אני יכולה להיות כזאת מטומטמת לפעמים.
שנה שלמה ראיתי אותו כל שבוע לפחות פעמיים בשבוע, ולפני חודשיים דקה לפני שהוא התגייס נזכרתי להתאהב.
זה יושב לי באמצע הבטן, כמו אני לא יודעת מה ומתעקש להזכיר לי שאני מאוהבת בו עד מעל הראש.
אני עוצמת את העייניים ואני רואה אותו, אני הולכת לישון ואני חולמת אותו, הוא נמצא לי בכל מחשבה.
אבל יש בעיה, אני לא יכולה להגיד לו את זה, אני יכולה לדבר איתו על כל דבר שבעולם, רק לא על זה.
זה כל-כך מתסכל!!!!
זה לא פעם ראשונה שאני אוהבת אבל זו פעם ראשונה שאני מאוהבת, זה כל-כך שונה, אחר, לא מוכר.
אני באמת מאוהבת בו, הוא כזה מתוק, מתחשב, מבין, אוהב, הוא מכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר אפילו יותר משאני מכירה את עצמי.
אני יכולה לדבר איתו שעות בלי לשים לב שהזמן עובר.
אני לא מבינה איך הוא לא רואה, איך הוא לא שם לב שהוא לא יוצא לי מהראש!?!?!?!???
אולי הוא שם לב? אולי גם הוא מפחד שזה יהרוס.
אוףףףףףף, אני באמת לא יודעת מה לעשות.
love <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
