הבלוג של אבו אלמוג

בכוונת מכוון התעלם בלוג זה מיום השנה לרצח רבין, ואף העלה לאוויר, מייד בבוקר יום השנה, פוסט מוזר משהו, ובו טען כי אהוד ברק הוא סוכן "חירות" שהושתל להרוס את מפלגת העבודה עוד בשנות השישים. הרי יום השנה אינו רק יום אבל על רבין, אלא תזכורת של ממשלת ישראל (ליכוד א' + ליברמן + ש"ס + ליכוד ב') לאזרחיה שמזימתו של הרוצח צלחה, שתהליך השלום נרצח, שההגמוניה של השמאל נלקחה בכוח הזרוע, וחזון השלום מת בייסורים וכיוצא בזה. למה אני צריך את זה? יש לי מספיק בעיות בחיים.

והנה שבה הבת מבית הספר באותו יום. היא סיפרה שהיה טקס לזכר רבין, ובאו אנשים מהנוער העובד ואמרו שהימין הסית לרצח רבין, ואחר כך, בכיתה, המורה אמרה שאין להם זכות להגיד את זה כי זה דעה. כאן מתחילה הסתייגות (עורך הדין הקטן שמאחורי אזני השמאלית מפעיל במרץ את העפרון הכחול ומוחק, מוחק, מוחק...) - זה מה שאמרה לי הבת שלי, ילדה בת 14 עם ניצנים לא מאוד מפותחים של תודעה פוליטית. יכול להיות שזה לא היה כך. יכול להיות שהנוער העובד אמר משהו שונה לחלוטין, והמורה הגיבה באופן אחר לגמרי. אבל זה מה שהבינה הבת שלי שחזרה הביתה די מעוצבנת על הנוער העובד הזה שהעיז כך לחלל את העצרת לזכר רבין בהבעת דעה. ופחות או יותר המסר שעבר זה מה שקובע, לא?

אם כל הים זכרון מחשב, וכל הסלעים מקשי מקלדת, והשמיים מסך, וכל העצים נייר הדפסה (טוב, בעצם האחרון נכון. אז אני חוזר בי) לא יהיו לי מילים לכתוב עד כמה הדבר הזה שגוי, ומכעיס.

אז נתחיל כך. הבת שלי נולדה שנתיים אחרי רצח רבין. בשבילה האירוע הזה הוא משהו קדום ורחוק. כמו סרטים בשחור לבן, אתם יודעים, שהיו עושים בשנת 1980, ובטח היה לוקח פחות זמן להוריד אותם למחשב כי לא היה צריך לחשב את הצבע... היא תדע מה שהמורה שלה תלמד אותה ומה שהיא תשמע בעצרת. והיום אני יודע מה שהיא לא תשמע. היא לא תשמע שבשנתיים שקדמו לרצח הייתה כאן מערכת הסתה מכוערת ומכוונת, היא לא תשמע שאישי ציבור ורבנים מהימין הקיצוני הטיפו לצאן מרעיתם על דין רודף ופולסא דנורא. היא לא תשמע שהמנהיגים הפחות מטורפים של הימין שיתפו פעולה, חלקם בקריצת עין וחלקם בהעלמת עין, כולל מי שעמד בכיכר ציון על המרפסת, שמתחתיה חילקו את תמונתו של רבין לבוש במדי אס.אס. ולא אמר מילה, ולא התנער. והוא היום ראש ממשלת ישראל (יחד עמו עמד שם ראש ממשלה נוסף בעתיד, ונשיא מדינת ישראל בעתיד ועוד רבים וטובים שהשתתפו בחלוקת השלל הפוליטי על גווייתו של רבין לאחר שהימין שב ועלה לשלטון כתוצאה ישירה מהרצח) . זו האמת. אפשר לטשטש אותה תחת מעטה של "ממלכתיות" ואפשר ללחוש אותה מאוזן לאוזן ומפה לפה, ואפשר לכתוב אותה בבלוג. אבל במדינת ישראל בשנת 2010 אי אפשר ללמד את האמת הזו בבית הספר. אסור גם להגיד אותה, כי זו "דעה".

רבין מת כי הביע את דעתו. רבין מת כי פעל לממש את דעתו. רבין לא היה רוצה שאחרי שאיש הנוער העובד (התנועה שבה היה חבר בנעוריו) ידבר, תסביר המורה שזו דעה ולכן זה אסור. אם יום הזכרון לרצח רבין אינו יום בו ניתן להביע דעה, להתווכח, להראות נקודות שונות של ראיה, ולהבין שכל הכרעה צריכה להתקבל באופן דמוקרטי ולא בכוח הזרוע, אז למה זה טוב? אז היה סבא טוב וקצת מטושטש שניסה לעשות משהו טוב, ולא כל כך יצא לו, ובא איש רע שפעל לבדו בלי שאף אחד אמר לו, וירה בו והאיש הטוב והזקן מת וכולם בכו. את הפרק הזה בדרדסים כבר ראינו. אנחנו לא צריכים יום זיכרון בשביל הדבר הזה.

הבת שלי לא תשמע בבית הספר את האמת על רצח רבין, ולא תדע את האמת הזאת. ואני מתחיל לפחד מה היא כן תשמע וכן תדע. בגילה, הייתה לי תודעה פוליטית מפותחת. מפותחת מדי. הימים היו ימי מלחמת לבנון הראשונה, והוויכוחים זכורים לי היטב. לבת שלי אין תודעה פוליטית. פוליטיקה לא מעניינת אותה. אם זו תגובת נגד לפוליטיזציה היתרה בבית שלנו - אלוהים יודע. אני רק מתפלל שאם יהיה מקום אליו היא תוכל ללכת, וחברתה ע. מסח'נין לא תוכל, היא תמנע מללכת לשם. שאם תידרש להסכים עם עוולות, להיסחף עם הזרם, להצהיר נאמנות, לעשות את כל הדברים היפים שהליברמנים למיניהם רוצים שנעשה, ומטבע הדברים נטל עשייתם מוטל על הצעירים בני ה-18 עד 22, הגיל אליו קרבה בתי מדי יום, כשם שליברמן קרב להגיע לעמדת הכוח לממשם, היא תסור הצידה, תאמר לא, תפעיל את מצפונה. אם הדבר תלוי במערכת החינוך, אז לפי מה שהתרשמתי מ"יום רבין" אין לכך סיכוי רב. הרבה מאוד תלוי בה. בשבועות האחרונים התרשמתי שמתחת לקליפה של בת ה-14 הצחקקנית, מסתתר אדם נבון ועמוק ורציני, שרק צריך לקבל את ההזדמנות לצאת החוצה. אני אופטימי.

ונחזור לרבין. מי שקנה את "ידיעות אחרונות" ביום ו' יכול להתרשם מרשימת התורמים החו"לניקים של נתניהו. אפשר לראות בדיוק איזה מדינה יהודית ודמוקרטית הוא רוצה. ממש הצהרת נאמנות כתובה על דף, בכתב יד. אבל באנגלית. פתק פנימי במשרד ראש הממשלה, שנועד לצרכי פנים - כתוב באנגלית. מה, לא בושה? רבין העריץ את אמריקה. הוא היה אחד האמריקניסטים הגדולים שקמו לנו. אבל אם הייתה לו כזו רשימה היא הייתה כתובה בעברית. בעברית הנוראית של מי שלחם ועמד מאחורי המחרשה כשאחרים השלימו את השכלתם התיכונית והאוניברסיטאית, אבל בעברית. רבין היה עברי. הוא נרצח בשל היותו עברי, על מנת להחליפו ביהודי. ומבחינת אלו שרצו להחליף את העברי ביהודי, ליהודי טוב שני סוגים - היהודי המשיחיסט, לובש הכיפה, מסוג זה שלחץ על ההדק, והיהודי הגלותי, מסוג זה שיושב כיום בכיסא בו ישב רבין ומנהל את התכתבויותיו האישיות באנגלית. ברוח זו ניתן לראות את קביעת יום השנה למותו בי"ב בחשוון, ולא ברביעי בנובמבר. התאריך היהודי, שהעברים אינם חיים לפיו. אם הייתם שואלים את רבין, שנייה לפני הרצח, מתי יוצא י"ב בחשוון, מן הסתם לא היה מצליח לדעת אם התאריך הוא בקיץ או בחורף. ובכל אופן, נקבע התאריך היהודי, ויום השנה למותו של רבין יצויין לפי התאריך שלא אמר לו כלום בחייו, ואינו אומר דבר לחלק ניכר ממוקירי זכרו.

שיר קטן על עוד מנהיג שלא זכה לסיים את חייו באופן טבעי. אני לא רוצה לעשות השוואות, פרט לזה שמשניהם נותרה רק איזו קליפה של אייקון פופ, שבינה לבין מה שניסו לעשות בחייהם אין דבר וחצי דבר, ובכל אופן המוזיקה נעימה, והבחורה יפה, וזה קצת מרים את המורל. יום יבוא ואלמוג תשאל את עצמה מי זה הטיפוס הזה עם השפם שתלוי על הקיר של אבא. או כך לפחות אני מקווה.

שבת שלום