהן מתגרשות פותחות תיק רדום במחוזי מה שנקרא לעת צרה !! חבל שעל זה לא מדברים

אא , צפון (23.03.05)

4. יש גם גברים מסורבי גט :

בכתבה שהזכרתי מערוץ 1 דיברו כרגיל רוב הזמן רק על מסורבות הגט, והיה נדמה כאילו עשו טובה שבכלל הזכירו שיש גם גברים מסורבי גט. הראו שם את המקרה הקשה של גבר בשם אבי, מסורב גט כבר קרוב ל30 שנה, רק שבדומה לסרבן-גט, אפילו כאשר הגבר הוא הקורבן, הוא זה שנענש, הוא זה שרכושו נלקח ממנו והוא זה שנזרק לכלא : סרבנית הגט רק מרוויחה מהסיפור - אישתו-כאילו של אבי סחטה ממנו וילה 3 קומות, והיא ממשיכה לרדוף אותו עד עצם היום הזה על חוב מזונות-אישה של מאות אלפי שקלים. למעשה אין גבול לברוטאליות, ואבי חטף שני התקפי לב בזמן מעצר, וכאשר הובילו אותו לבית החולים הוא שכב במיטה עם אזיקים ושמירה צמודה כאילו מדובר באסיר ביטחוני (מחבל). רק שתבינו איזה שליטה מוחלטת יש לפמיניסטיות בישראל!!

יש אפילו נשים מניפולטיביות שבמשך שנים מסרבות לחתום על הגט והן משקרות בלי בושה שהן "מסורבות גט", כמו מקרה שהוצג בתוכנית "מבט בשניים" וממה שהבנתי, השקרנית הפכה ל"גיבורה מובילה של המאבק". הפוקוס ותשומת הלב מרוכזים באופן כ"כ קיצוני בנשים בלבד ובאופן חד-סיטרי, שאפילו כשברור ושקוף שאישה משקרת, המומנטום, הסחף, ההשפעה והרווח התעמולתי-פוליטי שפמיניסטיות עושות סביבה הוא כה גדול, שאפילו אם מתפרסם לאחר מכן שהיא שיקרה, הפמיניסטיות כבר השיגו את מטרתן.

גם עיצבן אותי שבכנס שהזכירו בכתבה, ממש גנבו לי את הרעיון והצהירו "אנחנו לא מוכנות להתחתן עד שהמצב לא ישתנה לטובת הנשים". אין לי ספק שהפמיניסטיות מרגלות אחריי. אבל, מצד שני, אני רוצה להודות מקרב לב לצעירה הדתייה-פמיניסטית שהתראיינה וסיפרה בכתבה "הצהרתי על גבי הבמה שאני לא אתחתן עד שהמצב לא ישתנה!", בשם הגבר שלא יתחתן איתה (לפחות בזמן הקרוב) שלדעתי, עם כמות כזאת של שנאת גברים ואמונה עיוורת בפמיניזם קיצוני, היא רק חוסכת לו צרות ואסונות.

תעמולת הסתה פמיניסטית

זה המקום להסביר מעט על שנאת הגברים שהפמיניסטיות מטיפות לה 24 שעות ביום: ייתכן שזה יפתיע אבל שנאת הגברים לאו דווקא נובעת מינסיון אישי טראומתי עם גברים. ייתכן שזה היה המניע של פמיניסטיות רבות בעבר. לא כיום. יצא לי להכיר אישה אמריקנית מאוד נחמדה בשם שאנון שהייתה בעבר אישה מוכה והיא דווקא מתנגדת מאוד לפמיניזם ורואה בו תופעה מאוד פסולה, הרסנית ומסוכנת. הניסיון האישי של אישה כזאת או אחרת עם גברים הוא כבר לא פרמטר מרכזי כי אמצעי התעמולה כיום הם רבים יותר גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת כוח ההשפעה שלהם. מגיל צעיר מאוד מועברת לנערות תחושת ה"אנחנו הנשים קורבנות של הגברים" בבתי הספר ומכניסים להן פאראנויה אנטי גברית, זהה מאוד לזאת שהייתה נגד היהודים בהיסטוריה. נשים לומדות שמשתלם להן מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית לשנוא גברים ולראות בהם אויב למרות שלא תמיד הן מודות בכך וממשיכות לדקלם "כמה נשים הן מסכנות וסובלות".

שנאת הגברים היא הרבה מעבר לשנאה אמוציונאלית-אישית כי היא נובעת בראש ובראשונה מעשרות שנים של שטיפות מוח, הסתה, דמוניזציה של הגברים והצגה מעוותת של נתונים, תוך כדי הסתרה שיטתית של כל מה שעלול לחשוף את השקרים והפשעים שנשים עושות בשם הפמיניזם. התנועה הפמיניסטית מצליחה לאחד נשים ע"י שנאת גברים תוך כדי שהיא נותנת להן את תחושת ה"אנחנו ביחד, אנו הנשים", שוביניזם-נשי וגזענות בפני עצמה.

במשך שנים ניסו הפמיניסטיות, תנועה חילונית מטבעה, לחדור למגזר הדתי והנה הן הצליחו, כי שטיפת המוח שלהן הצליחה לחדור גם לשם וכי הן מצאו את נקודת התורפה כלומר העובדה שלפי היהדות, רק לגבר יש חובות שאם הוא לא ימלא אותם הוא ייענש בחומרה מכלא, נידוי, עינויים ואפילו מוות. מי שעדיין לא השתכנע שהגבר, "סרבן הגט" נתפס כאויב, לא משנה מה מצוקתו וסיבותיו, צריך לקרוא את המאמר הזה שמגדיר גבר כזה כ'עמלק' כלומר אויב אכזר ורשע במיוחד, כזה שצריך להשמיד.

נשים בעמדות כוח, בחינוך, באקדמיה, בממסד, במערכת המשפט, בתקשורת, בפוליטיקה ובכל מקום בו יש השפעה רחבה על המדינה - ככל שהתפקיד והדרגה שלהן גבוהה יותר, כך גודל הסיכוי שהן ישתמשו בכוחן כדי לגמול לפמיניסטיות ולקולקטיב הפמיניסטי שמבחינתן סייע להן להגיע לאן שהגיעו. לדוגמא, אני יכול לדמיין לעצמי אם עיתונאית פמיניסטית תקרא מאמר זה, היא תלך לחפש גבר סרבן גט לראיון "ייחודי", ומתוך 100 סרבני-גט, היא תראיין דווקא את האחד שהוא באמת מניאק ורשע ואכזר שרוצה לפגוע באישתו, כדי לנפנף בו ולהגיד "תראו איזה גבר רשע שמסמל את סרבני הגט!". רק ככה זה עובד אצלן - הגבר הוא תמיד הרע.

ג'ק

קישורים בנושא:

גברים היזהרו - חגי סרי-לוי

די לכוחנית של קולך - גיל רונן