דפנה אמא עובדת אובדת

כל אדם צריך מצרים/אמנון ריבק

 כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

*

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים להיות משה עצמו מתוכה. בשורות הראשונות של השיר ''משה' מופיע לא  כשם אלא כפועל. איך אדם יכול להיות ''משה עצמו''?

אני נזכרת בסיפורי הברון מינכהאוזן- הברון משה עצמו מביצה ובציור רואים אותו אוחז בשערותיו ומושך עצמו מן הביצה.

בספר ובסרט ''הסיפור שאינו נגמר'' נתקעים נער וסוסו בתוך ביצת הצער. הסוס טובע אולם הנער מצליח לבסוף בכוחות על- אנושיים לחלץ עצמו. המטאפורה '' ביצת הצער'' היא מטאפורה עוצמתית .קל מאוד להישאב, קשה להיחלץ ואולי ההיחלצות המשמעותית ביותר היא כשהאדם מוצא בעצמו את הכוחות להחלץ.

   לפני כשלושים יום נפטרה אמא שלי ואני נמצאת בתקופה לא קלה.

מהי ''מצריים'' בשבילי- מצוקה או אולי דווקא איזור הנוחות בו אני לא מתפתחת?

 מהי החרות בשבילי ומהי החרות שלי, איך אוכל לשנות מהרגלי ולקחת באופן פעיל את החירות שלי?

כיצד מחליטים לצאת אל מדבר הפחדים? מה זה אומץ בשבילי?

אני מנסה לגייס בתקופה זו חוסן וחוזק לחזור לשגרה, ואני חוזרת לשיגרה אחרת.

אמי היתה אשה חזקה. המהות שלה כאדם היתה דאגה, נחמה, נתינה. היו בה תעצומות נפש שאני מקווה למצוא בעצמי ובבנותי. הזיכרון והמהות שלה יעזרו לי בימים אלה ואחרים.

 אני לוקחת לקראת פסח את חמץ הרגשות והמחשבות , את המרור והמרירות,מרחיקה אותם, ושמה אותם בפינה . אני ''עושה סדר ''במגרות הלב ומשאירה מקום להתחדשות. עכשיו תור האביב.

וכמו תמיד בפסח ובכלל אמא שלי מלווה אותי, אלא שהפעם היא שם למעלה.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=YeNIMS3RlDc