הבלוג של אבו אלמוג

אשתי נכנעה סוף סוף לקידמה ופתחה חשבון משתמש בפייסבוק. כמובן שהייתי החבר הראשון שלה (בפייסבוק...), ולאחר שעתיים גם שינינו את הסטטוס והודענו לעולם, באיחור של עשרים שנה בערך, ש"גל נשוי עכשיו לשילה". זה גרר כמות אדירה של תגובות מפרגנות. היו שהציעו לנו סיפולוקס, והיו שתהו על ההחלטה המהירה. שעתיים חברים וכבר מחליטים להתחתן.

זה איכשהו התחבר לנושא של התיזה שלי (הכל מתחבר לזה בסופו של דבר) שעוסקת, אם מישהו מהקוראים לא יודע, ועדיין לא נדנדתי לו עם השטויות האלה עד שיצאה נשמתו, ב"השגרת הדיון ברציונל הדתי של מוסד העדות הדתיות במשפט הישראלי" או בעברית - למה בעצם מותר לנו בישראל להתחתן בחתונה דתית רק עם מי שבן העדה הדתית שלנו. (יש כמובן טוויסט, זה לא פשוט כמו שזה נראה, יש גראמשי, ובורדייה, ומנגנוני שליטה, והכל יהיה סבבה. תקראו באוגוסט 2012 כשאגיש סוף סוף את העבודה). חלק מהעניין זה לראות איזה סיבוך אדיר זה להתחתן ולהתגרש במדינה הזאת. שום דבר לא הולך בקלות.

אז הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, ובשביל לעקוף את הסיבוך המציאו לנו נישואי קפריסין - שממש נוסעים לקפריסין ומתחתנים, ונישואי מקסיקו ונישואי פרגוואי - ששולחים מכתב ומקבלים חתונה בדואר חוזר, ואפילו לאחרונה נישואי טורונטו שזה טוב אם אתה הומו. אז אני מציע נישואי פייסבוק. בקליק אחד פשוט על העכבר פותרים את כל הבעיות.

הרי בסך הכל מדובר בדיני "המעמד האישי" או "Personal Status", ומה המקום הטבעי ליצור סטטוס או להכריז על סטטוס אם לא שורת הסטטוס בפייסבוק? יש כאן את כל האלמנטים של נישואים. בסך הכל יש כאן בקשה, ואישור (שזה אלמנט חוזי של הסכמה. והרבה הרבה יותר סבבי ושוויוני מהמשפט העברי ששם חתונה זה בכלל קניין!) ואם מישהו מבועס מהקשר הוא פשוט יכול לנתק אותו בקליק אחד. אפשר לסדר מזונות שישולמו בכסף של פארמוויל, ומהנסיון שלי עם מזונות, זה פחות או יותר שווה ערך למה שמקבלים בעולם האמיתי.

אז לא להפיץ יותר מדי את הרעיון הזה, כי זה רעיון כל כך מעולה, שאם יאמצו אותו, ונישואי פייסבוק יתפסו, אז הלכה לי התזה. ואפרופו נישואים, ודיני הנישואים במדינה, מצאתי במאמר של צבי טריגר ציטוט ממש מדהים של חנה ארנדט, שאני לא קולט איך פיספסתי אותו כשקראתי את הספר. טוב. צריך לזכור שארנדט, שעליה אמרו חז"ל "הנבעלת לערל קשה לפרוש", הייתה המאהבת של היידגר הגוי הנאצי, ושיש לה חתיכת חוצפה לשבת במשפט אייכמן ולכתוב על החוקים שלנו, של מדינת היהודים, את מה שהיא כותבת. שתתבייש. אפילו אם הייתה מציעה לי חברות בפייסבוק הייתי מתעלם. דווקא.  אבל את הציטוט כדאי להביא, ומי שמחפש ממש את המקור שלו יכול למצוא אותו בספר "אייכמן בירושלים - דו"ח על הבנאליות של הרוע" שתרגם אריה אריאל, בהוצאת בבל, שנת 2000 עמ' 16 -

"נראה שאזרחי ישראל, חילונים כדתיים, מסכימים שיש צורך בחוק האוסר נישואי תערובת... יש משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשימצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."