הבלוג של אבו אלמוג

זה מכבר אימצה מדינתנו את הנוהל הנחמד, שנלקח ישירות מדפי "1984" או מרוסיה הסובייטית, של קריאה לגופים, מוסדות ונהלים בשמות שנועדו להסוות את מהותם האמיתית. טוב, זה ניסוח קצת מסורבל, אבל אתם יודעים, בערות היא כוח. אז "סיכול ממוקד" לא ממש מסכל, כי באיזה שלב זה עבר מהדרג המבצעי המתקתק לדרג המבצעי הבינוני ומשם לדרג המבצעי הגבוה, ואז לדרג הפוליטי, שלא לדבר על הממוקדות, שמיקדה את הסיכול בכל מי שנמצא בטווח ההרס של פצצת 15 טון, שזה די ממוקד אם מסתכלים על התצ"א אבל פחות ממוקד אם אתה, במקרה, שכן של סלאח שחאדה. כך גם "השר לאיומים אסטרטגיים" או "עוטף ירושלים" ואפילו "ישיבות ההסדר" הוותיק. אבל באמת אני רוצה להתמקד ב"וועדת האיתור".

ועדת האיתור נועדה לאתר את היועץ המשפטי הבא לממשלה. זה תפקיד די קל. לא צריך חמישה משפטנים ושופט עליון. מספיק קורא עיתונים נלהב שייתן שמות של שניים שלושה אקדמאים מובילים בתחום העונשין והמשפט המינהלי, שניים או שלושה מהמשנים ליועץ שצברו קילומטראז' בעניינים רגישים, שניים או שלושה שופטים מחוזיים (לא חייבים שיהיו דווקא מתנחלים חובשי כיפה עם חשבון פתוח עם עקיבא אלדר. אבל אם עולה משהו מהכיוון הזה, אז זה לא סוף העולם), ירשום על פתקים, יכניס לכובע, יערבב ויוציא. איך אמר הילד שלי כשהיה בגן חובה "מה שיוצא - אני מרוצה".

אבל כאן עולה הבעייה. די ברור שכל אחד מהאנשים שנמנו למעלה יעשה מה שיועץ משפטי צריך לעשות, ויעשה את זה טוב. אבל זה לא זה. צריך מישהו שיהיה "בראש שלנו". שיעלים עין כשצריך, תוך שהוא קורץ את העין השנייה, ותוך כדי כך מפצל את עצמו ליועץ משפטי ותובע כללי. מין קונסיליירי כזה. טום האגן שלנו. שיעזור לנו לעשות את כל מה שאנחנו כל כך אוהבים ורוצים לעשות, אבל הצנונים היבשים האלה שגדלו באקדמיה או בפרקליטות, ואף פעם לא ראו סטיפה של דולרים בתוך מעטפה לא מבינים.

אז מקימים ועדת איתור, שמה שהיא צריכה לעשות זה לאתר ולהעלות שמות של אנשים שבשום פנים ואופן לא יהיו מסוגלים למלא את התפקיד. אין פלא שהוועדה הזו מתפצלת מייד ל"פוליטיקאים" מול "משפטנים" ולא מסוגלת להגיע להסכמה אפילו על שמו של מועמד בודד. יש אנשים שלא מבינים קריצות. נראה לי שתאודור אור הוא אחד מהם.

אז תפקידה של ועדת האיתור הוא לא לאתר. כי לאתר זה קל. כל אחד יכול. תפקידה של ועדת האיתור הוא לתת אליבי. לפעמים האליבי הזה מוצלח, כשנציג הממשלה הוא דוד ליבאי, ונציג הכנסת הוא גדעון סער, ששומרים על איזה מידה של יושרה, שהתבטאה בבחירתו של מני מזוז. לפעמים האליבי הזה פחות מוצלח, ומורידים את המסכות, ונותנים לפוליטיקה ולגועל נפש לקחת פיקוד. ואז מתרחש ביזיון כמו שראינו בימים האחרונים. אבל בסך הכל הוועדה עשתה את תפקידה היטב, ואף אחד מהשמות הראויים באמת כמו מוטה קרמניצר, או שי ניצן או מנחם פינקלשטיין מהמחוזי בחיפה לא ממש עלו ברצינות.

אז משאירים לביבי להחליט. בסרט הזה כבר היינו, והתוצאה הייתה מרתקת ומרגשת - קיבלנו את רוני בר-און לכהונה בת שלושה ימים שלא תישכח, וגם הרווחנו מזה פוליטיקאי לא רע שאפילו הגיע להיות שר אוצר, והרווחנו גם עוד כמה טיפות זעה של ביבי, ומדרעי את הפורמט "מי ש... יש לו עסק איתי" שמשמש עד היום לא רע מועמדים כושלים ברשויות מקומיות נזנחות, קבלני פינוי פסולת, ואנשי עולם תחתון בדרג בינוני. האמת היא שבר-און הוא מועמד לא רע לפי הסטנדרטים של היום וחבל שלא עלה בוועדת האיתור, כי הוא עונה על כל הקריטריונים (וכמו ביבי, אולי הכהונה השנייה תהיה זו "הממלכתית" שבה יוכיח את עצמו) אבל הוא "קדימה" והוא פסול. 

אז מה יהיה? יהיה אולי יהודה ויינשטיין. זה לא נורא. הוא בעל שם של אדם הגון, ואפילו ביילין אמר עליו היום כמה מילים טובות במעריב. אני אישית הייתי רוצה יועץ משפטי שלא ייצג את אולמרט בענייני המעטפות וטלנסקי, או את מושחתי ש"ס. לא כי יש בזה איזה פסול. מי כמוני יודע שאין קשר בין הסניגור המגן על הלקוח, ובין העבירה שביצע הלקוח (או לא ביצע). סתם בגלל מה שאומרים על אשת הקיסר. הייתי רוצה לראות בתפקיד משרת ציבור, או אקדמאי. אבל זו סתם חשיבה אוטופית. זה חזרה לשנות השבעים, כשמישהו במשרד המשפטים העלה את השם של אהרון ברק. זה לא יקרה עוד פעם, כנראה. אז יהודה. שיהיה בהצלחה, ותוכיח להם שהם טעו כשהעלו את השם שלך. שאתה מסוגל לעמוד על שלך ולשמור על שלטון החוק, ולהעמיד אותם במקום אם צריך. אנחנו יודעים שאתה יכול.