הבלוג של אבו אלמוג

ספק התוכן מס' 2 לבלוג הזה הוא הגוגל גרופ של אשחר. המדובר במערכת של העברת הודעות ומסרים שגלויים לכל המנויים בקבוצת "אשחר". לפני יומיים בישרו לנו שמהמועצה ביקשו לקרוא לרחובות בשמות, כדי שלמשטרה יהיה קל להגיע לאירועים. טוב. זה משפט קצת בעייתי, אבל לא נתעכב עליו כי יש לנו הרבה על מה לכתוב היום.

האמת, רוב ההצעות שהתקבלו היו סבירות. לא ממש איכפת לי אם אחיה ברח' התפוח, רח' השושנה, או אפילו רח' המעיין. בניגוד לערים הגדולות אין סיכוי שיקראו לרחוב שלי על שם איזה עסקן מאוס, שאפילו המשפחה שלו בקושי זוכרת. גם שם כמו "קדושי טרבלינקה" הוא בעייתי. זה לא שאני לא מחזיק מקדושי טרבלינקה, וההנצחה שלהם נר לרגלי. אבל לקום כל בוקר ולהציץ ברחוב ולראות את טרבלינקה מול העיניים... ורק שלא יקראו לרחוב על שם איזה פשיסט מחבל מתאבד כמו שלמה בן יוסף. או על שם איזה התנחלות. עם כל השאר אני יכול לחיות. אבל רציתי להציע לקרוא לרחובות באשחר על שם שליט הגליל דאהר אל עומר ועשרת בניו הגיבורים.

מי שלא מכיר אותי באופן אישי, וגם מי שכן, יכול לתמוה על האובססיה הדאהר-אל-עומרית שתקפה אותי. למעשה רוב קוראי הבלוג הזה הנתקלים בשמו הנשגב של דאהר בכותרת, ולעיתים קרובות (קרובות מדי, אומר הפסיכיאטר, ומקיש במקטרתו אל המאפרה. תפסיק לעשן, זיגמונד, אני עונה) בתוכן, אינם בעלי מושג קלוש מיהו דאהר דנן, ובמה זכה לכבוד הגדול שהבלוג שלי יקדש את זכרו.

אני חייב לדאהר אל עומר את עצם המצאותי כאן. מתי שהוא לפני 1837 הגיע לטבריה אבי אבות אבותי אברהם צבי הירש הלוי. מביך משהו, הבחור הגיע מרומניה, ולא מגליציה, כמו שצריך. גם רומניה בסדר - בשורשים שלי יש מקומות חשוכים מזה, אבל יצטרכו לענות אותי בשביל לקבל את המידע - ובכל אופן, הבחור הגיע לטבריה, ומייד נבחר על ידי האשכנזים לרב, ושלט בהם ביד רמה עד לשנות התשעים של המאה ה-19. היו לו ימבה הרפתקאות, שמתועדות לא רע בעיתון החבצלת, וגם באיזה כרוז שהוציאו אחרי מותו, ומי שמאוד מתעניין בו ובמלחמותיו האדירות נגד הרב הסומא מקופין, יכול להרים טלפון. זה גם לא המקום לספר את עלילות נכדו הגיבור, ויומו של הפוסט "מסע ההשתקה המכוון של הממסד הציוני ודבורה עומר, נגד אלתר סג"ל גיבור ניל"י האמיתי" עוד יגיע. הנקודה היא שכשאברהם צבי הירש הלוי הגיע לטבריה הייתה שם קהילה יהודית משגשגת ועשירה שקיבלה אותו בזרועות פתוחות. וזה בגלל שמאה שנה לפני כן הזמין שליט הגליל דאהר אל-עומר, את היהודים לטבריה.

דאהר היה בחור בדואי שהקים בגליל מדינה פלסטינית בתחילת המאה ה-18 והחזיק לא רע כמה עשרות שנים, עד שמישהו באיסטנבול נזכר בקיומו, ושלח את אחמד אל ג'זאר שיוריד לו את הראש. מי שמודע לדאהר לא יכול לנסוע שני מטר בגליל בלי לראות משהו שדאהר עשה או בנה. זה חיפה, שלמעשה הוא הפך מכפר דייגים קטן לעיר, זה עכו, טבריה, שפרעם. מצודת יחיעם, בה הייתה בת המצווה של אלמוג, מצודות בדיר חנא, בעראבה, בנצרת.

מה שמיוחד הוא שדאהר ממש הזמין את היהודים לגור בטבריה, בנה להם שם בתי כנסת ומוסדות ציבור, ובמלחמתו האדירה כנגד הפחה של דמשק, סולימאן אל עדאם, שצר על טבריה בשנים 1742 ו-1743, לחמו היהודים כתף אל כתף עם הפלסטינים, מול האיום של השליט הקולוניאליסטי החיצוני, השער הנשגב מאיסטנבול. איזו רומנטיקה! זה היה פחות או יותר שיתוף הפעולה האחרון מסוג זה שאני יכול לחשוב עליו, אבל אם מישהו רואה בשיתוף פעולה יהודי פלסטיני למען מטרה משותפת, בלחימה משותפת בשדה הקרב, בבנייה משותפת של ארץ המולדת הגלילית, איזה חזון עוועים בלתי אפשרי, אפשר להגיד רק "דאהר אל-עומר".

אני נורא אוהב את דאהר. וכשאני אוהב משהו, אני בבעייה. הבאתי את החיפוש אחרי עקבותיו של דאהר למקומות שאני מתוודה עליהם בפעם הראשונה כאן בפומבי, ומאוד מבקש שלא יובאו לתשומת לב שום גורם שהוא של בריאות הנפש, שיש בידו את היכולת להוציא צו אשפוז כפוי. גם לא ש'. היא לא ממש מודעת לרוב הפעילות הזאת, ויש לה גם קשרים במקומות לא נכונים.

אז כתבתי ערך בוויקיפדיה, ויצרתי קשר עם כל מיני מעריצי דאהר נוספים. פגשתי איש מאוד נחמד מנצרת בשם זיאד דאהר זידאני, שמקדיש את חייו ליצירה הקשורה בדאהר. הוא אחד מצאצאיו, ומאוד גאה בזה (אבותי מלכו על הגליל לפני אבותיך, רציתי להתגאות, אך שתקתי...). בילינו יום שלם בסיור באתרי דאהר בנצרת, בסראיה, ובכל מיני מקומות כאלה. היה משהו שלא ייאמן. ראיתי את העיר כאילו בפעם הראשונה, ואני מכיר אותה מילדות. היום יש לי ציור דאהרי חתום על ידי נין נינו של דאהר שמקשט לי את המשרד (דאהר נראה יושב בסבבה, שותה קפה ואוחז בחרבו, על רקע נמל עכו. לו אך הייתה לי את חרבו של דאהר! הייתי עורף את ראשם של כל התיירים התלביבים המלהגים בקול בין חומות עכו, אבל זה כבר עניין אחר).

דאהר היה בערך בן תשעים כשלחם את מלחמתו האחרונה. הוא הצליח להימלט מעכו מאימת האדמירל חסן פאשה אל ג'זיראלי, אבל בדרך שם לב שדווקא פילגשו האהובה עיישה נותרה מאחור. רומנטי כתמיד סובב את סוסו, ושב להביא את עיישה. הוא נתפס, וראשו נכרת. איתרתי את קברו בקבר בלתי מסומן ברחוב אחד העם בעכו, שהיה פעם כפר פלסטיני בשם מנשייה. יש שם בית קברות מוסלמי עתיק. יצרתי קשר עם השומר, בנאדם נורא נורא מעניין, שגר עם אשתו וילדיו בבניין סמוך, שנבנה גם הוא במאה ה-18 ויש בתוכו כתובת עתיקה מימי דאהר, וקבר של קדוש בשם עתבי, שממש קבור אצלו בבית, ואנשים באים ומבקרים ועולים לרגל, אבל אני נורא סוטה מהנושא. השומר איתר לי את קברו של דאהר. אמרתי תהילים והורדתי דמעה.

בעראבה איתרתי את בית אביו של דאהר. חבר שלקח אותי לשם הראה לי גם זיז מתכת מעל משקוף הדלת, ונשבע שעד לפני שנתיים היה שם גם חבל התלייה ממנו היה תולה דאהר את אויביו, אבל היו שיפוצים ומישהו הוריד את החבל ורק הזיז נשאר. האמת היא, שהזיז נראה לי נמוך מדי לתלייה, אבל לא התווכחתי. אולי אנשים היו אז נמוכים יותר? אולי הרחוב היה במפלס שונה? ואם דודו וזוהר הצליחו עם כבל של קומקום וסדין על מיטת קומותיים, אז אולי יש איזה שיטה מקובלת שאני פשוט לא מכיר? למקום הגיעו כמה חבר'ה, שהוצגו בפני כחברי התנועה האיסלמית. אתם יודעים, עם הזקנים האלה בלי השפמים. שוחחנו בשקט ובידידות על הגליל, ועל דאהר. החבר'ה לא האמינו לי שדאהר ממש הזמין יהודים לטבריה. הסכמנו להשאיר את הנושא פתוח. מזה כעשר שנים שאני כותב את הרומן ההיסטורי הגדול על דאהר אל עומר. עשרות טיוטות כבר הלכו לפח, אבל גם זה יגיע. יש לי גם כותרת - "דאהר!" עם סימן קריאה. כמו "אוקלהומה!", "הו, כלכותה!" או "היידה ביבי!" רב מכר היסטרי, אני אומר לכם. 

מדינה ערבית יהודית בגליל במאה ה-18! איזו היסטוריה מדהימה יכולה הייתה להיות לו אך היה דאהר שומר על ראשו! אבל אין גבול לשאלות מה היה אילו. אפשר גם לדמיין כאן מדינה קולוניאליסטית בחסות צרפת, לו רק היה היהודי חיים פרחי עורק מצבאו של אל ג'זאר (רק צרות יצאו לו מהאל ג'זאר הזה) ומסגיר את סודותיה של עכו לנפוליאון, שכבר הוציא מנשר ליהודים לבוא ולקומם את חורבותיה של ארץ אבותיהם. אבל אני מעדיף את הגירסה הדאהרית. יש משהו שובה לב בחזון הדאהרי. עצמאות. זהות גלילית. זהות פלסטינית. זהות יהודית. כמו סלט ערבי קצוץ דק. טעים וייחודי.

בקיצור, בעראבה יש רחוב שנקרא על שם דאהר אל עומר (הם קוראים לו ט'אהר. אבל אני, אשכנזיפת, לא מבדיל בין כל העיצורים האלה ض ו- د ו- ذ . בשבילי זה הכל אותו דבר. ) אז למה שבאשחר לא יהיה? זה יהיה די סבבה. וגם הבנים שלו מגיע להם רחוב. וגם עיישה. זה יהיה די נחמד לדמיין את הדו שיח הבא - "טוב, אחרי רח' סעד א-דין א-זידאני, אתה פונה שמאלה לרח' עותמאן. בפניה השניה מימין יש את רח' עיישה, והוועדת קליטה זה בבית השלישי משמאל. בדיוק לפני הפנייה לרח' עבאס. אם הגעת לכיכר סעיד אז פספסת ותסתובב. רגע... אתה לא ערבי במקרה? כי אם כן, אז אין לך מה לחפש אצלנו בוועדת קליטה. חוק זה חוק. מרקם זה מרקם. מצטערים."

אז כנראה שזה לא ילך. אפילו לא סימטה אחת קטנה. לא נורא. אני מנציח אותו ברשת כמו משוגע. יהיה בסדר. בסולטנות הדאהר-אל-עומרית שאקים, רח' דאהר יהיה נפוץ כמו רחוב הרצל. חוזה המדינה, אתם יודעים. יש לי סבלנות.

טוב, בואו נסגור עוד נקודה. אני נורא גאה בשורשים הרומניים שלי. תראו מה עוד הגיע משם - Sweet Transvestite from Transexual Transylvania. תעשו חיים.