הבלוג של אבו אלמוג

חדשות טובות! הצעת התזה התקבלה, ואף זכתה לציון 95. התהליך שהוביל להישג מרשים זה הביא לכך שלא היו כאן פוסטים מזה למעלה משבוע, אבל הנה זה בא.

מישהו ברדיו 104.5 עשה עיסקה גרועה מאוד והחליף את שי ודרור בטל ואביעד. וזה ממש לא זה. כאילו ברמות. אני לא יכול לשמוע אותם אפילו שניה. אז התחלתי לשמוע 88FM. יש שם יופי של תכנית בוקר של רוני ידידיה. אם מורידים את אחוז הנפל הסטטיסטי המתבקש (זו הייתה מקהלת הננסים הקוריאנים הגולים "קים איל שמונג" בביצוע חי ל"פרפל הייז" של הנדריקס בהופעה באמסטרדם לפני שבועיים) אז יש שם יופי של דברים להעביר שעה נסיעה בבוקר. לפעמים שומעים שם סתם כל מיני דברים שנורא כיף לשמוע, ולא משמיעים מספיק במקום אחר. אז במקום לשמוע בפעם המליון את אפרת גוש עם השיר ההוא שהיא מזיזה את הראש מצד לצד, או את הטיפוס ההוא עם עשרה מיליון גחליליות בגלגלצ, אני שומע את רוני ידידיה. לפני כמה ימים שמעתי שם את "העוזר הקטן של אמא" של הסטונס, וזמזמתי אותו כל היום (זה היה יום ההולדת ה-42 שלי והתחברתי לשורות הפתיחה - "What a drag it is getting old"), והיום שמו את "If I Fell" של הביטלס, שתמיד נורא אהבתי, ואחרי ששמעתי היום החלטתי שהוא אחד מעשרת השירים הגרועים של הביטלס, שלא לומר הגרועים בכל הזמנים. כי הביטלס, כמו עם ישראל, כשעולים, עולים לשמים, אבל כשיורדים, יורדים עד עפר. לא כמו מרילין מונרו שכשהיא טובה אז היא טובה, אבל כשהיא רעה היא טובה יותר (ומעניין איך זה כשהיא יורדת, אבל זה כבר סיפור אחר). בקיצור -

האהבה שלי לשירים בדרך כלל מתחילה ומסתיימת בלהתחבר למילים. אם יש שם אישה בוגדנית, נקמה אפלולית, כמה הרהורים קיומיים, וקצת קיטורים על החיים, זה המתכון שבדרך כלל קונה אותי. אבל המנגינה של "אם אפול" (התחכמות מסויימת כמובן שזה לא "אם אפול" אלא "אם אתאהב". אבל, כמו שאראה להלן, לנון היה שם במצב רוח מתחכם) היא כל כך נחמדה, שאף פעם לא ממש חשבתי על המילים. ובסרט "לילה של יום מפרך" לנון שר את זה כשיר אהבה לרינגו, והם עושים זה לזה פרצופים, בסצינה ממש מתוקה, שזה בערך מה שזכרתי מהשיר, שלא שמעתי כבר שנים.

בהאזנה נוספת לשיר מסתבר שהמדובר במעין חשבונאות פיננסית של טיפוס שיוצא ממערכת יחסים אחת, ושוקל להיכנס לשנייה, ומעמיד בפני המועמדת הפוטנציאלית מספר תנאים, המנוסחים בצורה חוזית משהו - "אם אתאהב בך האם תבטיחי כי...". התנאים הם כדלהלן: "שתהיי נאמנה. שתעזרי לי להבין. שתאהבי אותי יותר ממנה. שלא תרוצי ותתחבאי. שלא תפגעי בגאוותי כמוה". כמו בכל חוזה טוב, יש כאן סיפור שניתן להבין. כך, למשל, החוזה הרגיל שאני רואה במשרדי אומר בדרך כלל "אני קבלן תאב בצע, ואתם זוג צעיר וחסר אמצעים המחפש את דירת חלומותיו. אני רוצה שתקחו הלוואה ענקית מהבנק ותתנו לי אותה, ובתמורה לא אבטיח לכם דבר." אז מאחורי החוזה בשיר הזה יש סיפור נחמד שהבחור היה פעם עם בחורה שעשתה לו דברים איומים ונוראים, כנראה החזיקה ידיים עם מישהו אחר, והוא עזב אותה כי "לא יכול היה לסבול את הכאב". התמורה החוזית המוצעת לבחורה החדשה, שתעמוד בכל התנאים - "היא תבכה כשתראה שאנחנו זוג". אנ'לא יודע בדיוק איזה סוג של בחורה נמשך לתמורה הזו, אבל נשים את זה בצד. הרומן הזה נדון לכשלון מהתחלה, ואחת היא כמה עורכי דין יעבדו על שכלול התנאים החוזיים העומדים בבסיסו, לפני שיקפצו הצדדים אל המים הקרים של האהבה.

אז מה שנראה לי, אם מסתכלים על מה שמצפה לבחורה שתענה להצעה הזו, ותעמוד בתנאי המכרז, זה שהיא נכנסת למערכת יחסים עם בחור די מחושב, ויהיו להם חיים מאוד יפים ביחד, כמו ב"לך תתרגל איתה" של אתי אנקרי. היא תשב איתו בסלון, יראו ביחד סרטים מצויירים, וכיוצא בזה. כמובן שאחרי יומיים היא תשתעמם, ותחזיק ידיים עם מישהו אחר, כי זה מה שנשים עושות לדגים קרים חסרי רגשות, והבחור ישאל את עצמו איפה טעה עוד פעם וישכלל את תנאי המכרז לקראת המועמדת הבאה.

מי שמעמיד תנאים לפני שהוא מתאהב, לא מתאהב באמת. אהבה פשוט קורה. ואתה יכול לדעת שזה לא טוב לך, לנון, ושהיא תעשה לך בדיוק את מה שעשתה הקודמת, כי איך לומר, יש להן את החוש למצוא את הנקודה החלשה ולבעוט בה בכל הכוח, ולך יש את מבנה האישיות הקורבני שנמשך בדיוק לאותו סוג של בחורה פעם אחר פעם, אבל הטסטוסטרון עולה למוח ומערפל את התפיסה, וזהו. אתה אבוד.

יש כמה וכמה דרכים להתמודד עם מצב כזה, יש את הדרך של ז'ק ברל שיודע שגם בלילות הכי קרים היו ודאי גם אחרים. זה בדרך כלל בא עם רשיון שהבחור נותן לעצמו למצוא ודאי גם אחרות שיחממו את כפות רגליו הקרות, וזו דרך חשיבה מאוד צרפתית, אבל היא נמצאת שם על השולחן התרבותי כרעיון לגיטימי. יש את דרכם הפסולה של הנדריקס ב"היי ג'ו" ולנון עצמו ב"Run for your life" שבא קצת אחרי "אם אפול" אם אינני טועה, שזה לדפוק לבחורה כדור בראש ולחצות את הגבול דרומה למקסיקו. בדרך כלל סתם מאבדים את העשתונות וכמו שלנון כתב, ארבע שנים לאחר מכן, ב- "I'm so tired", העיסקה החוזית הכי משוכללת קורסת להצעה העושקת בעליל של "אתן לך כל מה שתרצי בשביל קצת שלוות נפש". אבל את "אני כה עייף" כתב בנאדם שלא דופק כבר חשבון, אחרי שלא ישן שלושה שבועות, ועישן כל כך הרבה עד שבא לו לחנוק את וולטר ראלי, ולא רואה החשבון העגמומי וקר הרוח שמפרט את תנאי המכרז ב"אם אפול" (אפרופו, אשתו של וולטר ראלי, הסתובבה עם ראשו הערוף במשך שלושים שנה לאחר שנערף, ולקחה אותו לכל מקום. מחוות הנאמנות האולטימטיבית, או 'תראה, וולטר, איזה חיים אני עושה'? את התשובה לקחה עמה הגב' ראלי אל הקבר).

אז בקיצור - שיר לא משהו. רוני ידידיה, או העורך של התכנית שלו, קבלו כוכב שלילי ואתם נשארים שבת. אבל אחרי שהעללתי סתם על המין הנשי, אני חייב להצהיר בזאת לפרוטוקול שאני נשוי לאישה נפלאה, ובשעשרים השנים שעברו מאז שנפגשנו אני מגלה מדי יום עוד ועוד דברים נהדרים בה, ובכלל, לפעמים כדאי לקפוץ למים לפני שטובלים את כף הרגל, ובודקים את הטמפרטורה. לפעמים זו לא בריכה אלא אוקיאנוס.