אני חיה.
האוניברסיטה שלנו די מזעזעת. בתור הסטודנטים שהכי נפגעו בגלל המצב הבטחוני במקום הקלות אנחנו מקבלים זין בעין.
המתווה שהושג, נכון לעכשיו, לגמרי פתוח לאינטרפרטציה ושיקול הדעת של ראשי המחלקות שפשוט החליטו לדחות הכל כי פחח מה זה כבר כמה טילים?
ניצלתי את הזמן כדי לעבוד, ואפילו קיבלתי בונוס ומדליה על גבורתי ועבודתי במהלך המלחמה. סתם, רק בונוס מלחמה, אבל גם זה נחמד.
צחקתי על אנטון על זה שהוא מרוויח הרבה מאוד כסף על מעט מאוד שעות
עבודה (שכר גלובאלי).
הוא: זה עניין של איכות, לא של כמות!
אני: אלא אם כן אתה עובד לפי שעה...
חוויות מבית מרקחת:
זוג (לא צעיר, שאולי אפשר היה לסלוח לו על מה שקרה בהמשך) הגיע לקנות בדיקת היריון. אחרי ייעוץ על מתי ואיך לעשות, היא שאלה האם ניתן להשתמש בשתן שהיא כבר
שמרה בתוך כוס מוקדם יותר באותו יום.
כי... זהו? נגמר? לא יהיה יותר? זה לא מגעיל בכלל? ויותר חשוב- האם היא בכלל צריכה להתרבות?
מישהי שלא מדברת עברית הגיעה וחיפשה משחה. כשהיא והרוקחת לא הצליחו להבין אחת את השניה, היא החליטה לרשום לה על דף את השם,
הרוקחת אמרה לה שאין לנו והיא לא ממש מבינה אותה, בתגובה אותה אישה החליטה לצייר לה את האריזה:
אם זה לא מצמצם את האפשרויות, אני לא יודעת מה כן.
עם החמוד שכמעט פתח לי וריד:
מחר אני ואנטושה טסים לשבוע בפריז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.