הלוחשת לרוחות

קרה לכם פעם שישבתם מול המחשב ועם כל הטכנולוגה של היום לא הצלחתם למצוא מישהו שאתם ממש הייתם רוצים לחדש איתו את הקשר?

היום בבוקר ישבתי מול החיפוש חברים בפייסבוק ואני מחפשת אותו. ידיד, מהעבר הרחוק. וכשלא מצאתי אותו נכנסתי סתם לשמות של כל מיני אנשים מהעבר שלי ומהם לחברים שלהם ומצאתי וראיתי מלנטלפים של פנים מוכרים ומחייכים וגיליתי שגעגועים מתקשים לעבור דרך מסך המחשב אבל הם חלק בלתי נפרד מהרגשות שלנו.

פתאום קלטתי שהזמן טס מהר מהר ואני עלולה להתחרט על שלא חידשתי קשרים כשיכולתי...

1) צביעות לצום כשיום אחרי חזורים לא לשמור שבת/ כשרות.

2) דוחה בעיני שמבקשים כפרה ומחילה ומיד אחרי זה שוכבים עם אשתו של החבר שלכם/ עם אחת מהעבודה

3) מכים על חטא ובאותו שבוע מלכלכים על מישהו מאחורי הגב.

4) מתענים ומרגישים חרא אבל יום למחרת השגרה מנצחת ושמים את הצום במגירה לשנהץ

מה עם בן- אדם לחברו? לא חשוב כבר הא?

את האתיופים נשים בחלק האחורי של האוטובוס ולא ניתן להם לשתות מאותן ברזיות. כבר מבתי הספר הצלחנו להפריד אותם.

תימנים, מרוקאים, רוסים, אתיופים, עירקים, אשכנזים. אף פעם לא נחשוב על כולם כשווים. כל אחד בטוח שהוא הכי קרוב לשלמות.

אוף .אני כותבת שורה ומוחקת. רוצה להגיד הכל ולא יוצא כלום.

אנחנו לא העם הנבחר. אנו חבורת הזבל שחושבת שהם הנבחרת המנצחת של אלוהים על סמך ספר מלפני אלפיים שנה.

אל תקראו לי יפת נפש. זה ניהיה ביטוי גנאי. אל תקראו לי בכלל כלום. אל תשימו עלי סטיגמות.

פעם דתייה, כיום לא מוגדרת. היכ טוב. לא מוגדרת...