הבלוג של אבו אלמוג

מודעה שקראתי היום בעיתון, של תנועת שלום עכשיו, הביאה אותי לכמה הרהורים נוגים לקראת יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל. במודעה, קוראת התנועה לאוהדיה להגיע בהמוניהם אל סניפי התנועה ולקבל שם את "דגל השלום" על מנת להניף אותו ביום העצמאות, על מנת לקרוא לנתניהו לשנות כיוון ולהגיד כן לתהליך המדיני. "דגל השלום" הוא כמו דגל ישראל רק במקום המגן דוד יש את המילה "שלום". נשים בצד את היומרה המצחיקה שאם שלושה שמאלנים (ודווקא שניים מהם גרים ברחביה וביבי ממש יוכל לראות את הדגל תלוי על הבית שלהם אם הפלאשים של הסירנות של מכוניות הליווי לא יסנוורו אותו) יניפו את הדגל אז זה יזיז לביבי את הקצה של הצ'ופצ'יק. אני יכול לספור חמשת אלפים תשע מאות עשרים וחמישה דברים שיותר מזיזים לו כרגע, וחמשת אלפים תשע מאות עשרים וארבעה מהם קשורים בארוחת הערב, בסיגרים, ובאיזה רגליים אדירות יש לחתיכה הזו שהתקבלה להיות העוזרת של השר. סתאאאם. הוא נורא עסוק היום בלעזור לאבנר להתכונן לחידון התנ"ך. נשים בצד גם את העובדה המאוד מצערת שהדגלים מחולקים בשני סניפים הנמצאים בירושלים ובתל-אביב (רחביה אמרנו?) מה שמראה שמה שהייתה פעם תנועה עממית ויתרה היום על כל מה שנמצא, למשל במקומות שאני נמצא בהם (גר באשחר, עובד בעפולה). מה שבאמת מעצבן הוא שהם עושים שימוש בדגל, וזה ממש אסור.

קדם להם בנק הפועלים. עוד ב-2008 חילק הבנק לציבור דגלים נחמדים הקשורים ביניהם ברצועה שעליה כתוב "בנק הפועלים חג עצמאות שמח". אז הייתה שם פאשלה (או שלא הייתה, תלוי אם מאמינים לרני רהב או לא) ופועל סיני אנטישמי הציב את המגן דוד בדגל בזווית הלא נכונה ובכל מיני בלוגים ובערך "דגל ישראל" בוויקיפדיה ירדו עליהם כאסח. מה שאף אחד לא שם לב הוא שיש שם, כנראה (פרשנות אישית שלי לחוק, יכולה להיות ממש שגויה) עבירה על חוק הדגל והסמל שאומר "לא ישתמש אדם שימוש כלשהו בדגל המדינה לשם מסחר, עסק או משלח יד אלא על פי רשיון או היתר מאת שר הפנים". אינני יודע אם רשיון כזה ניתן, אך אם לא ניתן, הנפת הדגלים שעליהם כיתוב פירסומי לבנק הפועלים הוא עבירה.

במדינת ישראל בשנת 2008 בה נשיא המדינה היה אותו אדם שנדון היום באשמת אונס, וראש הממשלה היה אותו אדם שהיום ידוע שהוא בעל קשרים שטיבם טרם הוברר עם איזה אחד א"א שהוא איש המפתח בפרשת השוחד של הולילנד (על פי פירסומים זרים, מה שלחש אורי בלאו לענת קם, על פי מה שמצפצפות הציפורים על עמודי החשמל, ובאמת באמת אני לא יודע מי זה דכנר, ואיפה זה הולילנד ובכלל הפסקתי להאזין לחדשות שמא יפלוט שם כתב משהו הנוגד את אחד מצווי איסור הפירסום) אז העבירה הקטנה הזו, אם בכלל הייתה עבירה, על חוק הסמל והדגל, היא דבר קטן ושפיר, שבאמת לא צריך להזיז לאיש. אבל לי זה הזיז. זה פשוט לקחת משהו ששייך לכולם, ולנכס אותו. לתת לו תוכן שונה. לשים עליו חותמת "רכוש של בנק הפועלים". גם אם קיבלו שם רשיון, לא היו צריכים לקבל. ואותו הדבר, עם כל הכבוד, שלום עכשיו. תבינו שם, אופנהיימר, הדגל שייך לכולם. גם לאלה שחושבים שביבי ממש בסדר, וגם למי שנורא אוהב התנחלויות ומאחזים לא חוקיים, וגם למי שגר מחוץ לירושלים ותל אביב.

הדגל שלנו הוא ממש יפה. כשאין עליו כיתוב של גוף פוליטי או מסחרי. הוא בצבעים נעימים, הוא מעניין מבחינה גראפית. הוא מרגש. אם אני מחפש למה הדגל מרגש אותי, אז זה לא רק שבמשך שלוש שנים הצדעתי לו מדי בוקר כשהוא מונף, ומדי ערב כשהורד, כי זה יכול להיות גם סתם אינסטינקט, כמו שצועקים "מטרת סוללה" ואתה מזנק מייד על הרגליים, אם היית פעם תותחן. זה פשוט אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי מגיל שלוש, רוקד במעגל עם הדגל ביד באירוע של גני הילדים של עפולה בכיכר העצמאות. וזה גם גל פרידמן מתעטף בדגל אחרי המדליה, והדגל התלוי על המרפסת, ובכיתה, ובקיצור, זה חלק מה-DNA שלי מהרגע שעמדתי על דעתי.

זה לא עניין לאומני. הדגל הוא הדגל של המדינה והוא צריך לייצג את כולם. יהודים וערבים, חילונים וחרדים. עשירים ועניים. רק אם הוא יעמוד מעל לכל ויכוח פוליטי, או עניין מסחרי, הוא יצליח לעשות את זה. לגבי הערבים, יש עוד דרך ארוכה ללכת. אני מאמין שכשיגיע היום שהדגל הזה יסמל לערביי ישראל את הדברים הטובים שהמדינה הזו נותנת להם, ולא שנים של קיפוח ואפלייה, הם ירגישו כלפיו מה שאני מרגיש. אולי אני נאיבי. אבל אם כל קבוצה תנכס לעצמה את הדגל, ותכניס לו את התוכן שהיא רוצה להכניס (שלום, או מלחמה, או בנק, או כל דבר) אז זה לא יקרה. אז זו תהיה סתם פיסת בד, שכל אחד עושה איתה מה שהוא רוצה.

אז תעזבו את הדגל. גם בנק הפועלים, וגם שלום עכשיו, וגם השמאל החדש והנחמד הזה (אני לא זוכר איך קוראים להם בדיוק, השמאל הימני? השמאל הלאומני? יש שם איזה אוקסימורון) שמכר את הדגל עם הפמפלט בחנויות של אחת מרשתות הספרים, עד שמישהו קיבל שם רגלים קרות והפסיק את המפעל הזה באיבו. הדגל לא שייך לכם. הדגל לא בא כנספח למחשבות הבאמת נעלות של אלדד יניב. הדגל לא מוכר בנק. הדגל לא שייך לשלום. הדגל הוא של המדינה, וילדים קטנים מניפים אותו ביום העצמאות. ואם הם מניפים אותו אז הם לא צריכים לחשוב על בנק או על השלום או על אלדד יניב. הם צריכים לחשוב על מדינת ישראל.  ותראו איזה אזרחים מאממים יהיו מהם כשיהיו גדולים.