מה שלומך?

שלומי, כמו שאמרתי ל-MIG בטלפון לפני חצי שעה, נורא ואיום.

אז הייתי פחות-או-יותר מוכנה לבגרות הארורה במתמטיקה. אני מניחה שקצת פחות מיותר, אבל רק בגלל שהביטחון העצמי שלי בנוגע למתמטיקה עדיין נורא שברירי. מבחינת חומר הייתי מוכנה לגמרי.

הגעתי היום בשלוש לביה"ס. תפסתי את המורה שלי למתמטיקה, אמרתי לו תודה על האמון והציון, הוא אמר שעכשיו הגיע הזמן לעשות טוב יותר. חייכתי ועליתי למעלה. לקח זמן עד שפינו את הכיתה שלנו (מי שסידר את התלמידים בכיתות היה אידיוט ברמות שאין לתאר), אבל בסופו של דבר נכנסנו והכל היה בסדר. על השולחן היו לי שני מחשבונים, שני עטי-עיפרון, מחר, צבעים, אוכל ומים. הייתי מוכנה.

ואז נתנו לנו את הבגרות.

האמת שבהתחלה עוד הייתי רגועה. התחלתי למספר, הכל היה בסדר. הבעיה המילולית היתה קלה, עברתי על זה עם MIG אתמול. ההסתברות היה ממש קל. נתקעתי בגיאו וטריגו וזה שיגע אותי. עברתי לחדו"א. שמחתי כשראיתי שאין אינטגרל של טריגו. הייתי רגועה בנוגע לחדו"א טריגו, ולגבי אחת השאלות חשבתי שיש לי רעיון, אבל לא הייתי סגורה על זה. היתה חסרה לי שאלת גיאו'/טריגו ועבר יותר מדי זמן ולא היה לי זמן והתחלתי להילחץ (זה מניתוח של MIG ושלי מלפני איזה רבע שעה),

ומשם הכל הלך והידרדר.

היה לי אוכל, אז ניסיתי לאכול תוך כדי, אבל לא ממש הספקתי. הסתברות באמת היה קל, הבעיה גם היתה בסדר. חדו"א טריגו גם היה כמעט מאחורי, עשיתי טעות מטופשת באחד הסעיפים וחסר לי משהו בסעיף אחר. הגיאו שנצמדתי אליה באמת היתה בסדר בסוף, יש לי את כולה. בסופו של דבר שיניתי שאלת חדו"א והצלחתי לעשות את א' שלה. את ב' וג' אין לי ואני לא מצליחה להבין איפה היתה הטעות שלי. בסופו של דבר הגעתי לא' של הטריגו, אבל גם שם יש לי טעות ואין לי את ב'.

בקיצור, מזעזע.

MIG מעריך את זה ב-70-75, ובחצי שעה שדיברנו הוא הרגיע אותי שיש מועד ב', שזה לא נוראי כמו שאני מציגה את זה (הוא לא היה שם כשאמרתי לך שהיה נורא ובסוף קיבלתי 90, הא?), ושאני עדיין תלמידה מצטיינת במתמטיקה וכלום לא ישנה את זה. עדיין יש חלק קטן במוח שלי שמנסה לזעזע אותי ולהגיד שלא, אבל אני לא אתן לו לשלוט בי. אם MIG אמר, הוא יודע.

אבל לקח זמן. יצאתי מהמבחן בשמונה (FUCK IT), מיד שלחתי לו סמס וחיפשתי את המורה שלי. הוא כבר לא היה, עשה בשכל והלך הביתה. יצאתי החוצה וגיליתי שאמא מדברת עם המחנכת שלי, צעקתי שאני שונאת את הכיתה שלי, בכיתי, בקיצור, היה נורא. הפעם היחידה שבה ראית אותי במצב גרוע יותר היתה באותו יום בינואר.

למה אני שונאת אותם, אתה שואל? (מצחיק, אמרתי משהו על זה שלא אכפת לי לפגוע בכיתה שלי ושאין שם אנשים מעניינים, ו-MIG אמר שאני בררנית מדי. זה הזכיר לי אותך, זה בדיוק מה שאתה אמרת לי.) אני שונאת אותם כי הם לא סתמו את הפיות הארורים שלהם אפילו פעם אחת במהלך המבחן. הייתי צריכה לקום ולצעוק על אנשים כדי שהם יהיו בשקט. וגם אז הם לא היו בשקט. הם החליפו ביניהם תשובות.

אז נכון שנרגעתי ואני כבר לא בוכה (מגע הקסם של MIG), אבל אני עדיין כועסת. ואני נעשית מסוכנת כשאני כועסת. עוד לא ראית את זה.

בזמן שחיכיתי ש-MIG יתקשר הייתי עסוקה בלבכות. אני חושבת שעשיתי את זה במשך שעה... כמעט סירבתי לתת לאמא שלי לצאת מהבית לאיזה פגישה שיש לה. אני לא חושבת שזה היה משנה משהו, כי רק רציתי ש-MIG יתקשר (אני נשענת עליו יותר מדי? בבקשה תגיד שלא), אבל פחדתי שבהמשך לכמה שהיום הזה נדפק, זה יכול להיות גרוע יותר.

מבולגן קצת, לא?

בכל מקרה... MIG אמר לי ללכת לעשות משהו שאני אוהבת, אז אני הולכת לראות שני פרקים מצחיקים של סטארגייט. הנטייה הטבעית שלי (בצורה די מזוכיסטית, אם אפשר לציין) היתה לראות פרקים עצובים, כי אני גם ככה בוכה, אבל MIG צודק ואני צריכה להתרחק מההתנהגות המזיקה הזאת שלי. קל לעשות את זה כשטוב - קשה לעשות את זה כשרע. אבל אני אעשה את זה בכל זאת. לימדת אותי טוב מדי בשביל שאני ארשה לזה לפגוע בי ככה.

כמובן, מזל שיש MIG.

הוא יכין אותי למועד ב' והכל יהיה בסדר. הוא אמר.

ד"א, המורה שלי אמר שהיה מבחן קשה. זה קצת מתסכל כשחושבים על זה שהייתי אמורה לגשת בשנה שעברה. ובשנה שעברה היה להם כזה מבחן קל! Life isn't fair.

האמת... בזמן שחיכיתי שהוא יתקשר כמעט נשברתי ושלחתי לך סמס. אני מניחה שזה לא היה נראה לך נורא מדי אם הייתי מתנצלת והכל, ואפילו אולי היית מנסה לעזור, אבל אני לא יכולה להרשות לזה לקרות. כי אני לא יכולה להישען עלייך... כי אין בינינו כלום.

אבל אני כל כך מתגעגעת לזה שהיית שם בשבילי. 3>

אוהבת ומנסה לא להיות מדוכאת,

אן.

ד"א, אני מניחה שאתה מכיר את Total Eclipse of The Heart. שיר נהדר... זה מה שאני שומעת בלופים כשאני כותבת את המכתב הזה. אני תוהה אם מחר אני עדיין אשדר מצוקה ואם תקלוט את זה כמו שאתה תמיד קולט הכל לגביי.