אתמול בבוקר כאב לי הגב.
לא ייחסתי לזה חשיבות.
לפני שיצאתי לתפוס אוטובוס לבית ינאי, לקחתי איתי בול עץ קטן וקשרתי אותו היטב לתיק.
כל מה שחשבתי עליו, היה, שיחה ממקודם עם שני חברים שלי:
"ראית שצריך להביא עצמים?"
-"כן בטח"
-"ואתה מביא עצים?"
-"לא, מישהו אחר יביא"
השיחה הזאת נשמעה אותו דבר , בשלושתן.
ואני אמרתי, שזאת לא התנהגות של מדריכים.
אח"כ, מי שלא היה מביא עצים היה מתלונן שאין מספיק עצים.
זה נורא נחמד. ואחר כך קראו לי אידיוט כשראו את העץ שהבאתי.
אז, תודה לכם.
ובאמת תודה, למי שעזר לי לקום כשכבר לא הייתי מסוגל,
תודה לחמישה שעשו לי מסאז' בניסיון לשפר את ההרגשה שלי,
תודה, למי שקשר לי את השרוכים כשלא הצלחתי להגיע לרגל של עצמי.
תודה למי שסחב לי את התיק עד לאוטו, כשהלכתי הביתה.
ותודה צינית ביותר, למי שקרא לי בכיין.
חלמתי הלילה, על סבתא שלי.
חלמתי שהיא יושבת איתי ומדברים כרגיל.
כמו לא נחלשה מעולם.
ישנתי כל כך הרבה זמן.
ופשוט קמתי וחשבתי לי, איזה באסה.
כבר האמנתי שזה נכון.