הבלוג של אבו אלמוג

נכתב ביום ו' 28.5.2010 בשעה 08:30 בערב...

עננים על ראשנו, הרוח איתן.

המלאכה נעשתה, חי שמיים!

נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.

עוד נשוב ניפגש על המים.

על הצי הלזה, האפור, הקטן,

יסופר עוד בשיר ורומנים.

יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,

יקנאו עוד הרבה קפיטנים.

לא שיש לי יותר מדי סימפטיה לחבורת הקיצונים השמאליים שחברה לרדיקלים האיסלמיים התורכים ב"משט", אבל לראות את רוני דניאל בערוץ 2 מתכנן מה ייעשה בהם לאחר שייעצרו, די הוציא לי את הסימפטיה גם לצד שלנו. המשט הזה חושף את ערוות המדיניות הישראלית, ומציג את הישראלי במלוא טמטומו.

זה לא שיש כאן מאבק בין העם האומלל הנצור בין החומות לבין כולאיו בגטו המודרני. עם כל הכבוד יש כאן קבוצת פונדמנטליסטים איסלמיים שהשתלטה באמצעים לא חוקיים שכללו רצח ודיכוי על אוכלוסיית הרצועה, ומנהלת מאז מדיניות לא חכמה שמביאה להרס כל מה שעוד היה קיים, בקושי, ברצועה. זה מצד אחד. מצד שני זה נתקל במדיניות לא פחות מדכאת ולא יותר לגיטימית שלנו. אז באמת, אנחנו מתקרבים לשיטות של החמאס, ועוד מעט נגיע לרמת הלגיטימיות הבינלאומית של החמאס.

מה שצריך לעשות עם המשט זה פשוט לתת לו לעבור. ואחר כך לחשוב איך מביאים למצב שמגיעה אספקה לעזה בלי לפגוע בביטחון שלנו. מה שהסגר הזה לא עשה בשנים שהוא קיים כדי לפתור את בעיית הטרור והקסאמים, כבר לא ייעשה. אבל פוטנציאל הנזק הבינלאומי לשמנו הטוב כמדינה, הוא אדיר.

יש לנו בחירה בין להגשים את הפנטזיות של רוני דניאל (אך... אם הפיילר הזה והזועבי הזאת היו נופלים לו לידיים!) לבין המשך הלגיטימיות שלנו כחבר מכובד במשפחת העמים. יש לי הרגשה במה אנחנו הולכים לבחור. תמיד אפשר לסמוך על בחורינו המצויינים (והם באמת מצויינים) שיבצעו בצורה מבריקה ומדהימה את הפקודות הכי אוויליות שהם מקבלים. תדע כל אם עברייה.