הבלוג של אבו אלמוג

מחנה הסגר,

ירח רם,

וכתמיד – עננים בשיט

על דרגשו שוכב לו הילד אברם

העצור ועקור בלי בית.

מתייצבת אמו לפניו מקרוב

וברגליה בארץ איננה נוגעת

ואומרת: אברם, קר הלילה ורטוב

ביתה בוא, למיטה המוצעת.

ועונה לה אברם:

אמי, אמי,

לא אשן במיטה ככל ילד,

כי אותך שם ראיתי, אמי, אמי

ישנה ובליבך מאכלת.

לפניו מתייצבות אז שבעים האומות,

ואומרות: הננו עליך.

בשבעים פקודות חוק ושבעים קרדומות

אל הבית הזה נשיבך!

ובאים חיילים, ושוטרים וקצינים

ואומרים: מסתנן סודני;

בלי משפט תיעצר לשלוש שנים

זה החוק היהודי, ההומאני.

אז בליל הושלך הס

וירח הועם

ודמם מחנה ההסגר

היה דבר אדוני אל אברם, אל אברם

שבצל אוהלו הסתתר.

לאמור לא תירא,

לא תירא, אברם

כי גדול ועצום אשימך

כי הלכת דרך ליל מאכלת ודם

אל הארץ אשר אראך.

כי הלכת דרך ליל מאכלת ודם

כחיה, כתולע וציפור

מברכיך אני אברך אברם,

ומקלליך אאור.

כתב: נתן אלתרמן / הטור השביעי

התאים למאה ה-21 - אבו אלמוג.