קיץ, לילה, ירח מלא, היא הלכה שם לבד, הפחד היה שם איתה, בתוך הבטן שלה, מתפשט לה בכל הגוף, מקרר אותה למרות החום הלוהט של ליל הקיץ.
הוא עבר בגוף שלה ירד דרך הבטן הקפואה, הקפיא לה את הרגליים, עבר גם דרך הידיים, היא התחילה לרעוד, היא רצתה לרוץ, לברוח משם, אבל היא לא יכלה, היא קפאה, הפחד הזה הקפיא אותה, את כולה.
ואז, הוא עבר שם, ללא פחד, מתהלך זקוף, חם, אוהב.
הוא עבר לידה, על פניו היה חיוך קטן, חיוך שהקרין לו דרך העיניים, חיוך חם, חיוך שהמיס את הפחד שלה, המיס אותו לאט דרך הרגליים, הידיים, רק את גוש הפחד הקפוא שבבטן שלה הוא לא הצליח להמיס בחיוך שלו.
דמעות הפחד התחילו לגלוש מתוך עיניה הרכות, מחכה לו שיתקרב, שיבוא, שיחבק אותה, שימיס את הפחד שלה בתוך ידיו החמות, האוהבות כל-כך. מחכה שמזגם יתמזג במזגו של ליל הקיץ, עם מזגו של ליל קיץ חם.
הוא התקרב אליה לאט, בכל צעד שלו, גוש הפחד שלה נמס עוד קצת. הוא חיבק אותה, עירסל את גופה הקטן בתוכו. הם בכו יחד, דמעות של פחד ואהבה, דמעות שניפסקו כשהפחד שלה הפך לכאב קטן.
הוא הצמיד את שפתיו החמות הרכות לצווארה, נישק אותה ברכות, באהבה, גישש את דרכו אל שפתיה מנסה להמיס את פחדה.
הוא אהב אותה בכל ליבו והיא אהבה אותו ללא כל פחד.
love <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
