אני בד"כ בנאדם של קיצוניויות. אפור זה צבע לא מקובל אצלי.

או שחור, או לבן.

אבל לפעמים צריך לדעת להתגמש.

העקרונות לא צריכים להישמר בקנאות, במיוחד כשהם טיפשיים ויורים לך ברגל.

אני נהיה שקרן פתולוגי

אני משקר, בהתחלה כי אני מתחמק, משיעורי בית, מעבודות

אח"כ מתוך הרגל, אני כבר לא עושה שיעורי בית, אני ממשיך לשקר שאני עושה,

אבל עכשיו, אני בשלב שאני אפילו נהנה מזה.

אני נהנה לראות כמה אנשים הם קלים להיתול.

כל כך פשוט. סיסטמטיות קרה, והוא נפל ברשת.

תמיד חשבתי שאני שקרן גרוע, אבל אני שקרן מצויין.

אולי הייתי צריך ללמוד משחק ותיאטרון. אף פעם לא ניסיתי את זה.

יכול להיות שזה מקום שאני אוכל לבטא את עצמי בו.

אבל אני משקר יותר מדי.

בבי"ס, למורים

מול ולאנשים שאיכפת לי מהם.

אני פשוט כבר מכור לזה,

התענוג בידיעה שאתה יכול להתל בבנאדם,

שכרון כוח ארור, 

אולי אני מגזים, אולי אני לא יודע לשקר מי יודע מה.

אבל את השקרים המוצלחים יותר, אני לא מגלה.

זה כבר על גבול החולני.