הבלוג של אבו אלמוג

חבר שלי, בחור חכם שגם לומד איתי לתואר שני בלימודי דמוקרטיה, שלח אלי את המייל הבא -

 קחו את שתי הספרות האחרונות של השנה בה נולדתם,

הוסיפו להן את הגיל בו תהיו השנה והתוצאה תהיה 111לכל אחד !! זאת שנת הכסף !!!

בשנה זו באוקטובר יהיו 5 ימי ראשון, 5ימי שני,  ו5 שבתות.

זה קורה רק כל 823 שנים. שנה כזאת ידועה בשם "תיקי כסף".

הפתגם אומר שאם תשלחו  מכתב זה ל-11 חברים טובים יגיע אליכם כסף במהלך 4 הימים הבאים 

כפי שמוסבר בתורת הפנג שואי הסינית.

אלה שלא ימשיכו את השרשרת לא יקבלו  

זה מסתורי, כדאי לנסות.

מה שמסתורי בזה הוא למה הבחור מצא לנכון לשלוח לי את השטות הזאת. היה דיון באיזה פורום בוויקיפדיה, אחרי שגם ערוץ 2 נדבקו בקדחת המיסטית, שהסביר את מה שכל מי שסיים בהצלחה כיתה ג' ומפעיל מינימום של חשיבה ביקורתית יכול להבין, שהמדובר בתופעה המדהימה בה אם אצרף את שנת הולדתי לגילי אקבל את השנה הנוכחית (עובד תמיד. בלי יוצאים מהכלל!) ושבכל שנה בה מתחיל אוקטובר בשבת (אחת לשבע שנים...) יהיו באוקטובר 5 שבתות, 5 ימי ראשון, ו-5 ימי שני.

ועוד משהו, הפנג שואי זה לא הקישקוש הזה שאם אני מזיז את הכיסא שמאלה, צובע את הקיר בצבע צהוב, ושם מין מזרקה כזאת עם מים זורמים וחלוקי אבן, אז לא יבואו אלי רוחות רעות? מה זה קשור?

אז מה, לשלוח את השרשרת? לא לשלוח? אני די בטוח שיגיע אלי כסף ב-4 הימים הבאים גם בלי לשלוח, כי ביום ראשון צריכים להגיע אלי לקוחות ולשלם על תרגום נוטריוני שעשיתי להם לפני כמה ימים (די סבבה התעריף הנוטריוני. 227 ש"ח למאה מילים ראשונות ו-181 ש"ח לכל מילה לאחר מכן). מצד שני הם יכולים לדחות את זה לאחרי החג. בעייה. אז אני יכול לשלוח את המייל ולקוות שזה יביא אותם באופן מיסטי, או להרים אליהם טלפון.

הייתי יכול להכנס כאן לניתוח גרמשיאני / בורדזיאני למה ערוץ 2 בחר לשדר את הדבר המטומטם הזה, ומה בדיוק עבר במוחו של חברי כששלח אלי את המייל (בלי להעליב, כנראה שלא יותר מדי), ולהרחיב על ההגמוניה כפי שכתב עליה גראמשי ואיך שמירתה של ההגמוניה דורשת טמטומם של ההמונים באמונות טפלות, אבל למה לי? אספר סיפור מפחיד במיוחד על אמא שלי (שקוראי הבלוג הזה כבר יודעים שהיא מכשפה אמיתית עם כוחות על מסתוריים שחבל"ז), ואנתח אותו, וגם אביא סיפור נוראי על כתבת צעירה ויפה של עיתון לאישה. כדאי להמשיך לקרוא. לאמיצים בלבד.

סבא שלי, זכרונו לברכה, הלך לעולמו לפני עשרים ושלוש שנים, אבל אחת לכמה זמן הוא נפגש עם אמא שלי בחלומות שלה. זו דרך יפה בשבילו להתעדכן מה קורה למטה (הכל סבבה, ברוך השם. אורית וירון עושים את הסדר בסלעית. שרית מצליחה מאוד בעבודה ובלימודים, מחכים ללידה של מ' אשתו של ל'. ברמה הזאת) ובשבילה מה קורה למעלה (לא טרחתי לשאול, אבל אני מקווה שהכל בסדר, ושלא צפוף שם יותר מדי, בגן עדן.). אז יום אחד היא מטיילת בחלומה במחנה יהודה (היא ירושלמית, אמא שלי. עסלית), ופוגשת את סבא ז"ל. "מה אתה עושה כאן?" שאלה. "אני רק מחכה למ', הוא צריך להגיע" ענה. משקמה בבוקר הרגישה שהיא חייבת לדבר עם מ' ולהזהירו שסבא מחכה לו. כשצלצלה לביתו של מ' הסתבר שמ' מת באותו הלילה.

רגע. לא מפחיד? אפילו יותר מפחיד מהשנה המיסטית 2011 (שבה, כמו שערוץ 2 סיפר לנו, יש גם את התאריך המיסטי 11.11.11!). אמאל'ה, אל תחלמי עלי! נעזוב את זה שמ' היה חולה, ושהסוף כבר די נראה באופק מזה כמה זמן. וננסה לנתח. אמא שלי חולמת בערך 365 חלומות בשנה. רוב החלומות, כמצוותו של פרויד, נשכחים. יש גם תהליך פסיכולוגי די מורכב של עיבוד חומר החלום הן בעת החלום, והן בעת זכירתו וזכירת פרטיו לאחר מכן. ב-23 שנים יש 8,395 חלומות. האם לא סביר שאחד מ-8,395 חלומות אלו יכול להתפרש בדיעבד כחלום שהתאים איכשהו למאורע אמיתי בעולם הממשי - בעוד ששאר 8,394 החלומות האחרים כללו חומר שלא התקשר לחיים האמיתיים, או אפילו נבואות שלא התגשמו, ולכן נשכחו עוד באותו היום?

לפני זמן מה חלמתי חלום די מזעזע על כך שאני מופלל ברצח של אישה שנקראת ג' פ' (השם המלא שמור במערכת בשל עינא בישא של גוגעל ימ"ש) ושאני ושכני החביב ממול רמי ב' עושים כל מיני דברים איומים ונוראים בשביל להוציא אותי זכאי מאשמה. כשהתעוררתי התפלאתי מאוד על כך, שכן השם הזה נראה לי זר ומוזר. המדובר בשם פרטי לועזי, ובשם משפחה לא סטנדרטי בעל ניחוח איטלקי. חיפוש מהיר בגוגל העלה כי המדובר בכתבת של לאישה. מייד קישרתי את החלום לכך ששעה בערך מהיום הקודם ביליתי במכבידנט בתור לאורתודנטית של אלמוג, וכנראה נתקלתי בשם הזה בגליונות לאישה שהם ציוד חובה במשרדו של האורתודנט. - לא שקראתי לאישה. אני לא קורא לאישה. למה מה אתם חושבים שאני? בטח השם של הכתבת הופיע על הכריכה. למשרדו של האורתודנט אני לוקח את כל כתבי עמנואל לווינס והוגה בהם בכובד ראש. זה די כבד, אני יודע, אבל זה מאוד מספק מבחינה אינטלקטואלית. -

אז מה? היא בסכנה? ליצור איתה קשר ולהזהיר אותה? ואם באמת ירשתי את הכוחות של אמא שלי?

אז איך ששר מאיר אריאל ב"דאווין של שיר מחאה", "אם אנשים היו יודעים בחלומות של מי הם מופיעים ומה הם עושים שם...".  זה עניין שביני ובין הפסיכיאטר המחוזי מה בדיוק הביא אותי ליצור מהכתבה התמימה שקראתי עלילת רצח כה איומה בחלומי. ג' פ' שנרצחה בחלומי חיה חיים ארוכים ומלאי אושר (כך אני מקווה), ואינה יודעת מה שאירע לה בחלומי. אין לי גם מושג איך היא נראית, בת כמה היא, או כל פרט נוסף פרט לשמה ועיסוקה ככתבת. את החלום הזה הייתי שוכח, אילולא הטריד אותי השם האקזוטי, והייתי טורח לחפש אותו. יש להניח שחלמתי עוד אלפי חלומות נוספים בהם אירעו דברים איומים ונוראים לאנשים כאלו ואחרים, ומייד שכחתי אותם כי אותם אנשים היו בעלי שם סטנדרטי. עד כאן רשימת עובדות טריוויאליות. שאין בהן יותר מדי עניין. העובדה היא שחלמתי על ג' פ', בחלומי קרה לה משהו רע, והנה התעוררתי, וג'פ פ' חיה, בריאה ושלמה, וממשיכה לכתוב, ואני מקווה שתישאר כך עוד הרבה זמן. אבל מה היה קורה אם כאמי, הייתי חולם על מותו של קרוב משפחה זקן וחולה, ולא על מותה של כתבת צעירה ונאה, והמקרה הסביר היה מתממש, ואותו קרוב היה נפטר בסמוך לחלום? הרי הסבירות שאחלום על אדם קרוב ומוכר לי רבה יותר מהסבירות שאחלום על אדם שאינו מוכר. הסבירות שאחלום על אדם שאני דואג לבריאותו גבוהה יותר מהסבירות שאחלום על מי שאין לי דאגה מיוחדת לגביו, וכן הלאה. אז איפה המיסטיקה? איפה הכוחות המיוחדים? איפה המכשפות? הכל כאן צירוף של פסיכולוגיה מאוד פשוטה ומתימטיקה פשוטה עוד יותר.

אז השנה אחגוג את הסדר, אתעלם מהעובדה (שגם את זה ניתן להסביר, אבל בפוסט אחר) ששני הוריה, וכל יתר אבותיה ואבות אבותיה של אמי הלכו לעולמם בפסח, הרי אין דבר כזה קללה משפחתית, ואמתין לאוקטובר המופלא בו יש, פעם בשמונה מאות עשרים ושלוש שנים, חמישה ימי שבת, חמישה ימי ראשון וחמישה ימי שני, מתוך ביטחון שאשרוד את ניסן זה, המר והנמהר, ואגיע חי ושלם לאוקטובר. טפו טפו טפו.