הבלוג של אבו אלמוג

שבוע לא מי יודע מה עבר על כוחותינו. כשכתבתי את הפוסט האחרון של השבוע שעבר עוד חיינו במדינה דמוקרטית. היום, אחרי חוק המסתננים ובג"צ חוק האזרחות, אני לא בטוח שזה עדיין נכון.  גם בתחום המקצועי לא מי יודע מה, ודי נשבר לי להיות נוטריון כפרי. זה כנראה הרבה פחות טולסטויאני וא.ד. גורדוני ממה שזה נשמע כשהתחלתי.

אז מה עושים? תכנית המילוט מס' 1 להיות דוקטור למדע המדינה או משהו כזה היא כנראה פנטזיית הימלטות אווילית, והיא גם תלויה ברצונו הטוב של קורא חיצוני שברגעים אלה ממש קורא את התזה שלי, וכנראה מסמן בה סימונים קטנים ומרושעים בעיפרון אדום מחודד היטב. כנראה שההגנה על התזה תהיה במרץ, וככל שהזמן עובר, קודרים השמיים, וניסוחים שנראו מופלאים ופורצי דרך בנובמבר הפלאי בו הגשתי את התזה, נראים בינואר כמו ששאריות הוללות אחרי ליל שתייה כבד נראים בבוקר שאחרי.

אולי אהיה לעיתונאי? בסך הכל אני בנאדם שיש לו מה להגיד, יכול ליצור טקסטים מעניינים יחסית מהר יחסית, וכנראה שהמקום הזה שאחרי הפרסומות של הטייקונים במוסף לשבת של ידיעות התפנה ובטח מחפשים כותב מחליף, כי עם כל הכבוד לשלמה ארצי וקרן פלס הם לא יכולים להחזיק מוסף. או שמא? הוא עדיין ממשיך לכתוב שם, והפעם התפרס על פי שתיים מהמקום. מישהו נתן לו את הרעיון לסיסמה הפינקלשטיינית משהו 'איפה הכסף' והוא חש צורך להסביר את זה על שלושה עמודים (כולל קריקטורות) ובכל אופן;

דברים בשם אומרם -

* חנוך דאום מספר סיפור אישי: "ביום הולדת השלושים, עניין של שש שנים לאחור, ישבו זה ליד זה בסלון ביתי בנימין נתניהו ויאיר לפי והתווכחו. יתר חבר האזינו לדברים בעניין רב. היה זה דיון אידיאלוגי מרתק, ובסיומו שאל אותי לפיד כהלצה, למי לדעתי היו מצביעים חברי - לנתניהו או לו". גם אם אחיה מאה שנים לא אצליח לספק שתי שורות כאלה. חפרתי וחצבתי בתוך נפשי, ואני כנראה לא מסוגל. אה... והטור שלו נגמר באמירה - "אם נועם שליט היה מצטרף לליכוד, זה גם היה עובר בכזה שקט, בלי שאיש יתמה שמא יש טעם לפגם במעבר כה זריז ותמוה מקמפיין ציבורי למען שחרור בנך לקמפיין אישי למען עצמך?" שקיות הקאה, מישהו? ואני לא יכול לתמוה אם את התמיהה הזו לא לחש באוזנו אותו אחד שהתווכח בסלון ביתו ביום הולדתו השלושים. לסלון שלי הוא לא היה נכנס, אבל האמת היא שהוא ושרה לא היו מוצאים את עצמם במילייה החברתי שלי שכולל לרוב את רמי, עליזה, ובקבוק של עראק. בקיצור, אם זה עיתונאות אז אני לא רוצה ולא יכול.

* אך סיימתי את 'ידיעות' ועברתי ל'מעריב'. אני קורא את בן דרור ימיני באדיקות, כי הוא יוצא נגד כל מה שאני אוהב, ונורא מעצבן אותי באופן כללי, ובדרך כלל אני מוצא ערך בלקרוא דעה מנוגדת בדיוק לשלי. אבל השבוע הוא הגזים, ושוב דברים בשם אומרם - "מקסימום שמונה אחוזים יוצאי אתיופיה בבניין, ולא יותר מחמישה אחוזים בשכונה. זה החוק. גזענות? להפך. זה בדיוק החוק בסינגפור בנוגע למיעוטים... בישראל עדיין אין חוק כזה, וחבל שאין... העובדה שבשכונה מסוימת יש גילויי גזענות לא הופכת את החברה כולה לגזענית... אין קבוצת עולים שזכתה לחיבוק נדיב כל כך מהמדינה..." אז בן דרור, תודה שכתבת את הקטע הזה שמוכתר "בזכות מכסות לאתיופים". קיבלתי עכשיו פטור מלקרוא אותך לעולם ועד.

אז אם זה עיתונאות, אז תודה אבל לא תודה. ושיהיה בהצלחה. עיתונאות כתובה היא כבר לא משהו. סיבוב בלוגים נותן לי יותר מידע וביקורת מכל שלושת המוספים של 'ידיעות', 'מעריב' ו'הארץ' ביחד, וגם את הסיפוק שזה גונב את הפרנסה של רענן שקד או משהו כזה.

והערה לסיום. יש עיתונאית אינטרנט מופלאה שנקראת חדוה ליבנת וכותבת בדוגרינט הרבה יותר יפה מלפיד וימיני ודאום. היא מראיינת אותי ב-25.1 ב"רדיו אורנים" שאפשר לשמוע בשידור חי באינטרנט. זה באמת יהיה שידור חי אז צפויות פאשלות מביכות ממש, וכדאי לשמוע. אז מי שרוצה לשמוע את ג' א' מדבר שעה על עצמו ומשמיע מוזיקה מזרחית ממש מוזמן. יהיה נורא מעניין, כי שמעתי כמה תכניות וחדוה מראיינת ממש טובה. שבת שלום לכולם!