הבלוג של אבו אלמוג

מחנה סירקין, 20.10.1960.

נילי אהובתי...

לא קל לשאת על הכתפיים ייעוד כה נשגב, ולא קל לשאת את הפק"ל השוקל ארבעים קילוגרם. לא קל לדעת שרק עוד ארבעים ושבע שנה נוכל לממש את אהבתנו, אבל הייעוד הגדול שייעד לי המנהיג זוהר מלפני כמצפן, ואהבתי לך כה עזה שארבעים ושבע השנים הבאות ייראו אך כימים אחדים באהבתי אלייך, כמו יעקב ורחל.

נילי - לפני ימים אחדים ביקרתי שוב את המנהיג. "לשבור? את מפא"י? להשמיד? את השמאל? שבבחירות מפא"י לא יעברו את אחוז החסימה? שמפלגת השמאל הגדולה תהיה הקומוניסטים עם ארבעה מנדטים מכפרים ערביים? שאת המורשת ההיסטורית תקבל מפלגה של יוצאי חירות שייסד אריאל שרון, וגם היא תהיה באופוזיציה?"

"יא, ברעכען!" אמר, ולרגע ניצת בעיניו זיק שהזכיר לי את המורה הגדול. "איש צעיר," אמר. "הימים ימים קשים לעם ישראל. שלטון מפא"י נראה נצחי. אבל בן גוריון לא יחיה לנצח. ולא ישמור על כוחו לנצח. שמע לי טוב. בתוך שנה תהיינה בחירות, שיהיו האחרונות בהן יעמוד דוד בן גוריון בראש מפא"י. מכאן ואילך - ההידרדרות. ואתה, אהוד ברוג, תהיה זה שייתן את מכת החסד. אבל צריך סבלנות, איש צעיר, סבלנות ואורך רוח. אני לא אזכה לראות את הדבר. עשרות שנים תחלופנה, אבל יגיע היום, ואתה, איש צעיר, תביא אותו. כעץ הנטוע על פלגי מים!"

"אבל... המחיר האישי..."

"גם אני שילמתי מחיר אישי, איש צעיר, מיטב חברי אבדו על עמוד התליה. הסתתרתי במרתפים ובעליות גג מחופש לרב בשם יונה ססובר. הייתי ללעג ולקלס. 'האיש היושב לצד חבר הכנסת באדר' כינו אותי. ודע לך, בשלבים האחרונים של התכנית, ממש לקראת הסוף, תוכל להסיר מעליך כל רסן. להתחתן עם שאהבה נפשך, לצבור רכוש נכסים וממון, לפזר אותם בצורה ראוותנית, להגיד כל מה שעולה על דעתך, לחיות את החיים הטובים."

"אבל... ארבעים ושבע שנים..."

"כן. עליך להינשא לטבריאנית. לאישה הפשוטה והחביבה הזו. רק לצד אישה כזו תוכל להיבחר לראשות הממשלה בפעם הראשונה. רק זו תוכל לרכוש את לב העם. האם אתה אוהב את מולדתך כשם שאתה אוהב את נילי? אמור לי! האם זה קורבן כה גדול להקריב? והרי הטבריאנית היא בסופו של דבר אישה טובה, ונאה. כמוה כעליזה כשהייתה צעירה."

הבטתי לרגע באשתו, כשהגישה לנו את כוסות התה. עד כמה קיוויתי שנאווה תזדקן באופן רב חן יותר. לפחות בטרם יותר לי להחליפה באחרת. ובכל אופן...

נילי, אני מקווה שאת מבינה. אני מקווה שסבלנותך תעמוד לך, כשם שסבלנותי תעמוד לי. ארבעים ושבע שנים תחלופנה מהר, כאשר אנו זוכרים זה את זו. ויודעים שנועדנו זה לזו.

והנקמה - עלילת ארלוזורוב, והסזון, ואלטלנה... כן, התחפושת של הקיבוצניק ממשמר השרון בקושי מסתירה את תאוות הנקמה האוחזת בי. מספיק ודי שלטון מפאי. ואני, אהוד ברוג, האיש שנועד לתת את מכת החסד. עד כמה טוב מנהיגנו ורחק ראות... עד כמה מרחיק חזונו אל העתיד, אל שנת 2010!

הסמל כבר מקבץ אותנו ליציאה לתרגיל. אסור לי לספר באיזו יחידה אני משרת. הנה מגיעים הטירונים, וביניהם חברי למזימה. אותו אטרטר חזק במיוחד.

אוהב אותך

מתגעגע אלייך

אהוד שלך