ספטמבר כבר נגמר? וואו,אני ולואיס יוצאים כבר שלושה חודשים (ב17). הוא נחמד, הוא טוב אלי, הוא מצחיק והוא רומנטיקן אמיתי. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי כבר בדייט השלישי שלנו. הוא לא "פלייר" אבל יש מאחוריו רשימה ארוכה של בנות. הוא חמוד, לא חתיך-הורס... אבל חמוד. הכרנו בבית של חברה טובה שלי, 4th of july זה ביג דיל פה בארה"ב. מסיבות בית מזכירות לי תיכון משהו- אבל חוץ מזה היה קליק. רקדנו ביחד ויום אחרי הוא שלח לי SMS, אמר לי שאני הדבר היחיד שהוא זוכר מהלילה ההוא. קבענו להפגש (חברה שלי, זאתי שעשתה את המסיבה, לחצה עלי משהו) וכשנפגשנו יכולתי להשבע שהוא ניהיה פתאום נמוך יותר חוץ מזה הייתה לנו כימיה, הוא נישק אותי בסוף הלילה וחשבתי הרבה על הנשיקה הזאת. דיברנו במסיבה לפני כל האלכוהול והוויד הזה שלו, אמרתי לו שאני לא מחפשת מערכת יחסית כרגע, והוא הסכים לגמרי. אבל אחרי כמה דייטים ו"get together" עם החבר'ה, איכשהו נהינו זוג. מוזר לי להעביר את זה במילים, כי אי אפשר בדיוק להסביר מה קרה ואיך זה קרה, אבל אני ממש מחבבת את הבחור. הוא לא הסוג שאני בדרך כלל נמשכרת, או הולכת אחרי ...אבל הוא לא רע. הוא מקובל-יחסית-והוא ממש קורע כשהוא בהיי. הסקס טוב. אני מניחה. אבל זה לא כל מה שאני חושבת עליו. אני כבר יותר מזה. התבגרתי, אפשר להגיד.

קראתי את הפוסט הקודם שלי. כמעט שכחתי שכתבתי את זה. אני יכולה להגיד שמאז הכל השתנה לגמרי. "that girl"... יש לה חבר. היא בי והיא עדיין מהממת. אנחנו עדיין מדברות כיאילו לא קרה ביננו כלום. בהתחלה רציתי לצעוק- למה לעזאזל היא עושה לי את זה? אבל עכשיו הבנתי שהיא לא בקטע כמו שהיא הייתה בהתחלה. אחרי הלילה ההוא אנחנו בילינו עוד כמה לילות ביחד, לילות שלעולם לא אשכח גם אם אנסה לשכוח. אמרתי לה "you are amazing, in every way possible" וחשבתי שאני אוהבת אותה אבל היא רק צחקה. היא אוהבת את מה שנתתי לה, את מה שהראתי לה. אבל לא יותר מזה. אנחנו חברות. כמו שאמרתי: אנחנו מדברות כיאילו לא קרה ביננו כלום. אני עדיין אוהבת אותה, אבל אם זה לא נועד לקרות, זה לא יקרה, ya know?

בכל מקרה, אני גרה עם לו ושותף שלו. לא עברנו לגור ביחד, אני פשוט נשארת פה לכמה שבועות. אני חושבת ששבוע הבא ביום שני אני יעבור לקמפוס, אבל זאת עדיין תעלומה בעולמי.

מה עוד אפשר להוסיף? החיים מלאים באקשן והרפתקאות, אבל יש אנשים שיגידו שאני פשוט מגזימה. אני רק מנסה לשרוד. זה מה שאנחנו אמורים לעשות, נכון? אני מחפשת (בערך) עבודה חדשה. מקווה שיתקשרו אלי לראיון בקרוב.

אני עוד מעט בת 19. כ"כ קטנה

ועוד לא שכחתי את העברית, לא.

הבלוג הזה לעולם לא יתן לי לשכוח.

(עד הפעם הבאה, אני מניחה.)