הבלוג של אבו אלמוג

ככל עם ישראל הייתי מרותק למסכים בסוף השבוע, לצפייה באסון האדיר ביפן. מיותר להכביר מילים על האסון האנושי, על כך שברגע זה שאני מקליד בבטחת ביתי הקטן את המילים האלו, מיליונים נאבקים על חייהם. למעשה, לא כל כך מיותר. יש אנשים שקצת קשה להם להזדהות עם מישהו זר, נאמר, לא יהודי. הנה, למשל, הידיעה שהופיעה בשעה 08:57 בבוקר יום שישי 11.3.11 בערוץ "בשבע" - יפן: 28 ישראלים מנותקי קשר. נו שוין...

ובכל אופן. כה שביר הוא האדם. רגע אחד ישב בביתו בביטחה, וברגע השני הוא נמלט מאסון הטבע, או אסון האדם, כשרק מלבושיו לגופו, ולעיתים גם זה לא. בהקשר הזה אני חייב להזכיר את הסידרה "טרמיי" שמשודרת באחד היסים, שמראה את ניו אורלינס אחרי קטרינה, שכמו שג'ון גודמן אומר שם - "זה אסון מעשה ידי אדם". ותודה אורי שניג'סת לי לראות את זה. אני אחרי הפרק הראשון, ודי מצפה להמשך. בכל אופן, קטרינה, וגם האסון של יפן, מראים לנו שמעשי האדם יכולים להעצים ולהגדיל לממדים אדירים אסון טבע שהיה יכול להיות גרוע מספיק לכשעצמו.

וכאן אנחנו חייבים ללמוד. יש לנו בארץ כור גרעיני. בניגוד לכורים היפנים, הפיקוח הבינלאומי עליו לא משהו, ולא כל כך זכור לי שיש לאיזה משרד ממשלתי פרט למשרד ראש הממשלה / הביטחון, מה להגיד בנושא הבטיחות שם. הכל מאוד חשאי ובשיטת הסמוך. הכור הזה גם נבנה לפני חמישים שנה בערך, ופייר, לא הייתי שם כסף על זה שהוא ישרוד רעידת אדמה. לדבר על זה - אסור. אף מפלגה לא מעלה את הנושא הזה במצע שלה, אף אחד לא ממש דורש פיקוח אזרחי על הנעשה שם, וכולנו סומכים על אנשים כמו אהוד ברק שהכול הולך שם בסדר והכל סבבה ולא יכול לקרות שום דבר. תזכירו לי, מה קרה לבנאדם האחרון שסמך על משהו שאהוד ברק אמר?

זה לא תמיד היה כך. עד 1967 היה דיון ציבורי די ער בנושא הגרעין. היה לנו אפילו "ועד לפירוז מנשק גרעיני". לא חלילה של שמאלנים יפי נפש, אלא של אליעזר ליבנה אחד מגדולי הביטחוניסטים שקמו לנו, שמזכיר את ברק ביותר מנושא אחד (הוא גורש ממפא"י על כך שרכש "וילה" בניגוד לסטנדרטים הצנועים של אז. אני די בטוח שהווילה הזו יכולה להאבד באחד החדרים הקטנים יותר במעון הברק במגדלי אקירוב, ואף אחד לא ימצא אותה אף פעם). יחד איתו פעלו ביטחוניסטים כמו גלילי ואלון (כן, יגאל אלון. זה שבכל מקום שהלך בו במלחמת העצמאות נעלמו להם הערבים כלא היו. האקטיביסט). מתי שהוא אחרי ששת הימים הוועד הזה שתק או הושתק, ומאז אין דיון ציבורי דמוקרטי ראוי בנושאי הגרעין.

אפשר לסמוך עליהם? על האנשים הנחמדים מהממסד הביטחוני? סמכנו עליהם בכל מיני אירועים נחמדים כמו מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה, וקיבלנו מהלומה אחר מהלומה. אי אפשר לסמוך עליהם. בטח לא בזמן האחרון. אירועי מסמך הרפז - גלנט - גנץ מראים שהמדובר בכת קצינים נהנתנית שחושבת רק על התחת של עצמה, באיזה כיסא אפשר יהיה להושיב אותו, ואיך הכיסא הזה יהיה רחוק מוועדת החקירה הבאה.

אני גם בדעה שאם היינו מקשיבים לליבנה בשנת 1963, לא הייתה לנו היום את בעיית הגרעין האיראני. סתם מין מחשבה כזו, שאחמדינז'אד היה מעדיף להשקיע את ההון והמאמצים האלה בכיוון אחר. אולי אני טועה. אי אפשר לדעת. זה פשוט כיוון שאף אחד לא חשב עליו. לא היה  שום דיון, אזרחי ישראל לא נשאלו, הכיוון נלקח על ידי ממשלה שפעלה בקונצנזוס עם עצמה, והשתיקה כל התנגדות, ועכשיו מאוחר מדי. והכורים צצים כפיטריות מבושאר ועד סוריה, ואולי את הפתעת ההפתעות, הכור המצרי, עוד נפגוש, אם ירצה השם, בהמשך.

אשחר מרוחקת כמה מאות קילומטרים מדימונה. עם זאת, לפי פירסומים זרים, מאגר הנשק הגרעיני הטקטי של מדינת ישראל נמצא איפשהו בין עילבון לצומת גולני, לא רחוק ממני. אני עובר שם מדי יום בדרכי לעבודה - לא סוד צבאי כזה גדול שהדרך מאשחר לעפולה עוברת דרך צומת גולני, עכשיו כשצומת המוביל בעבודות שיוצרות פקקים אקראיים של חצי שעה אחת לכמה ימים. תגידו, כאילו זה ברור שאין לנו נשק גרעיני ועמימות וכל זה. אבל אם זה נכון, ואנחנו יודעים שזה לא נכון, ואם באמת יש שם משהו, ואין, מאוד בטוח שאין וזה רק פירסומים זרים, אבל בכל אופן, אז אם בכל אופן נמצא שם מין טיל גרעיני כזה אחד קטן למקרה חירום, ולא כמו שכתוב שם שלוש מאות טילים, אז זה סגור שזה ממש בטוח בפני רעידות אדמה? או שזה היה איזה מכרז תפור שמישהו נתן לבן דוד שלו, בקטע של בואו נחסוך כאן קצת בבטון, ונבנה בונקרים מדיקט ונעשה קופה? מה אתם אומרים?