הקבוצה מאיימת להתפורר בין האצבעות

הלחץ הגובר בלימודים

וסבתא.

סבתא, רק עוד קצת.

לא נשאר לך הרבה.

הרופא לא נותן לך יותר משלושה-ארבעה ימים.

שזה יגמר מחר בבוקר.

אתם יודעים מה מפתיע?

שביקשתי "שזה יגמר מחר בבוקר".

והנה, זה נגמר.

והפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה לפני המסע ישראלי.

אח"כ, היא הייתה כבר מונשמת. ולא פוקחת עיניים.

היא לפחות לא תסבול יותר, ואני אוכל לקבע בזיכרון שלי את התמונה שלה בתור בנאדם שעשה הרבה בחיים שלו, ע"פ פועלה.

ולא ע"פ שעתה האחרונה.