הבלוג של אבו אלמוג

יס 4 (תודה לאל, לא יס ראדוגה, שואג הקורא הקבוע של הבלוג) סידרו לנו צפייה חוזרת ב"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. סרט לא רע, לא רע בכלל.

יש הרבה דברים שאפשר לכתוב על הסרט הזה. מערבון ספגטי - אושוויץ, כשקטעי דיאלוג טרנטינואים להם הורגלנו מהסצינה הראשונה של "כלבי אשמורת" מעורבים עם הומאז'ים ל"טוב הרע והמכוער" אבל במקום המקסיקנים והאמריקנים, יש לנו יהודים ונאצים. טעם רע? ודאי. דיוק היסטורי - חי עיניו החומות של היטלר (בשלושה ארבעה קלוז אפים ממש מצחיקים עד כמה שהיטלר יכול להיות מצחיק) נשבעתי שהסרט מלא טעויות היסטוריות כחורים בגבינה. ובכל אופן, סרט לא רע בכלל. טרנטינו במיטבו, וזה לא יכול להיות רע.

מה אם המלחמה באמת הייתה נגמרת ב-1944? מה אם היטלר ובורמן וגבלס וגרינג באמת היו מוצאים את מותם בבית קולנוע פריזאי? רוב רובם של קורבנות השואה, ובני משפחתי בתוכם, היו כבר בין המתים. ובכל אופן היינו מרוויחים את יהדות הונגריה, שנשלחה אז למחנות ההשמדה. ביני לבין עצמי פינטזתי לא פעם, כפי שכנראה פינטז טרנטינו, לאן הייתי שולח במכונת זמן את חטיבה שבע מחוזקת בכמה מסוקי אפאצ'י. ורשה 1939? הארדנים 1940? לדפוק את הטנק הראשון בטור על נהר המאז, ואת האחרון בדורטמונד ולהשמיד באיטיות ובכיף כל מה שבאמצע, עם כל הרונדשטטים והרומלים והמאנשטיינים בפנים. אבל ביני לבין עצמי חשבתי שהאימפקט הראוי ביותר והתועלת הרבה ביותר יוכלו לבוא מהשתתפות במערכת הכיתור האדירה באוקראינה בספטמבר 1941. עם סטלין כבעל ברית נוכל להרים כאן יופי של מדינה יהודית על שתי גדות לירדן, ולהביא את כל השישה מליון שהיטלר לא יספיק לרצוח להפריח את שממות הגלעד, הבשן והחורן. פנטזיה ילדותית? כך גם הסרט של טרנטינו.

וזה כל היופי. לראות את היהודי שמשחק אלי רות', היהודי כל כך, מחורר את היטלר עם תת מקלע. אז שוכחים את כל ההתחכמויות ופשוט מתענגים על הפנטזיה. מגיע להם. מה לעשות. לכל אחד מהם, ובסצינה האחרונה של הסרט מתים כמה מאות מהם. בשנת 1986 היה לנו אחד כזה ביד, אחד! והחזרנו אותו בחזרה. מישהו בבית המשפט העליון רצה להראות איזה נאור הצדק במדינה היהודית, ולא הבין את מה שהבין טרנטינו לגבי הצדק, שלגבי אנשים מסויימים, נאמר אלו שהרגו במו ידיהם עשרת אלפים ילדים ומעלה, הצדק הוא מעט שונה. אז לא נתנו לנו את העונג לראות את דמיאניוק האמיתי מתנודד מקצה של חבל (יש עכשיו סיבוב שני. אז יהיו שיגידו שלפחות הוא מסיים את ימיו בסבל. הצחקתם אותי. האם כל הזקנים באוקראינה בגילו מקבלים את מה שהוא מקבל - מיטה חמה, טיפול רפואי, ארוחות חינם?) אז נסתפק בהיטלר של טרנטינו חוטף בפרצוף כשברקע צוחקת היהודיה היפה שושנה על "הנקמה היהודית". שמחת עניים. ובכל אופן, מדי פעם אני חושב על הבור בשומסק בו שוכבת אם סבתי, ביחד עם ילדיה ונכדיה. מדי פעם אני חולם עליהם. אני חולם שאני איתם שם. מגיע לי לראות את היטלר חוטף בפרצוף. וגם טרנטינו הבין את זה. אולי יש כאן הפוך על הפוך. אולי יש כאן איזה תחכום מעבר לנרטיב הפשוט שחדר לתודעתי היהודית, היהודית מדי. אולי יש כאן באמת וולגריזציה אסורה של השואה. אולי זה באמת לא מתערבב טוב עם ספגטי. אבל אפשר להיסחף עם הסרט כפנטזיה בנאלית, אווילית. מין הנאה כזו, כמעט אסורה. כמו לאכול מעדן שוקולד, "דני". זה לא בוגר, זה אסור, זה משמין, אבל בנסיבות הנכונות זה יכול להיות מאוד מענג. ממש ברמה הזאת. וטרנטינו יודע לתת את הסחורה.

בצפייה שנייה אפשר כבר לשים יותר לב לפרטים, לזהות מאיזה מערבון ספגטי לקוחה כל סצינה (סצינת הפתיחה, שחיקו אותה כל כך טוב ב"ארץ נהדרת" מקבילה בכמה וכמה מישורים לסצינת הפתיחה של "הטוב הרע והמכוער", וזו רק דוגמה אחת), לתהות על מוזרויות קטנות בליהוק (מייק מאיירס? רוד טיילור כצ'רצ'יל?) לחפש את ההתחכמויות בדיאלוג הטרנטינואי, לחפש את ה"טראנק שוט" או את הפטיש לכפות הרגלים, או כל מה שעושה את טרנטינו לטרנטינו. אבל אז זה קצת מקלקל, וקצת לא מתאים. אז את הסרט הזה צריך לראות רק פעם אחת. פשוט כך.

ובכל אופן, צריך להשוות את סצינת הסיום של הסרט בה יורה רות' בהיטלר ומחורר את פרצופו במקלע, לסצינת הסיום של "צא וראה" של קלימוב. גיבורו של קלימוב, הילד הפרטיזן, שסבל סבל נוראי כל הסרט (המוות ב"צא וראה" הוא לא המוות של מערבוני הספגטי, או של הקומיקס או של סרטי טרנטינו. הוא אמיתי, ורע, וכואב מאוד), מוצא תמונה של היטלר, ויורה בה שוב ושוב. עם כל יריה חוזר היטלר הדמיוני בזמן מעט. הופך לצעיר יותר. עד שמראים את תמונתו המפורסמת כתינוק. בתינוק זה אין הפרטיזן יכול לירות. זה ההבדל בינו ובין הנאצי. וזה ההבדל האדיר בין הפנטזיה הבנאלית והאווילית של טרנטינו לבין קולנוע גאוני אמיתי, כמו של קלימוב. ההומניזם הבסיסי, שאיך לומר, טרנטינו מעולם לא הצטיין בו. ובמחשבה נוספת, יש לי הרגשה שטרנטינו ראה את "צא וראה". יש סצינה נוספת, סצינת החקירה של השבויים הנאצים, שדי מקבילה, וגם מסתיימת בערך אותו הדבר. אבל הוא ראה מיליון סרטים.

אז מי שציפה מהכותרת לאיזה ירידה על ליברמן ושות' או פעם נוספת על ביבי, אולי התאכזב. אין לי כוח אליהם. זו סתם ביקורת קולנוע, וגם על סרט שכבר ירד מהמסכים לפני שנה. אז "ממזרים חסרי כבוד" מקבל 8 בסולם אבו אלמוג, אבל רק לצפיה חד פעמית. בפעם השנייה זה מתקלקל.