זכויות הגבר בישראל

סאטירה בקומיקס שהכנתי לאור ההיסטריה סביב הטרדות מיניות וקמפיין MeToo

למה להתחיל?!
כיום כל ניסיון חיזור הפך למלכודת מוות מסוכנת לגברים ועלולה להתפרש בקלות כעבירה פלילית, אז למה בכלל להתחיל עם זה? אם הגבר תמיד מפסיד ויפסיד לאישה אז למה לעזאזל להיכנס לכל התסבוכת הזאת מלכתחילה???

יעקב

עוד בנושא:

עשרת הדיברות לאישה הפמיניסטית

מי שולט בכסף?

נשים מתפעלות גברים אלימים

פמיניסטאן זה כאן

ברוך הבא למאצ'ו בלוף ישראל

האישי הוא הפוליטי

דיון בחזקת הגיל הרך

"סם האונס" זה בלוף ובעיקר בשימוש הדמגוגי שעושים בו באמצעי התקשורת ובחומרי התעמולה של ארגונים פמיניסטיים. בפועל מדובר בתערובת של אלכוהול בכמות בלתי מבוטלת ביחד עם חומרים נוספים - סמי מועדונים, חומר ניקוי לרכב, תרופות הרגעה או הרדמה, שיוצרת את האפקט של מה שמכונה "סם האונס". אפילו אלכוהול בפני עצמו הוא סוג של "סם אונס". כלומר במילים אחרות - ברגע שגבר מזמין וקונה לאישה משקה אלכוהול ("משקה אותה"), ולאחר מכן מקיים איתה יחסי מין - טכנית לפי הטרמינולוגיה המשפטית-פמיניסטית הוא בעצם "סימם ואנס אותה" ואת המסר הזה הפמיניסטיות משתדלות לטשטש, תרתי משמע, באמצעות מושגים ערטילאיים.

כפי שמסבירה מומחית בנושא:

בניגוד מסוים לשמו, המונח "סם האונס" אינו מתייחס לסם ספציפי. "אין דבר כזה 'סם אונס' שמשויך למוצר אחד, זה מונח כללי, שפת רחוב", אומרת ד"ר מיכל רוטנברג, מנהלת המעבדה הטוקסיקולוגית בבית החולים שיבא, אליה מגיעות דגימות של חומר החשוד ככזה, במסגרת חקירות תיקי אונס. "הרבה אנשים שמשתמשים במונח מתכוונים לסם בשם GHB שבמינון גבוה או בשילוב עם אלכוהול מנטרל יכולת להתנגד ומביא לאיבוד זיכרון. אבל מבחינה מדעית – גם תרופות הרגעה והרדמה שונות יכולות לשמש כסם אונס. קטאמין למשל, סם ההרדמה הווטרינרי (הנקרא בשפת הרחוב K), משמש כ'סם אונס', וגם סמים אחרים, כמו אקסטזי, שגורמים לך להיות פתוחה ואוהבת יותר. אפילו אלכוהול הוא, מבחינה מסוימת, סם אונס". 

לרוב כששומעים את צמד המילים סם אונס חושבים כאילו מדובר בשיקוי קסמים מעולם האגדות שכל תפקידו וייעודו להפנט ולנטרל בחורה צעירה כדי שיהיה קל יותר לאנוס אותה. הנושא הוא הרבה יותר מורכב והסכנות האורבות לצעירים וצעירות כיום הרבה יותר גדולות. התעמולה סביב נושא "סם האונס" היא כה אגרסיבית וסוחפת שהיא גרמה ללא מעט אנשים להתנפל עליי אישית באלימות מילולית כאשר כתבתי על הנושא בעיקר בקבוצה של חבר'ה צעירים בשם "המשחק של ג'נדר", על עצם זה שפקפקתי בעולם המונחים השחור-לבן שמכתיבות הפמיניסטיות. נטען בין היתר "זכויות הגבר בישראל הם חבורה של אנסים", שאני תומך ומגן על אנסים ומה לא?! עצבנה והכעיסה אותם במיוחד הצעתי להגביל או לאסור לחלוטין מכירת אלכוהול, מה שמעיד לדעתי על השורש האמיתי של הבעיה, "אין שום בעיה עם אלכוהול!", "אתה סכנה לדמוקרטיה!", הטיחו בי.

המסר שלי מאוד חשוב וחיוני לכן אחזור עליו ואחדד אותו: יש בעיה כללית ומאוד חמורה ומסוכנת של סמים ואלכוהול ביחד ולחוד בקרב צעירים, כולל בקרב בני נוער בגילאים צעירים יותר ויותר. אנחנו חיים בתרבות מאוד אלימה, מופרעת, פרוצה ומתירנית שהורים לא שמים וכנראה גם לא ממש יכולים להציב גבולות בפני ילדיהם - בנים ובנות כאחד. ייתכן שזהו שילוב של לחץ חברתי, טרנד אופנתי, חיקוי של תרבות הפופ והסלב (קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה וכו') כמו גם גורמים מסחריים שונים שעושים ים כסף ממכירת אלכוהול לצעירים ולכן נוח להם שידברו על "סם האונס" בה' הידיעה אבל לא על בעיית האלכוהול שהיא בעיה בפני עצמה. העובדה היא שלמעשה "סם אונס" לא יכול להתקיים ללא אלכוהול:

מתוך ויקיפדיה:

Researchers agree that the most common form of DFSA is alcohol-related,[2] with the victim in most cases consuming the alcohol voluntarily. In most jurisdictions, alcohol is legal and readily available and is used in the majority of sexual assaults.[10] Many perpetrators use alcohol because their victims often willingly drink it, and can be encouraged to drink enough to lose inhibitions or consciousness. Sex with an unconscious victim is considered rape in most jurisdictions and some assailants have committed "rapes of convenience" whereby they assaulted a victim after he or she had become unconscious from drinking too much.

חוץ מאונס ופגיעה מינית, יש אלף ואחד נזקים שאלכוהול עם או בלי סמים גורם בקרב צעירים ובני נוער, כולל ובעיקר תגרות אלימות ודקירות. חשוב לזכור שאדם בשם גדי ויכמן נרצח בדם קר ע"י חבורת נערים שיכורים שדקרו אותו לאחר שבסה"כ ביקש מהם לא להרעיש כי בתו הפעוטה ניסתה להירדם וזה לא מקרה יחיד או יוצא דופן - בהרבה מאוד מקרי אלימות קשים ורצח מעורב הרבה מאוד אלכוהול. גם הרצח הנוראי שביצעו נער ושתי נערות בנער אסף שטיירמן ז"ל בוצע תחת השפעת סמים. לא רק אני - גם השופט בדימוס שלי טימן סבור שהפמיניסטיות מצליחות לדחוק הצידה בעיות אחרות כשהן מתמקדות אך ורק באונס ופגיעה מינית:

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים.

בנות - קחו אחריות על עצמכן!!

עובדה שעד היום לא הוכח שום מקרה של "שימוש בסם אונס" מה שמראה שהתופעה היא לא רחבה ובסדר גודל מפלצתי כפי שמתארים אותה כאילו בכל פינה ובכל בר/מועדון אורבים בחורים מלאי זימה שרק מחכים להזדמנות להכניס למישהי משהו למשקה.

ישנם גם מקרים שבחורה אכן בהשפעה מעורבת של סמים ואלכוהול (או תרופות הרגעה) מרצונה החופשי ובידיעתה המלאה - זה לא שדחפו לה משהו למשקה אלא היא לקחה בעצמה את אחד מסמי המועדונים הנפוצים. האם גם במקרה כזה "הבחור" שבעצמו תחת השפעת אלכוהול ומטושטש ובקושי מסוגל לעמוד על הרגליים - האם זה נחשב שהוא "אונס" את אותה הבחורה? לפי הפמיניסטיות כן וזאת בדיוק הבעיה - אפס לקיחת אחריות אישית או התנהגות מניעתית כלשהי מצד הנשים הצעירות. ממש "יופי" של חינוך: אתן משתכרות, שותות כמו בהמות ודוחפות לעצמכן כאלה כמויות מטורפות של אלכוהול לגוף - מישהו בכלל צריך להתאמץ כדי "לנטרל" אתכן????

הפתרון להיסטריה סביב "סם האונס" הוא מאוד פשוט: אל תקבלו משקה מאדם זר. הגבילו למינימום שבמינימום את כמות האלכוהול שאתם צורכים (מה רע במים???) והכי חשוב: אל תסתובבו במקומות שבהם מגישים ו/או צורכים סמים כמו סוכריות!!!

ג'ק

ב17 בינואר 2017 ניסתה לראיין אותי כתבת של אתר מאקו בשם ויטה. אני משתמש במילה "ניסתה" משלוש סיבות: ראשית לא יכולתי לדבר איתה בטלפון בגלל בעייתי הרפואית (אני מתעייף וסובל מקשיי נשימה וסחרחורת אם אני מדבר קצת יותר מדי), שנית, אפשר לראות שהיא מכוונת נמוך וכנראה מנסה להציג אותי כ"מפגר". שלישית, ציפיתי לאמבוש רציני בתקשורת ואכן היה בתאריך 18 בינואר (באתר און לייף) אבל אותי ואת העמוד והבלוג "זכויות הגבר בישראל" לא הזכירו כי ככה זה כשהממסד הפמיניסטי שאוחז וחולש על כל אמצעי התקשורת מפחד, רועד ומשקשק כשהוא מגלה אדם שכנראה "יודע יותר מדי"...

ויטה: היי זכויות הגבר, שמי ויטה ואני כותבת באתר מאקו. הייתי שמחה להציג למנהל העמוד כמה שאלות, תוכל לדבר?

תודה.

אני: היי ויטה. שמי יעקב. בבקשה, אשמח לענות.

ויטה: אפשר לשוחח בטלפון?

אני: לצערי לא. זה גורם לי לקשיי נשימה בגלל מחלת ניוון שרירים ממנה אני סובל

ויטה:

מצטערת לשמוע... אשלח לך שאלות לכאן

בתור התחלה, תוכל לספר קצת עליך?

רבים חושבים שהעמוד פארודי, אני מבינה שלא. אז איך בעצם הגעת למסקנות שהגעת?

אני:

אני מוזיקאי במקצועי, מלחין ומפיק בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית ועוסק לאחרונה גם בעיצוב גרפי - אמנות היא חיי והעיסוק בזכויות הגבר זה משהו שאני עושה בתור שליחות. עברתי תהליך מאוד ארוך החל מגיל 14 כלומר לפני 24 שנה שמאז התחלתי להרגיש בתקשורת ובסרטים וטלוויזיה בעויינות מטורפת כלפי גברים, המון שקרים, תעמולה ודיסאינפורמציה מטורפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי טועה ואולי לא הבנתי משהו נכון אבל עם הזמן ולימוד מאוד מעמיק וזהיר של הנושא כולל קריאת ספרים מחו"ל ומחקרים הבנתי עד כמה הפמיניזם המגדרי משחית כל חלקה טובה בחברה הישראלית ואין לו שום קשר לשוויון - רק שנאת גברים תהומית ורדיפת בצע, שלטון ושררה. גיליתי בזכות האינטרנט שהנושא של התנגדות לפמיניזם רדיקלי מאוד מפותח בחו"ל וכולל גם פמיניסטיות לשעבר ונשים מאוד משכילות, מצליחות ואינטלגנטיות שיוצאות נגד הפנאטיות ושנאת הגברים של הפמיניזם מהגל ה3. למשל מרצה לפילוסופיה מארה"ב בשם כריסטינה הוף סומרס. היא מגדירה את עצמה פמיניסטית שוויונית שמאמינה בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואני אישית מעריץ אותה.

ויטה:

עברתי קצת על הבלוג שלך, קראתי ששוייכת לכיתה טיפולית מבלי שהיית צריך, ההתעלמות מהמערכת, אני מניחה שלעבר שלך יש קשר רב לגישה שאימצת?

אני:

לא שוייכתי, מה שהתחיל עם קשיי שפה בגלל שהוריי לא דיברו עברית בבית (הם מהודו), עבר להתאכזרות, רשלנות והזנחה טוטאלית ופושעת של מערכת החינוך במשך 10 שנים, לכן אני מנהל מאבק משפטי כבר 20 שנה, יש לי עו"ד מקסים שמייצג אותי כבר 20 שנה בלי שכר טירחה מתוך שליחות. יש לנו את כל ההוכחות שנעשו נגדי עוולות ועברתי כל סוג אפשרי של התעללות (כולל אלימות פיזית קשה מצד מורה בשם מרים בכיתות ב' וג') וגם דעתם של שני מומחים בכירים, אחד מהם הגיש חוות דעת לביהמ"ש בה הוא מציין שמעולם לא הייתה סיבה להחזיק אותי מלכתחילה בחינוך מיוחד. בכל המקצועות הצטיינתי וקיבלתי 100 בכל המבחנים אבל בספורט לא הצלחתי להשתלב אז המורה שלי סופי, בתקופת חטיבת הביניים,  החליטה שכל עוד אני לא משלב בספורט "אתה לא מתאים לכיתה רגילה" (זה היה לפני שאבחנו את מחלת ניוון השרירים). היה לנו דיון מאוד מוצלח בביהמ"ש במאי 2015. יש לי גם בלוג שבו אני מפרט את מסלול ההתעללות. לגבי שאלתך אם יש קשר - כן יש - העובדה שבמדינת ישראל נשים יכולות להתעלל בכל אחד, כולל ילדים חסרי ישע, ותמיד יחפו על מעשיהן ויסתירו את פשעיהן, במיוחד בתקשורת. ראינו את זה לאחרונה עם רצח 5 הילדים ע"י אימהות בתחילת השנה והזעם והתרעומת של עיתונאיות פמיניסטיות כמו שירית אביטן כהן אבל היא לא היחידה.

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/abuse

ועוד משהו שחשוב מאוד לציין: גם בביהמ"ש הצדדים שאני תובע מודים ולא מסתירים את העובדה שתמיד הייתי ילד מחונן בעל רמת אינטלגנציה גבוהה מהרגיל - זאת עובדה.

ויטה:

מה הקשר שלך לתנועה לזכויות הגבר?

אני:

הרבה מאוד ידע, שליטה בחומר ומידע שצברתי והיכרות ידידותית עם אנשים חשובים ומובילים בתנועת הגברים. למשל גיל רונן שהוא חבר טוב שלי ואנחנו חולקים את דרכנו במאבק כבר 14 שנה.

עוד משהו שחשוב לי לציין, מאוד מפריעה לי אלימות של נשים כלפי גברים ובייחוד כלפי ילדים - זה משהו שנשים מובילות בו בלמעלה מ2 שליש ממקרי ההתעללות והנושא מושתק באופן שיטתי בתקשורת. היות ואני חוויתי זאת אישית בביה"ס ממורות - גם אלימות פיזית, גם השפלות וצעקות ועלבונות בלי סוף, כולל האשמתי בתור הקורבן כאילו אני "מושך אש" כשעברתי וחוויתי אלימות במשך קרוב ל9 שנים - אז כן, אני חש שנשים

במדינה הזאת מנצלות לרעה עמדות כוח שלהן כדי לפגוע בחלשים וכל המשחק הזה של "נשים נגד אלימות... הנשים יצילו את החברה הישראלית" הכל צביעות ואחיזת עיניים מרושעת. נשים מסוגלות להיות גרועות ומושחתות בדיוק ולעיתים אף הרבה יותר מהגברים המושחתים.

לפני מס' שנים התארחה מגישת "עובדה" וכוכבת ערוץ 2 אילנה דיין בפורום בYNET וענתה לשאלות גולשים. לשאלתו של גולש מדוע היא לא מביאה למסך את מצוקת הגברים הגרושים, היא הסבירה חד וחלק שבעצם אתם הגברים חזקים מדיי ולכן לא נתייחס אליכם: 

"אני מאמינה לך. יש גברים במצוקה, יש בעלים גרושים שרע להם. אבל נדמה לי שמעבר לסיפור כזה או אחר, התפקיד שלנו הוא לתת קול למי שהושתקו, הוחלשו והודחקו לשוליים במשך השנים. 

זה ההסבר להתמקדות במצוקה הנשית (כמו למצוקתם של שחורים, של ערבים, של עובדים זרים, של הומוסקסואלים). חברה בריאה מנסה בכל כוחה לשבור את החומות שמפרידות בין המעמדות. ואתה,  מה לעשות, שייך לצד החזק, המואר של הירח. זה אולי לא נכון אישית, אבל זה נכון חברתית. מעבר לזה, כל סיפור אמין חשוב, חדש ומעניין נשמח לטפל."

יעקב קנדלקר, מפעיל בלוג "זכויות הגבר בישראל":

אני אדם נכה במחלת ניוון שרירים קשה ונדירה בשם SMA ומנהל מאבק משפטי מאוד קשה כבר 20 שנה. עברתי בילדותי 10 שנות התעללות והתאכזרות מאוד קשה במערכת החינוך שכללה כל סוג התעללות כולל אלימות פיזית קשה, השפלות, הזנחה, תקיפה מינית במסגרת כותלי ביה"ס ואף כליאת שווא ועינויים במשך תקופה ארוכה.

מתוך חוות דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר אנדריי לוסטיג:

צוות עובדה היו היחידים בתקשורת שעמדו לעשות עליי כתבה בסוף 1996. לאחר חודשיים של תחקיר מעמיק, התקשרה אליי התחקירנית אפרת מיכאלי ואמרה לי: "תשמע יקירי, החלטנו שאנחנו לא יכולים לעזור לך". הייתי בשוק ושאלתי מדוע. היא אמרה: "המקרה שלך הוא מאוד גבולי, אנחנו בתקשורת מחפשים רק מקרים שהם שחור ולבן, לכאן או לכאן". היא גם הסבירה לי שפנה אליהם מומחה בכיר ממשרד החינוך:"הוא אמר שהם מכירים היטב את המקרה שלך, שהמערכת עשתה מעל ומעבר לעזור לך אבל לצערם הם לא הצליחו להציל אותך בזמן מהמשפחה שלך".

בדיעבד התשובה של אפרת שפכה המון אור על ההתנהלות הרשלנית של המערכת כולל גורמי הרווחה שעוד בילדותי ניסו לנתק אותי מהוריי היקרים ללא שום סיבה, עם עלילות וסיפורים שקריים על "פגיעה מינית" שכאילו עברתי בילדות! בפועל בגלל ההתעלמות והאדישות של התקשורת במשך 20 שנה, הצליחו גורמי המדינה שאני תובע לשקר נגדי ונגד הוריי בלי שום גבול בביהמ"ש ולהוציא נגדי פסק דין שכולו שקרים, סילוף, טעויות, הכפשות ונזיפות קשות בי מצב השופטת ג'ני טנוס "על עצם הגשת התביעה"!!!

זה המקום להסביר מעט על כללי המשחק במדינה דמוקרטית אפילו חצי דמוקרטית:

כשהאזרח הקטן תובע את המדינה, הוא מראש בעמדת נחיתות כמו נמלה מול הר געש. הגורם היחיד שאמור מעט לשפר את מאזן הכוחות טיפה ולהעניק מעט סיוע לצד החלש זה התקשורת... אבל בישראל, מתברר שהתקשורת היא כלי שרת בידי הצד החזק, המושחת, הרשע והאכזר ביותר.

אני מאוד אוהב את שיריו של פיל קולינס. יש לו קול נעים ומיוחד, אני אוהב את המנגינות והעיבודים בבלדות שלו שתמיד מצליחות לרגש ולגעת בלב. עם זאת, יש לו שיר אחד שמשהו בו תמיד הפריע לי - השיר "עוד יום בגן עדן".

בשיר זה קולינס מתאר את המצוקה והאדישות למצוקתם של ההומלסים תוך כדי שהוא מספר במילות השיר את סיפורה של אישה הומלסית, למרות העובדה שבין 85 ל90 אחוז מההומלסים במדינות המערב הם גברים ולא נשים. זה משקף גישה ומסורת גינוצנטרית ארוכת שנים ונטייה של התעלמות שיטתית ממצוקותיהם של גברים (אפשר למצוא גם במחקריו של פרופ' מרטין ואן-קרפלד). גם בישראל מאוד קל לזרוק גבר מביתו ולהפוך אותו בין לילה להומלס שמשוטט ברחוב כמו כלב נטוש, בלי אף אחד במערכת שיעזור לו ויסייע, ברגע שגרושתו מגישה תלונות כזב ומוציאה נגדו צו הרחקה אוטומטי.

דוגמא נוספת אפשר למצוא במקרה של האיש העשיר ביותר בעולם - ביל גייטס, שהחליט לתרום ולהתגייס למלחמה באיידס כשהוא מתמקד אך ורק במחצית קורבנות המחלה שהן הנשים. כולנו הרי יודעים שמאחורי תדמית הנדבן האדיב וטוב הלב מסתתר דיקטאטור מגלומן ורודף בצע שהרי אין כמעט מחשב בכל פינה בעולם שלא מופעל ע"י מערכת ההפעלה שלו!!!

אני לצערי חוויתי באופן אישי את האטימות, האכזריות, האדישות וההתעלמות מצד גופים שהיו אמורים לעזור כולל המועצה הלאומית לשלום הילד וכל עיתונאי וגוף תקשורת שפניתי אליו במשך מאבק משפטי של לא פחות מ20 שנה.

עברתי התעללות והתאכזרות מאוד קשה בילדות בגילאים 6 עד 16 שכללו גם בין היתר אלימות פיזית קשה מצד מורה במשך שנתיים (כיתות ב' וג'). היא שיקרה בלי בושה בביהמ"ש כאילו "מעולם לא הרימה יד על תלמיד". פסק הדין של השופטת ג'ני טנוס בביהמ"ש השלום בעכו הוא מחריד ומלא סילוף, שקרים, רצח אופי ושפיכת דמי כשהיא מקבלת כמו תורה מסיני כל שקר שנכתב נגדי.

אותי לצערי ובכאב רב האדישות הזאת לא מפתיעה כי אני בטוח שאם הייתי אישה, היחס כלפיי, במיוחד בתקשורת ובמערכת המשפט, מזמן היה שונה. פרופסור אדם ג'ונס מקנדה ביצע מחקר יוצא דופן, פורץ דרך ואמיץ במיוחד שחושף את האדישות, ההתעלמות והעלמת העין המכוונת מפגיעה בגברים ובעיקר פשעי מלחמה שכוללים רצח המוני של גברים ונערים, בגלל השליטה המוחלט של הפמיניסטיות בתקשורת המערבית ובגופים כמו האו"ם שאמורים לדאוג ולהגן על זכויות אדם!!

יעקב

אני מקדיש את הקריקטורה הזאת לכל אותם גברים שחושבים עצמם גיבורים גדולים ואין להם שמץ של מושג באיזה קלי קלות אישה יכולה להפיל אותם כי בישראל, כל גבר הוא על הכוונת של הארגונים הפמיניסטיים!!

לצערי אני שומע יותר מדי אנשים אומרים לאחרונה לגבי פרשת אופק בוכריס:"הנה, הוא הודה ביחסים בהסכמה, אחרי שהכחיש הכל ואמר בהתחלה שלא היה כלום" ומוסיפים גם קללה עסיסית או שתיים. מה שעצוב שאנשים לא באמת מודעים למה מתרחש מאחורי הקלעים וללחץ המטורף המופעל על כל גבר שמוגשת נגדו תלונה או אפילו רק נזרקת לחלל האוויר שמועה ש"הטריד מינית", לקבל עסקת טיעון מתוך ברירת הרע במיעוטו - להודות במשהו שהוא לא עשה ולהיות מורשע בסעיף מופחת או להתעקש על חפותו המוחלטת ולהסתכן בהרשעה בסעיף החמור ביותר של אונס, בלי שום ראיות או הוכחות, אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת הקדושה ובמערכת שבה 99 אחוז מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה, מה בכלל הסיכויים של תת-אלוף בוכריס להוכיח את חפותו?!??

אני משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיק מתוכננת היטב בתיאום מספר גורמי אינטרס ששמו לעצמם מטרה להפיל עוד אדם חשוב בצמרת הצבא - גיבור מלחמה נערץ ואהוב שמסמל עבור השמאל הקיצוני "אויב" ו"פושע מלחמה" שיש לעשות הכל כדי לחסל וכל האמצעים כשרים ו"מקדשים את המטרה". אם מישהו חושב שאני מביא תיאורית קונספירציה אני ממליץ להמשיך לקרוא את הנתונים ולראות שאינני ממציא כאן את הגלגל - אלא מצטט אנשים חכמים, חשובים ומנוסים הרבה יותר ממני:

העובדות בשטח:

הבא נראה מה יש לאנשי מקצוע בכירים לומר בנושא משפטי עבירות מין באופן כללי. הראשונה היא הסניגורית הציבורית, ענבל רובינשטיין:

"רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה". 

היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו. יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".

השני הוא השופט בדימוס שלי טימן, מי שהיה שופט בכיר במשך 27 שנה והוא הראשון שיצא וחשף את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של בתי המשפט:

השופט טימן: בשפיטה בעבירות מין - אין צדק

השופט (בדימ.) שלי טימן: מרבית האישומים בעבירות מין מסתיימים בהרשעה  התיקונים בחוק פוגעים בנאשמים ומקלים על התביעה  שדולות הנשים "נושפות בעורפה של התביעה"

. . .

מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים "שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".

הוא גם סיפר בראיון אחר ששופטים מפחדים וחוששים מהפמיניסטיות, ארגוני הנשים והלחץ שהן מפעילות בתקשורת:

"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי"

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים

. . .

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

הוא אפילו סיפר כשהופיע ביומן הערוץ 1 שהפרקליטות והמשטרה ניסו לתפור לו תיק!!!

גם פרופסור יפה זילברשץ חטפה התנפלות מכל עבר על-ידי הפמיניסטיות על שחשפה את דעתה על מסעות הלינץ' סביב "הטרדות מיניות":

זילברשץ, אז דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, התייחסה לפרשת הטרדות מיניות מצד עובד של האוניברסיטה ואמרה "לטנגו מעין זה דרושים שניים. עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה. אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה קו".

זילברשץ טענה באומץ רב כי לנשים יש חלק במה שקורה כמעט תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת.

פמיניזם משפטי

חשוב גם שתדעו מה האידיאולוגיה הרדיקאלית שעומדת מאחורי החקיקה הדרקונית בנושא אונס ועבירות מין: פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין - תלמידתה אורית קמיר, משפטנית פמיניסטית, היא זאת שיישמה ומיישמת בפועל במדינת ישראל את התיאוריות של מקינון לפיהם:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק לבטא הסכמה".

לכן אני תמיד אומר שהמושג "יחסי מרות" הוא סוג של זריעת חול בעיניים כי למעשה לפי התיאוריה הפמיניסטית לגבי "הפטריארכיה" (בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון") כל גבר הוא למעשה מראש בעמדת כוח ובמעמד גבוה יותר מכל אישה מעצם העובדה שנולד זכר!!

ואם מדברים על הטעיה וזריעת חול בעיניים, גם "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" הוא תרגום מטעה ומניפולטיבי של המושג האמיתי באנגלית "מרכזי משבר האונס" (RCC). משבר האונס הוא מושג פמיניסטי מגדרי מרקסיסטי שהומצא בשנות ה70 כדי לתאר מצב של מלחמה בה הגברים קולקטיבית שולטים בנשים וכופים עליהן מין ב"כוח הפטריארכיה". RCC זה בעצם גוף וזרם פוליטי בינלאומי עם תקציבי עתק ודוקטרינה פמיניסטית מגדרית אקדמית מאוד מיליטנטית ששמה מטרה למחוק כליל את הגברים ואת המיניות הגברית ההטרוסקסואלית - הנה לפניכם מאמר בנושא:

שיח זה, שהפך עד מהרה למגמה השלטת בהגות הפמיניסטית, נטה לטוטליות הן בהתעקשותו על הרסנותה של המיניות הגברית והן בהתכחשותו ליכולתן של הנשים לקבוע את גורלן. יותר מכל ניכר הדבר בטענותיהן של הפמיניסטיות בנוגע למה שמכונה "משבר האונס" (rape crisis). באמצעות שילוב של נתונים שנויים במחלוקת ורטוריקה חוצבת להבות, הפיצו חוגים פמיניסטיים את התפיסה שהאונס - כפי שניסחה זאת סוזן בראונמילר בספרה הקלאסי משנת 1975, בניגוד לרצוננו - "הוא תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד".

בנוסף לכל, תוסיפו לפסטיבל הלינץ', לחגיגות ולריקודים על דמו של בוכריס את חלקה המרכזי של התקשורת. אנו שומעים רבות על שחיתות פוליטית, קומבינות וניצול קשרים אישיים להשגת מטרות שונות, אבל מי יעז לבדוק או לחשוף מה קורה מאחורי הקלעים של אמצעי התקשורת המובילים במדינה...?

הנה לפניכם ראיון יוצא דופן ונדיר בחשיבותו בו אנחנו נחשפים למריבה גועלית בין כתב הפלילים של ערוץ 2 גיא פלג ועורכת דינה של המתלוננת המרכזית נגד תת-אלוף אופק בוכריס, אביטל בן נון, לאחר שסירבה להעניק למר פלג ראיון אקסקלוסיבי עם המתלוננת "כוכבת הפרשה":

בן נון חשפה כי "ספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת ואישומים בכך ששיקרתי. איש תקשורת פנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ והכפיש את שמי בפניו".

מיד לאחר מכן חשפה בן נון כי מדובר בעיתונאי חדשות 2, גיא פלג וטענה כי "הוא שלח לי הודעות SMS שבהן הוא כתב לי שאני שקרנית קטנה ועלובה, משום שהם החליטו ששיקרתי אותם כשהודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות והמשפחה שינתה את דעתה לאחר מכן ויצאתי לראיון והעזתי לא להודיע להם – אז אני שקרנית קטנה ועלובה".

לאחר דבריה של בן נון עלה גיא פלג עצמו לשידור ותקף בחריפות את בן נון: "אני ואת באותו תחום", אמר ליעל דן, "אני לא מבין ממה את כל כך נסערת. אביטל בן-נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית ואני חוזר וקורא לה שקרנית".

פלג הוסיף כי "לי ולמערכת הייתה תחושה שלאורך כל היום היתלו בנו, כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי – להביא תגובה מעורכת דין".

אומרים שרק כשמישהו באמת כועס, האמת נשפכת החוצה ואם אתם מקשיבים לראיון, גיא פלג בעצמו ובקולו מודה ומתוודה שא' הסיקור שלהם בתקשורת היה מוטה מראש לטובת המתלוננת וב' - "אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי מחיפה" - נו מישהו עדיין חושב שאין באמת קומבינות וקשרי "יד לוחצת יד" מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית?!??!??

אם נבחר להאמין לטענתו של גיא פלג שעו"ד בן נון היא שקרנית - ישנה אמרה דתית ישנה (ואני אינני אדם דתי) לפיה אם מישהו מסוגל לשקר על דברים קטנים (במקרה הזה "הקליינטית שלי לא מתראיינת לתקשורת") מסוגל גם מסוגל לשקר על דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים!!! חומר למחשבה.

מסעות השיימינג בפייסבוק הישראלי הפכו לאחרונה לספורט הלאומי של נשים מורעלות פמיניזם ושנאת גברים, המנצלות מקסימלית את כוחה של הרשת החברתית כדי לעקוף מוסדות מדינה רשמיים שאמורים לחקור לעומק טענות בכל הנוגע לעבירות מין כאלה או אחרות, ובוחרות לנהל משפטי שדה בצורה הכי ברברית ופרימיטיבית שאפשר בנוסח ימי הביניים, תוך כדי שילהוב ההמונים.

כך עשתה לאחרונה גברת שעבדה במסעדת ימונדוס וטוענת בפוסט אישי "קורע לב" שטבח השפיל והטריד אותה מינית כשעבדה שם. היא גררה כצפוי אלפי תגובות תמיכה והזדהות וגינוי סוחף ונחרץ לאותו "עבריין מין מרושע, מנוול ומסוכן". אבל מה מתברר - מקריאת התגובה הרשמית באתר המסעדה, ניתן ללמוד שהגברת בעצמה נהגה להטריד מינית:

"שני עובדים דיברו באופן מיני ובוטה אחד לשני. היא יזמה את הבוטות והמיניות אבל הוא היה הבכיר. הוא פוטר והיא קיבלה הזדמנות שנייה.לאחר האירוע עובדים שכפופים לה התלוננו שהיא משתמשת בשפה מינית ובוטה כנגדם, האם זה הפך אותה למטרידה מינית? אנחנו חשבנו שלא. אולי טעינו, אבל החלטנו להעניק לה עוד הזדמנות. והיו עוד הזדמנויות שנתנו בעקבות תקלות וחריגות שונות, עד שהחלטנו לומר די, אבל היא הייתה זו שלקחה את היוזמה והתפטרה."

מקריאת תגובה של אחת המגיבות, ניתן ללמוד שמאוד יתכן שהגברת המתלוננה בחרה לבצע שיימינג בפייסבוק כצעד טקטי לצד התייעצות בפורום משפטי לענייני עבודה:

"לא מכירה את הסיפור ולא תופסת שום צד רק יכולה להגיד שקצת מוזר שאותה מתלוננת ב13 באוקטובר בשעה 6 שואלת לגבי עזרה לעו"ד לדיני עבודה שאפשר להתייעץ 
שעתיים אחרי זה היא צולבת את אותו בחור ועושה לו שיימינג . "

 
(הייתכן אולי שהיא מתכננת לתבוע את המסעדה...?)

זה המקום לפרט מעט על הדינמיקה המטורפת מאחורי הקלעים: בזמן שמתלוננות, בין אם הן אומרות אמת או לא, עושות שימוש חופשי ופרוץ לגמרי באמצעי התקשורת וזה כולל פייסבוק (כי מהדורות חדשות בפריים טיים של ערוץ 2 נפתחות בציטוטים מ"עדויות" שפרסמו נשים בפייסבוק - ואינני נכנס כרגע לתוכניות טלוויזיה, עיתונות, רדיו ופלטפורמות נוספות), בו-זמנית הסנגורים מייעצים לחשוד - אדם שמוצא עצמו ביום בהיר בלב הסערה התקשורתית, שלטובתו ולטובת חקר האמת, עדיף שייתרחק מהתקשורת כמו מאש וישמור על "דממת אלחוט" וישתוק כי לא משנה מה יגיד ויביא גם אלף הוכחות לגרסתו, הסוכנות הפמיניסטיות שיושבות בכל אמצעי תקשורת יעשו ה-כ-ל כדי להפוך, לסלף ולנצל כל מילה שלו לרעתו.

בקיצור: אם אתה שותק, "סימן שאתה אשם". דיברת? "אתה מנסה לשבש את החקירה/בדיקה/בחינה של המקרה" . . . 

פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין: תלמידתה אורית קמיר, מיישמת בישראל את התיאוריה שלה לפיה:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק כדי לבטא הסכמה"

אי לכך, במציאות ובפלטפורמה משפטית שכזאת, שנשלטת ברובה הגדול על-ידי נשים פמיניסטיות, לגבר שאישה מגישה נגדו תלונה אין היום שום סיכוי בעולם להוכיח את חפותו ולא משנה עד כמה תלונתה של האישה הזויה ומנותקת מהמציאות!!

בואו קבלו שיעור מעמיק בצנזורה פמיניסטית, בדיוק לאור הסיפור על המורה שקיימה יחסי מין עם תלמיד (מה שהתקשורת הפמיניסטית מכנה "רומן"):

בפברואר 2005, ד"ר גדי טאוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים פרסם בNRG מעריב מאמר בנושא נשים בוגרות שכופות יחסי מין על קטינים והצביעות התהומית של הפמיניסטיות והחוק המפלה שפוטר מראש נשים מהעמדה לדין על עבירת אינוס. הוא הביא מקרה של מורה שאנסה תלמיד, שהיה באותה תקופה בכותרות וכמובן שלא הועמדה לדין!!

בתגובה פרסמה בNRG הפמיניסטית הפנאטית פרופ' אסתר הרצוג מאמר תגובה מאוד נזעם וכועס בכותרת "פופוליזם אנטי-פמיניסטי":

"לפי איזה היגיון מצליח טאוב לקשור בין פרשת המורה והקטינים ל"שיח הפמיניסטי?"?? לפי היגיון מעוות של שנאת נשים, הקושר את השיח הפמיניסטי ללא פחות מאשר ה"תפיסה הוויקטוריאנית והפוריטנית?."? שהרי מיותר לומר, כל מה שהוא ויקטוריאני ופוריטני הוא כמובן דחוי ומאוס. לא מקרי, לפיכך, שטאוב מצטרף לבית מדרשו של ריצ'ארד גארדנר.

טאוב קורא בצדק לראות אונס ותקיפה מינית ואחרת כפגיעה המצריכה התייחסות מוסרית ומעשית עקבית של החברה, בין אם מדובר בנערות ובנשים או בנערים ובגברים, בין אם בצד התוקף/ת ובין בצד הקורבן. אך אותו גארדנר, שעליו הוא מבסס במידה רבה את טענותיו, גורס שאין נזק ב"חינוך מיני" מעשי לקטינים; אדרבא,יש להכשירם (על-ידי מבוגרים) לחייהם הבוגרים כיצורים מיניים."

אחר כך פרופ' הרצוג בכבודה ובעצמה פרסמה מאמר בכותרת "כשטעות הופכת לתזה" בו הודתה שטעתה וביססה את טענותיה במאמר התגובה שכתבה, על טעות מאוד קריטית שהיא עשתה (לדעתי 2 אפשרויות: או שטעתה מתוך זעם וכעס בלתי נשלט או אולי עשתה זאת במכוון כדי לדחוף את האג'נדה המוכנה מראש שלה *נגד* נושא אחר, תופעת הניכור ההורי - נשים שמסיתות ילדים נגד האבא).

כך היא פתחה:
"בתגובה שפרסמתי טעיתי, לצערי, כשההחלפתי בין ריצ'רד גארטנר (שאליו התייחס טאוב) לריצ'רד גארדנר, פסיכואנליטיקן ידוע לשמצה, שהתאבד לאחרונה על רקע תביעות של ילדים שבגרו ונפגעו מהתיאוריה שהמציא, הנקראת "תסמונת הניכור ההורי?."? הטעות פגעה בטיעונים הביקורתיים שהעליתי במאמרי לגבי ההסתה של טאוב נגד ה"שיח הפמיניסטי?,"? כשהוא משתמש בפרשת המורה שקיימה יחסי מין עם נערים להאשמת ה"שיח הפמיניסטי בן זמננו" כ"תפיסות ויקטוריאניות ופוריטניות?."?
"

עכשיו שימו לב: חיפשתי בזהירות במשך שעות גם דרך גוגל, גם באתר NRG מעריב אבל המאמר של ד"ר גדי טאוב פשוט "נעלם"!!! פניתי ישירות לד"ר טאוב והוא בעצמו לא ידע שNRG הסירו את המאמר שלו. פניתי אליהם בשאלה איך ייתכן שאין את המאמר שלו אך יש שני מאמרי תגובה נזעמים שנכתבו בתגובה??? אני בספק רב אם אי פעם חיילות וקצינות הפמיניזם ששולטות בתקשורת ישיבו לי.

המסקנה מאוד פשוטה: הפמיניסטיות יעשו הכל כדי להשתיק ולצנזר את הנושא של נשים שתוקפות מינית, בין אם מדובר בצנזורה דרך התקשורת או בלימה אלימה ואגרסיבית של כל ניסיון לתקן את החוק כי בסופו של דבר הפחד האמיתי שלהן הוא מחשיפת היקפי התופעה שהם פשוט מפלצתיים!!!!!

חשוב להדגיש: כשציינתי שפרופ' אסתר הרצוג נגד נושא הניכור ההורי הכוונה *לא* שהיא נגד אימהות שמסיתות את הילדים נגד האבא - היא מלכתחילה טוענת שאין בכלל דבר כזה ומי שהמציא את ה"תיאוריה" הזאת (תיאוריה, לא מציאות!!) הוא "נוכל ושרלטן" ש"התאבד מייסורי מצפון". קראתי בזהירות את דו"ח חקירת המוות של אותו מומחה (ריצ'רד גארדנר) והתיאורים בפירוש מצביעים על רצח ולא התאבדות: הרבה דקירות סכין עמוקות מאוד בכל חלקי גופו ו"מכתב התאבדות" שלא נכתב בכתב ידו אלא הודעת דואר אלקטרוני שכאילו הוא שלח לבנו!!

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה ולא יקרה. 

גיל רונן, כ"ג בניסן תשע"ו 01/05/16 18:34

מדינת ישראל אחוזת טירוף, כבר עשרות שנים. אמנם לא נהוג בזמננו לדבר על רוחות רעות וכישופים, אבל נוכח החדווה המרושעת שבה "ארגוני נשים" מטעם קרן מאוד מסוימת מהתלים בחברה הישראלית, רומסים את כל כללי הדמוקרטיה והצדק, ומתעללים בקורבנותיהם, פסוקי התורה שצצים לראש הם אלה שמתייחסים למכשפות, ואל הלשון מתגלגלות המילים: "צא דיבוק, צא דיבוק, צא דיבוק צא".

"זעם בעקבות הדיווח על האפשרות לחנינה לקצב", זעקה הכותרת הבוקר. "במערכת הפוליטית וגם בארגונים חברתיים" מחו על הפרסום לפיו נשיא המדינה ישקול לחון את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בשל ההידרדרות במצבו הנפשי ותחושותיו הדיכאוניות.

"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית" אמר כי "אם מצבו של קצב מידרדר, שרשויות הכלא יספקו טיפול הולם – בכל מקרה אין לחון אותו".

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה מעולם ולא יקרה. מנסה להיזכר בהודעה נזעמת של ח"כיות "פמיניסטיות" לגבי העובדה שנשים שמתגוררות בדרום תל אביב או בגבעה הצרפתית חוששות לצאת מהבית בגלל מכת עבריינות המין של המסתננים והערבים בסביבה – גם זה לא קרה ולא יקרה.

מה עם איזו הבעת סולידריות מטעם מרצ עם הנשים היזידיות שנמכרות כשפחות מין ע"י דאע"ש ומוצאות להורג? הצחקתם את מרצ. אותם מעניין רק הנשיא לשעבר של מדינת ישראל, שהשפלתו היא השפלת המדינה כולה.

"קמפיין המסכנות של קצב לא עוצר לרגע", לעגו בארסיות חברות הכנסת גלאון, רוזין וזנדברג ממרצ, ואילו ח"כ עאידה תומא-סלימאן הפעילה את כובד משקלה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה נגד אפשרות חנינה.

מעניין לציין שח"כ רוזין שימשה בעצמה במשך שנים מנכ"לית "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה", לפני שהגיעה לכנסת, ושלפני כן שימשה כעוזרת פרלמנטרית לח"כיות יעל דיין ונעמי חזן. אותה יעל דיין היא שהובילה את החקיקה ששינתה את הגדרת האונס בישראל כך שלא נדרשת עוד הוכחה לשימוש בכוח או באיומים בכדי להרשיע – ודי בכך שהאישה מעידה בדיעבד כי לא נענתה "מהסכמתה החופשית".

כל זה מקרה, יגידו הנאיבים. לא מקרה בכלל, יגיד מי שיודע שממלכת המגדר נבנתה כל-כולה ע"י השמאל הקיצוני, ולכן "הנתונים" והטענות של עסקניותיה יהיו תמיד נגועים בפוליטיזציה.

מי שעקב אחרי הטוקבקים כאשר התנהל משפטו של קצב, יודע שרבים מהם "הציעו" לקצב להתאבד. ברור שגם היום, זה מה שהרבה מהמגדריסטיות רוצות לראות. הן לא יסתפקו בכך שיהפוך לשבר כלי רזה ועגמומי, כמו איציק מרדכי, אותו רדפו עשרות שנים לאחר נפילתו מגדולה. הן רוצות תמונת ניצחון. וידוא הריגה. עדיף שימות משברון לב, אבל התאבדות היא בהחלט אופציה. למה? ככה. כי הן יכולות.

משפט קצב היה מזוהם מהרגע הראשון. זכור לי איך ראיתי במו עיני כיצד דנה וייס מערוץ 2 ראיינה את מני מזוז, אז יועץ משפטי לממשלה, והוציאה ממנו אמירה לפיה קצב הוא "עבריין מין סדרתי", עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

זכורה לי עדות גסה ומכפישה של א' מלשכת הנשיא שניתנה בטשטוש פנים ובשידור חי בכל הרשתות – מעשה עתונאי מחפיר ללא אח ורע בתולדות העתונות האלקטרונית. זכורים לי תופי הטם-טם של ארגוני המגדר שהדהדו מחוץ לבתי המשפט ממש בזמן מתן פסק הדין.

את הזיהום אי אפשר כבר לנקות, אבל בואו ניזכר בא' ממשרד התיירות, שעדותה היא היחידה שהפלילה את קצב באונס. האזינו בבקשה לשיחה הטלפונית הזו עם א', שהתקיימה שנתיים אחרי ש"נאנסה" כביכול.

א' נשמעת כועסת, אבל לא על כך שהותקפה, אלא על כך שקצב לא מסייע לה להתקבל לעבודה. "הוא לא יכול להביא מזכירה?", היא שואלת. "שיכניס אותי סתם כמזכירה שם עכשיו... אני השארתי לפחות חמש הודעות", אמרה לבן שיחה. "הוא לא יכל לצלצל אליי?"

האם זו התנהגות של קורבן אונס? או שזהו דיבור של מי שדורשת אתנן? תחליטו אתם.

אחרית דבר: אני מאמין שהדיבוק ייצא, בסופו של דבר. כחברה, נשוב לשפיות. כמו שמדינות קומוניסטיות לשעבר שבו לשפיות. אחרי שזה יקרה, כל אחד מאיתנו יצטרך לשאול את עצמו, איפה הייתי ומה עשיתי בתקופת שלטון הטרור הזה? האם עמדתי מנגד? שחיתי עם הזרם? צרחתי בגרון ניחר את מה שארגוני המגדר רצו שאצרח? שתקתי כי חששתי? או שהבעתי דעה אמיצה? גם בדברים האלה נמדדים בני אדם.

חושב להתחתן? ברוך הבא למסלול נגמז: נישואין - גירושין - מזונות

1. האישה לחוצה להתחתן, היא טוענת שהיא מחפשת גבר רציני ובוגר לקשר מחייב לטווח ארוך. היא פמיניסטית שאפתנית עם 2 תארים אקדמיים אבל מבהירה לך מראש שהיא מצפה ממך להיות ג'נטלמן ואדיב, להזמין אותה למסעדות, לשלם עליה, לפתוח לה דלתות וכו' כי "ככה זה תמיד היה נהוג!".

2. עברו מספר שנות נישואין, יש לכם ילד או שניים, דירה ורכוש משותף ופתאום ביום בהיר האישה מחליטה שנמאס לה, היא משועממת ממך ורוצה גבר איכותי ומעניין יותר. עובדה: 90 אחוז מהגירושין הם ביוזמת הנשים!!!

3. אחרי שהפשיטה אותך מהדירה, מהמכונית, מהרכוש והכי מכאיב מכל - מונעת ממך קשר עם ילדיך (שבמקרה הטוב תראה אותם שעה בשבוע או שבועיים) היא תובעת דמי מזונות כל חודש. הסכום יכול להיות פי 1 וחצי, 2 ואפילו יותר מההכנסה החודשית שלך אפילו אם היא מרוויחה יותר ממך. אם לא תשלם בזמן, המדינה תשלם לגרושתך דרך ביטוח לאומי, ואתה תצבור חוב מזונות. הוצל"פ ייעקלו לך את המשכורת וכל מה שנשאר לך אם בכלל, בנוסף לכניסה ויציאה מהכלא מדי פעם (ואל תדאג, גם כשאתה בכלא ולא יכול לעבוד, אתה ממשיך לצבור חוב מזונות!!)

אילנה דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה. פרשנות.
גיל רונן, א' בניסן תשע"ו 09/04/16 21:13




אילנה דיין היא ביריונית, וגברים במדים, או גנרלים לשעבר, הם המטרות האהובות עליה.

פעם הקורבן שלה הוא אהוד ברק, אותו השפילה בשידור שהיכה גלים לפני שנים רבות, פעם סרן בצה"ל שהגן על המוצב שלו באופן שלא נראה לה, פעם זהו מח"ט הצנחנים אל"מ אליעזר טולדנו, כיום מזכיר ראש הממשלה, בו נזפה על כך שזרע הרס בעזה במבצע "צוק איתן", והקורבן האחרון הוא השר לשעבר רחבעם "גנדי" זאבי, שיחטוף השבוע תחקיר שיבזה את זכרו.

יועז הנדל כתב לפני שנתיים ב"גלובס" כי "דפוס הפעולה של 'תא העיתונאיות' מזכיר יחידת חיסול מקצועית... קשה לראות כיצד עיתונאיות מכלי תקשורת מתחרים מספקות זו לזו מידע ופועלות בשיתוף פעולה הנוגד כללים בסיסיים של תחרות ומאבק על בלעדיות". אל תחפשו את המאמר ברשת: הוא הוסר על פי דרישת תא העיתונאיות. מה שרק מוכיח שכל מילה אמת.

מה שנכון לגבי תא העיתונאיות – שנוסד רק לפני ארבע שנים – נכון לגבי אילנה דיין כבר עשרות שנים. דיין היא פמיניסטית מוצהרת ובכירה ובתור שכזו היא יודעת שבעולמנו מותר לה מה שלאחרים אסור. היא לועגת ל"מועדון הגברים הוותיקים" ("אולד בויז קלאב") של פעם, של הקצינים הקרביים במיל' שנעזרים אלה באלה לצורך קידום פוליטי ועסקי, אך עושה כל שביכולתה לחקות אותם בגירסה נשית.

לדוגמה, כאשר דורית בייניש היתה נשיאת בית המשפט העליון, אילנה דיין קיבלה איתה ראיון בלעדי, בניגוד מוחלט למסורת יחסי בית המשפט והעיתונות בישראל. למה? כי אילנה ודורית חברות ב"מועדון הנשים הוותיקות" ולהן מותר לכתוב מחדש את החוקים.

אחרי ששכתבו את החוקים לגבי עבירות מין באופן שמאפשר לכל אישה להפליל כל גבר שאי פעם שהה במחיצתה במגוון של עבירות חמורות, רק משום שהיא רוצה לעשות זאת, המגדריסטיות נהנות ממנעמיו של שלטון טרור. מי שהן רוצות להפיל ייפול, והוא ייפול בגדול. ואם הוא לובש מדים, דתי ו/או ימני, הוא ייפול חזק יותר.

כי חלק מהעניין אצל כת המגדר הוא פציפיזם קיצוני, וחתירה תחת כל דמויות הסמכות בחברה, החל מגברים באופן כללי, שמעמדם בזוגיות ובמשפחה נרמס עד עפר, ועד לרמטכ"לים, שרים ונשיאים. מהגבר שיושב בראש שולחן השבת של משפחתו ועד הרב הראשי, קצין המשטרה והצבא הבכיר – כולם מבחינתן שייכים ל"פטריארכיה" השנואה שמצווה להפילה.

התכונה החתרנית הנלוזה הזו של תנועת המגדר הפכה את מפלגת העבודה, בתוך כמה שנים, ממפלגה ביטחוניסטית שבנויה על שדרה מפוארת של קצינים בכירים לשעבר, למפלגה של סתיו שפיריות ומרב מיכאליות. כיו"ר המפלגה בבחירות לכנסת ה-19, שלי יחימוביץ' היתה צריכה להתאמץ בשביל להשחיל לשורותיה ביטחוניסט בודד בדמותו של אורי שגיא, אבל אז גם הוא עף בבושת פנים, כי מישהי עלומת שם נזכרה פתאום שהוא עשה לה משהו לא יפה לפני 40 שנה.

ככה זה עובד בעולמן של המגדריסטיות. אין התיישנות על שום עבירה, אין לך שום דרך לטעון לחפותך, וגם אם ברור לחלוטין שמדובר בחיסול פוליטי, אתה תחוסל ואיש לא ייחלץ לעזרתך. וגם אם יתברר בסוף שהכל עלילה – המעלילה לא תיענש.

את הדברים הרעים שאפשר לומר על רחבעם זאבי הי"ד כבר תגיד מן הסתם אילנה דיין. אני אומר עליו, למען האיזון, שהוא היה חבר הכנסת היחיד שהרגיש, בחושיו המחודדים, שחבורת המגדריסטיות מסתתרת מאחורי טיעונים מוסריים של קורבנות נשית, אך בעצם באה לעשות משהו הרבה יותר רע מהקלקול שהיא באה כביכול לתקן. הוא היה הח"כ היחידי שהצביע נגד חוקי המגדר שאפשרו לקבוצה המסוכנת הזו להקים את שלטון הבריונות שלה. כיום, כאשר הקלקולים בחברה הישראלית עמוקים והכל רקוב, הן עושות כרצונן.

דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה, משה דיין, שמעלליו בתחום המיני אינם נופלים מאלה של זאבי? אתם יודעים את התשובה. אבל אילנה דיין לא חייבת הסברים לאף אחד. לביריון מותר הכל, לכן הוא הביריון.

ב2003 התנהל משפטה של אישה בשם חן אלקובי (22) שקיימה יחסי מין עם מספר קטינות בנות 16, תוך כדי שהתחזתה לגבר והשתמשה באיבר מין מלאכותי. הסיקור מלכתחילה היה אוהד כלפיה והציג דווקא אותה כ"קורבן", כאילו "נאלצה להסתיר את מיניותה" (במיוחד העיתונאית הפמיניסטית גל גבאי שעשתה עליה כתבת דיוקן) ודווקא הנערות הקורבנות הותקפו כאילו היו "לסביות בהכחשה".

חן אלקובי קיבלה בקושי 6 חודשי עבודות שירות. החוק בישראל כלל לא מכיר בעבירת אינוס שהתבצע על-ידי אישה. במשך עשור היה ניסיון של המחוקק לתקן את החוק כך שיאפשר לפחות להעמיד לדין נשים שאנסו ילדים או קטינים (כפי שמקובל כיום במדינות מתוקנות) אבל מי חסמו וקברו אותו סופית? ארגוני הנשים ובייחוד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שטענו טיעון הזוי כאילו התיקון עלול לאפשר לאנסים להאשים את הקורבן ש"גרמה להם לחדור לגופה".

הסיבה האמיתית זה החשש של אותן עסקניות מגדר מחשיפת ההיקפים האמיתיים של התופעה כפי שיודעים היום בחו"ל שהם מפלצתיים ממש!!!

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)

ג'ק

אחת ההטעיות המובילות בכל הנוגע לאלימות נשים כלפי גברים זו המניפולציה שמנסה לקשור בין הבדלי הגוף ולהציג בכך אלימות של גברים כמסוכנת יותר, כאילו העובדה שבממוצע גוף הגבר גדול מגופה של האישה, היא ה"הוכחה" שרק גברים אלימים או גברים אלימים ומסוכנים יותר לנשים מאשר ההיפך, בזמן שבמציאות כפי שהוכח ע"י מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא אלימות, במיוחד אלימות בין בני זוג, העובדה הבסיסית היא שנשים אלימות לא פחות מגברים!

האמת פשוטה יותר ממה שניתן לחשוב: אדם אלים שעלול לתקוף אותך ולגרום לך נזק פיזי משמעותי, לא חייב להיות בהכרח גדול או גבוה ממך, אלא פשוט להיות בעל או בעלת אישיות אלימה ותוקפנית יותר משלך. אדם שיש לו יותר ניסיון או היסטוריה של אלימות כלפי הזולת, לאדם כזה הרבה יותר קל להכות אדם אחר מבלי לחשוב על השלכות מעשיו. כל זה נכון במידה שווה לגבי גברים ונשים כאחד, עובדה שמאוד לא נוחה לפמיניסטיות ולארגוני הנשים שכבר 4 עשורים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית הקורבנות הנשית, תעמולת ההפחדה האנטי גברית והחקיקה המגדרית הדרקונית שבאה כביכול להילחם ולמנוע כל תופעה של אלימות "פוטנציאלית" של גברים כלפי נשים, כולל מעצר אוטומטי של גברים, רק על סמך מילתה של אישה שאומרת ש"היא חשה מאויימת"!

פמיניסט כתב לי באחד הפורומים:"אישה שמכה גבר זה כמו ילד בן ארבע שמכה מבוגר, אתה הרי לא תחזיר לילד בן 4!". מעבר לזלזול הפרימיטיבי שבאנאלוגיה האינפנטילית שלו, יש פה גישה מסוכנת ומזיקה לחברה כולה, של העלמת עין, סלחנות וויתור אוטומטי לנשים שמגיבות באלימות, גישה שאפשר למצוא במערכת כולה, כולל ובייחוד במשטרה, במערכת בתי המשפט, בפרקליטות וכו'. לפי הפמיניזם אישה לא יכולה להיות אלימה, אישה לא יכולה להיות מסוכנת ומזיקה לאנשים ולסביבה, וגם במקרה שאישה ביצעה פשע מהתנהגות אלימה ועד ניסיון רצח ורצח - בפועל היא נתפשת כ"קורבן" שיעשו כל דבר אפשרי כדי לנקות ולהוציא אותה על סעיף כמה שיותר מופחת!

מסיבה זו הפער העצום בין כמות האסירים הגברים - עשרות אלפים, לעומת מאות בודדות של נשים שגם אותן הפמיניסטיות ששולטות במערכת (המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, המחוקק וכד') מגדירות כ"קורבנות" ו"נשים במצוקה" ופועלות להעבירן להוסטלים.

חינוך לאלימות נשית

מעולם לא הבנתי את התיאור ש-"בנות עדינות יותר, שקטות יותר, נמרצות ואגרסיביות פחות מהבנים ורגועות יותר" כי בילדותי בשנות ה80 ותחילת ה90 לא ראיתי דבר כזה ילדה שהיא לא "טומבוי"!

אינני יודע אם זה בגלל השכונה בה גדלתי, אם זה משהו שמאפיין את מדינת ישראל (אימא שלי סיפרה שבשנות ה60 כשעלתה לארץ, הופתעה לגלות שהבנות מתנהגות כמו הבנים במובנים השליליים), או תקופת הזמן, או שאני הייתי עדין מדי ומטרה קלה. ייתכן מאוד שזה עניין של פרספקטיבה, כלומר בנות בפועל מתנהגות בדיוק כמו הבנים במובן השלילי אך מעדיפים להעלים עין כי כך נוח לכולם. אותי אישית מעצבן ומקומם לשמוע בכל פעם:"לא, בנות נולדות עדינות, הן לא כמו בנים, הן שונות" ואני אומר - בטח שהן שונות - הן הרבה יותר אלימות מאי פעם!! זה לפחות מה שאני חוויתי בילדותי מבנות המין ה"עדין"! ניסיתי להסביר זאת לאישה שהייתה ידידה קרובה שלי במשך 3 שנים והיא "התפוצצה" עליי ברמות מפחידות באלימות מילולית וצעקות!! (היא אמרה "בנות הן עדינות ושקטות, בנים מתפרעים כל הזמן!")

אני זוכר בכיתה ה', גיל 11, ראיתי איך לנגד עיניי ילדה חבטה בילד כ"כ חזק שהוא ממש עף לרצפה, אני זוכר זאת היטב כי אני לקחתי אותו לקופ"ח. החלק המשמעותי ביותר והוא מאוד אופייני לאלימות של נשים, זו המהירות בה אותה ילדה פשוט ברחה ונעלמה שבריר שנייה אחרי שחבטה בו.  כל מי שחווה או היה עד לאלימות של נשים יודע ומבין עד כמה אלימות זו חמורה ומסוכנת ולא שונה כלל בחומרתה ובעוצמתה, לעיתים אף הרבה יותר מסוכנת ומזיקה, בגלל הנטייה הטבעית לסלוח לנשים.

תמיד מחנכים בנים מגיל 0 ש"אסור להרים יד על בנות" בזמן שאת הבנות מלמדים בדיוק ההיפך, ילדה שמכה ילד היא גיבורה ואמיצה. אי לכך - לא רק שלבנות קל יותר להכות ולהתעלל בזולת - מראש הן לא מפתחות את אותו מצפון שעשוי לגרום להן לחוש חרטה ורגשי אשמה על מה שעשו, במקום זאת תמיד יש להן את התירוץ המוכן מראש: הוא הזמין את זה, הוא הטריד אותי, הוא הציק לי, הוא איים עליי, הוא צחק עליי וכו'. תמיד יש מישהו שאפשר להעביר אליו את האשמה ורצוי שיהיה ממין זכר.

אלימות של נשים כלפי גברים נחשבת מצחיקה, משעשעת, מבדרת ו/או תמיד מוצדקת. המסר הזה מועבר בעידן הפמיניסטי ב4 העשורים האחרונים יותר מאי פעם, באמצעות השתלטות על תעשיית הטלוויזיה, הפרסום, הקולנוע והמוזיקה. אני למשל מעולם לא הבנתי מה כל-כך מצחיק בלראות אישה שבועטת לגבר באשכים. האם אנשים יצחקו למשל אם גבר ישלוף עט וינקר לאישה את העיניים???

אחת מהטענות המניפולטיביות היא ההסבר כאילו גברים פוחדים שאישה תכה אותם כי הם ייצאו "שפנים", פחדנים, "נמושות" וחלשים, בגלל כאילו גישה "שוביניסטית גברית" ש"אתה הגבר, אתה צריך להוכיח שאתה החזק". הן מכנות זאת "האגו הגברי" אבל לתיאוריה הזאת אין שום אחיזה במציאות: הרי לא משנה מה קרה, הגבר תמיד אשם והגבר תמיד מפסיד! אם אישה למשל תכניס לגבר סטירה, ברמה החברתית יצחקו עליו:"איזה אפס, בחורה כיסחה אותך!". אם יחזיר לה, התגובה החברתית תהיה הרבה יותר מתלהמת:"איך אתה לא מתבייש להרים יד על בחורה??? זה לא בסדר, אתה חזק יותר!" וזה בנוסף לאלימות פיזית שאותו גבר או נער עלול לספוג מהסובבים וגם לאחר מכן יועמד לדין על עבירה פלילית של תקיפה!!

כשאישה מכה גבר זה בעצם כמו להכות אדם שקשור לכיסא ורגליו וידיו קשורות בחבלים עבים במיוחד - המוסכמות החברתית שלגבר אסור אף פעם להחזיר לאישה, אפילו לא בתור הגנה עצמית, מה שהופך את אלימות האישה לאכזרית, מרושעת ומזיקה יותר בנוסף למדיניות מאוד כוחנית של המשטרה, שבמקרה שבו אישה תוקפת גבר, והוא זה שמתקשר להזמין שוטרים, רוב הסיכויים שהם יציעו מראש לאישה להגיש תלונה נגדית והם יעצרו את הגבר, למרות שהוא שוכב על הרצפה חבול ומדמם.

כל זה מתרחש בגלל שטיפת מוח של ארגוני הנשים ונציגות ארגונים כמו נעמ"ת שמעבירים "הכשרה" לשוטרים בה הן מספרות את אותם שקרים ש"אלימות של נשים היא נדירה" וגרוע מכל, ש"גם במעט המקרים שאישה תוקפת גבר - זאת בעצם אינדיקציה שהגבר תקף אותה ראשון".

ממצב כזה גבר לא יוכל להיחלץ כי הוא לא רק מוצא עצמו קורבן של אישה אלימה, סדיסטית ומסוכנת, אלא גם מצד כל רשויות המדינה, הגופים החזקים ביותר של מדינת ישראל - הבריון הכי גדול, עוצמתי וחזק, ואתה יכול להיות הגבר הכי מצליח, עשיר, לוחם בכיר בצבא, אלוף באמנות לחימה שאימן לוחמים בצבא (ושמעתי על מקרה כזה) וכדומה - בעיני החוק, בגלל החקיקה הפמיניסטית הגורפת - עצם העובדה שנולדת גבר הופכת אותך לאשם ו"אלים" אלא אם תצליח להוכיח אחרת.

הפמיניסטיות מספרות ומדקלמות בע"פ את אותו מסר שקרי ומניפולטיבי ש"נשים לא רוצחות" או "נדיר שנשים רוצחות", אבל הלקט הצנוע הזה מוכיח אחרת, וכשאני אומר 'צנוע', אינני מגזים: בלמעלה ממחצית מקרי הרצח שמצאתי (בעיקר מהעשור האחרון) לא פורסם לא שמה ולא תמונתה של הרוצחת!!!!

חשוב לזכור שברוב המוחץ של המקרים שאתם רואים בתמונה, אפילו נשים שהורשעו ברצח, משנים את סעיף האישום ל"הריגה" מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד. לכן מרבית הרוצחות שלפניכם כבר חופשיות ממזמן!!! כל זאת בגלל תפישה פמיניסטית שרואה אוטומטית בכל פושעת אלימה ורוצחת סאדיסטית כ"קורבן תמים וחסר אונים של עולם גברי פטריארכלי", כפי שתוכלו לקרוא בכתבה הזאת:

"כל הנשים שיושבות בבית הסוהר הן קורבנות. קורבנות של משפחה, של זוגיות, של חברה, של הזנחה. קורבנות של עצמן" אומרת גונדר משנה בדימוס רונית מצליח, 47 , יועצת מערכות כליאה, מפקדת כלא נווה תרצה לשעבר

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)
 

כשהייתי תינוק בן מספר חודשים, גרנו בכרמיאל ושכנה שלנו, נערה כבת 14, ניסתה לשבור לי את היד (למזלי אימא שלי תפסה אותה). עשר שנים לאחר מכן אותה אחת שחטה את אבא שלה בסכין מטבח ענקית וטענה ש"הוא אנס אותה", טענה שכמובן פורסמה בעיתונות. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה אך רק לאחר שניסתה לרצוח מטופלת אחרת, הועברה למחלקה של המסוכנים.

ג'ק

קישורים בנושא:

נשים שרוצחות יותר מדי

נשים רוצחות ועוד איך

הודעתו של שר הביטחון לא נקבה בשמו של תא"ל בוכריס אך כל כלי התקשורת פירשו אותה כתמיכה עיוורת במתלוננת. דעה.

גיל רונן, כ"ח באדר תשע"ו, 08/03/16 12:56

שר הביטחון פרסם הודעה לכבוד יום האישה הבינלאומי, וכלל בה פיסקה אשר הוצגה בכלי התקשורת והתפרשה בקרב חלק גדול מהציבור כהתייחסות לפרשת תא"ל אופק בוכריס.

"עלינו להוסיף ולהיאבק באופן חסר פשרות ובכל דרך – גם חוקית וגם חינוכית – באלימות נגד נשים על סוגיה השונים, בהטרדות ובפגיעות המיניות כלפיהן, ובניסיונות להפוך מתלוננת לנאשמת באמצעות השחרתה", אמר. "אף לא אחד מאיתנו מבין באמת מה מתחולל בנפשה של מי שחוותה אלימות, הטרדה או פגיעה מינית. דרך ארוכה עוד לפנינו, ועלינו להמשיך ולהתמיד בה".

השר לא ציין אמנם במפורש את בוכריס אך בימים בהם פרשת בוכריס נמצאת בראש המדורות, ברור שאמירה שכזו תתפרש כהתייחסות אליה. השר אפילו לא הזכיר את הצורך להקפיד גם על זכויות החשוד – דבר שהיה מתבקש במצב העניינים הנוכחי.

נראה כי השר אימץ באופן מוחלט את השקפת העולם של תנועת המגדר הקיצונית אשר גורסת כי נשים הן תמיד קורבנות של הגברים, ואשר אינה מאמינה בתהליכים של משפט צדק לגברים המואשמים בעבירות נגד נשים. הסימן הטוב ביותר לכך שיעלון הפנים לחלוטין את מושגי תנועת המגדר היא שימוש היתר במילים "אלים" ו"אלימות" לגבי גברים שיש נגדם האשמה כלשהי של אישה. בניגוד לעולם "התקינות" השמאלית, בעולם המוסר, אנשים מבדילים בין "רע" ו"טוב", "שקר" ו"אמת". הם לא מקטלגים את החברה ל"אלימים" ו"קורבנות" על פי מין.

מן המילים עולה בבירור כי השר אינו מאמין כי עדות שקר של אישה נגד גבר היא בכלל אפשרות מציאותית. האפשרות היחידה, מבחינתו, היא שכל מתלוננת היא אכן קורבן, וכל גבר נילון הוא אכן עבריין. לחלופין, אולי הוא סבור שגם לגבר חף מפשע הנענש על עבירה שלא ביצע, מגיע משום מה לסבול.

בהיעדר הבהרה מאת השר כי דבריו לא התייחסו לבוכריס, למרות שהפרשה מצויה כיום בראש סדר העניינים, הרי שבוכריס יוכל, לכאורה, לתבוע ביום מן הימים את השר ואת המדינה, בגין התערבות בלתי נסבלת בזכותו לקבל הליך חקירה נטול פניות בעניינו. בימים שבהם האיש נאלץ לעבור בדיקות פוליגרף בכדי להוכיח את חפותו, אין הבדל גדול בין התבטאות כזו של שר הביטחון, המהדהדת בכל התקשורת בעוצמה גדולה, לבין החלטה של השר להיכנס לחדר הפוליגרף ולדחוף את מחט המכשיר במו אצבעותיו, תוך כדי בדיקה.

גם אם יצא בוכריס זכאי ודובר אמת, נראה שיעלון כבר החליט שאינו רוצה לקדמו כפי שאמור היה להיות מקודם, וכי המערכת סימנה אותו כ"אלים". ייתכן גם שבוכריס עצמו כבר לא ירצה להתקדם במערכת כל כך עקומה, גם אם הדבר יוצע לו.