Hollywood Material

משהו שאולי חלקכם לא יודעים זה שבמערכת היחסים שלנו אני הבלגניסטית
ואנטון הוא פריק הניקיון סטייל מוניקה גלר.

~אני מוציאה את אחד הסוודרים שלי מהארון של אנטון ועל הדרך מבלגנת לו
כמה מדפים~

אנטון: יש לך 3 פרטי לבוש בארון שלי והצלחת לבלגן הכל.

אני: זה כוח העל שלי.

אנטון: לא, זה בלגן.

אני: I am Yula the destroyer

אנטון: את קקה.

ס' עמדה לעשות לי צמה: בואי קודם נבדוק אם יש לי חשמל סטטי

~ס' נוגעת בי תוך כדי שהיא נותנת לי מכת חשמל של אלפיים וולט בלי
להגזים בכלל שלא הייתה מביישת גם את פיקצ'ו~

ואז היא עשתה לי צמה מגניבה:

ראיתי את כל העונות של שרלוק בשבוע שעבר וממש נהניתי. הבעיה כשאוהבים סדרה זה שצריך לחכות הרבה זמן לפני שהפרקים הבאים יוצאים.

ובמקרה הזה באופן קיצוני כי הם מוציאים 3 פרקים פעם בעשור.

עבדתי בערב חג, סידרתי לתומי מדפים (לא קונדומים לשם שינוי) מישהי
ניגשה אליי ואמרה שהיא צריכה עזרה במחלקת תינוקות.

אמרתי שאני אקרא למישהו
מהמחלקה, היא אמרה לי "אז תקראי כי קראו קודם, לא באו ואני מתחילה לאבד
סבלנות"

ואז היא הלכה איתי וחיכתה לידי כדי לראות שאני אכן כורזת.

זה לא הדבר הכי נוראי שאי פעם נאמר לי או למישהו מהקולגות שלי, היא גם
לא חוללה מהומה ולא צרחה,

אבל הנימה שבה היא אמרה את זה כאילו נולדתי לשרת אותה
ואת התחת שלה גרמה לי לרחמים עצמיים.

אני לומדת תואר קשה של 4 שנים, שדורש לא מעט בתנאי קבלה (אלא אם כן
שייכים למגזר מסוים) ולא מעט השקעה במהלכו,

כשעוד יש לנו 2 סמסטרים קשים לעבור,
סבבים קליניים, סטאז' של חצי שנה ובחינת רישוי.

ההורים שלי מבזבזים סכום כסף לא
קטן כדי לממן את כל זה. אני בלחץ כמעט תמידי כי כל הזמן יש מבחנים או שיעורי בית,

חטפתי אקנה בגיל 20+ מרוב הלחץ הזה וכל זה בשביל שאחר כך בהמות כמוה יתייחסו אליי
כמו למשרתת.

זה גם לא שאנימ רגישה שרוקחות זה הייעוד שלי בחיים ואני מוכנה לחצות
הרים וגבעות רק בשביל שיתנו לי את הזכות לעסוק בזה.

זה מעניין ונחמד, לומדים דברים
שימושיים וכנראה יספק לי פרנסה סבירה, אבל זה לא שווה את ההשפלה ואת העצבים
שחוטפים על חראות כאלה.

אז חוויתי מעין משבר זהות של מה אני עושה עם עצמי ומה אני
רוצה לעשות עם העתיד שלי ועלו הרבה סימני שאלה.

וזה לא שהמשכורת הזאת (או בכלל
משכורת כלשהי) תספיק לי לקניית דירה כאן, התחלתי להבין את התסכול של אנטון וחוסר
הרצון שלו

להיות משועבד למשהו בשביל 4 קירות. זה קצת מצחיק וקצת עצוב שהגעתי
לתובנה שאני לא רוצה לחיות את שארית חיי בישראל בגיל 10 בערך

ועם השנים העמדה הזאת
רק מתחזקת.

ביום ראשון היה מבחן ראשון לסמסטר, ועם כל האהבה שלי למחלות נפש,
עשרות התרופות שהיה צריך לזכור לא ישבו לי במוח כמו שצריך ואין לי מושג למה לצפות.

בנימה קצת יותר אופטימית ומצחיקה, תראו את זה:

כך נוצלה חופשת פסח: הייתי בגרמניה, עבדתי, עשיתי את שיעורי הבית בפרמקוקינטיקה במשך שבוע (סתם משכתי את זה כי זה אקסל ואקסל זה איכסה)

וראיתי את טרילוגיית באטמן כי במבט לאחור: א. לא ראיתי את הסרטים בשלמותם אלא כל פעם בחלקים.  ב. לא הבנתי עד כה עד כמה כריסטיאן בייל שווה.

ראיתי גם את American Hustle. מי המוכשר שתירגם את זה ל"חלום אמריקאי"?! נו באמת. זה אפילו לא משחק מילים שקשה להעביר בתרגום,
זה נטו להיכנס למורפיקס.

ועם כל אהבתי לג'ניפר לורנס, זה לא תפקיד שמקבלים עליו גולדן גלוב.

שלו. הוא לא היה בארץ ליותר מכמה ימים מאז פברואר.

נפתח אצלינו באשדוד מרכז ביג ויש פקק ארוך בכניסה (זו אותה פניה כמו לרכבת, אז אלה שצריכים להגיע לתחנה בטח ממש נהנים). וזה לא שמחלקים שם זהב או דירות בחינם, בסך הכל יש עכשיו גם H&M ואנשים מתנהגים כאילו זה אוטוטו נסגר ולא נפתח.

הייתי שם כי אילנה רצתה לנסוע והסכימה ברוב חסד לקחת אותי איתה וגם רימינו את הפקק בכך שחנינו מעבר למסילת הרכבת.

נחמד שם אבל כל כך הרבה אנשים. בכל מקום שאתה עובר אתה דורך על ילדים.

באחת החנויות הייתה עגלה הפוכה על צדה על הרצפה וילד ששכב על הרצפה עם הראש בתוך העגלה, להורים שלו זה לא ממש הזיז.

אה עשיתי גם מרתון של שנות ה70. כי זה משודר ביס, אני מקליטה וכמעט שאין לי הזדמנויות לראות כשאני חוזרת הביתה לסופ"ש.

חלמתי שאני ואילנה משתתפות במירוץ למיליון והייתה לנו משימה לקנות דג מאכל גדול באיזשהו שוק\מגדלור ולמלא אותו בשרימפס.

אני לא יודעת איך זה נגמר ומי זכה, אבל כשסיפרתי לה, תגובתה של אילנה הייתה: במציאות את הייתה עושה את המשימה הזאת.

לקוחות בעבודה שאלו אם המים המינרליים שנמכרים אצלינו כשרים לפסח. ג'יזס קרייסט, לא, ישבתי ופוררתי לשם לחם בכוונה! מוחהחהחהחהחה!

אבל הם נזכרו כמובן אחרי שהם כבר קנו, פתחו או שתו (או שיש את האלה שפותחים, אוכלים\שותים ורק אז משלמים. מעולם לא הבנתי את זה).

היו גם כאלה שהתקשרו לשאול אם התרופות שהם נוטלים או האוכל המיוחד שהם נותנים לתינוק כשר לפסח. ואו, בואו נגזים.

אז תמות מכשל לבבי אבל היי לפחות לא אכלת חמץ.

עוד כמה תמונות מגרמניה שצולמו בפלאפון:

אני לא צריכה הרבה בשביל אושר

חוזרים לשגרה וממש אין לי כוח. הימים ארוכים מדי וכמעט כל הזמן מתחילים ב8 בבוקר.

איזו מעין התעללות זו? אפילו שאני גרה במעונות וזה 5 דקות הליכה מהכיתה.

ולסיום:

~I'd let him into my bat cave anytime he wants ~wink ~wink