הבלוג של אבו אלמוג

זה לא שקללת הפסח לקחה אותי, אלא שלא היה לי מי יודע מה מה לכתוב השבוע.

אז היום היה לי משהו לעשות בעוספייה, מכל המקומות שבעולם. יצאתי מהמשרד בעפולה וחזרתי לעפולה. את הדרך הלוך עשיתי דרך נשר, אבל בחזור התחשק לי לחזור דרך דליית אל כרמל, יוקנעם עילית, דליה ומגידו. הדרך הייתה מקסימה, והיה מזג אוויר סגרירי ונעים, ולרגע הרגשתי שאני לא בכרמל אלא בטוסקנה. זאת אומרת אם צידי הדרכים בטוסקנה גם כן מלאות בדרוזים שמוכרים שמן זית ולבנה, מה שלא זכור לי מביקורי שם. ואז התחברתי לכביש 65 ליד מגידו, ומהר מאוד גיליתי שאני חלק מהדבר המתועב הזה שבו מאות אלפי תלביבים מזוויעים נוסעים פגוש אחר פגוש בשיירה אחת גדולה שמתחילה איפשהוא באיילון ומסתיימת על חוף הכינרת. הנסיעה ממגידו לעפולה שהייתה אמורה להימשך שבע דקות, נמשכה כחצי שעה מאוד מעצבנת.

איזו הנאה יש להם מהנסיעה הזו איני יודע. הם כמו למינגים התלביבים האלה. נוסעים בשיירה אחת גדולה שנשפכת לים. הם לא טובעים כמו הלמינגים אלא שוהים בים תקופה בלתי מוגדרת של כמה שעות עד כמה ימים, נהנים זה מהבלו הריחני של ארומת בית שחיו ומנגלו של זה, ולאחר מכן יוצאים בשיירה למינגית בחזרה אל המרכז. האם זהו טקס פולחני? ציווי יונגיאני בלתי מודע? מנגנון למינגי של ציווי טריטוריאלי ארכאי ולא מובן שאיבד זה מכבר את הצידוק שהיה לו אי פעם, ונותר רק כמעין מוזרות של הטבע? מוזרות הם דרכי התלביבים. אדם מן היישוב אינו יכול להבין זאת.

כמובן שפינטזתי על מחסום המכס שיוצב במבואות עפולה, מעט דרומית לכלא מגידו, יגבה אגרה ראויה מכל הבאים בשערי הסולטנות הדאהר אל עומרית, ואף ישלח את הבהמיים יותר בחזרה לתלביב (אני חושב שג'יפ כזה ענק, ניסן טראנו כזה, ארבע על ארבע, שנע ללא הצדקה במרחב עירוני, הוא סימן בטוח לחותמת אדומה של "נדחה" על הבקשה לעבור את המחסום. אמת וצדק הוא משפטו של השולטאן!). אם הם מוכנים לסבול את הנסיעה הפגושית הזו במשך שעות על גבי שעות, ולאחר מכן את השהייה הבהמית במי האפסיים הרדודים של הכינרת, הם בטח יסכימו לשלם. האגרה תיגבה לפי משקל הבשר שהביאו איתם לצלייה על האש. אלף ש"ח לחצי קילו. 

את השיירות המתועבות ראיתי מדי יום. כבר שבוע שאני נוסע לעבודה (כן. אני עובד בחול המועד. אני עצמאי. אני צריך לחיות. אני צריך להתפרנס) דרך צומת המוביל ולא דרך צומת גולני, אבל פגיעתם הרעה של התלביבים הנוסעים בשיירותיהם ניכרת, וניתן להרגישה גם במקומות בהם אין השיירה עוברת. השבוע הרהבתי עוז ונסעתי למרכז (ועל כך בהמשך), ולאורך קילומטרים ארוכים בכביש שש צפון, ראיתי את השיירות המנסות להגיע למחלף עין תות, ולאחר מכן למחלף עירון, כשאני נוסע בשמחה וברווחה בצד השני.

מה היה לי לעשות במרכז? ובכן, לפי החישוב שלי, אם כל התלביבים בכינרת, הרי שהמרכז ריק מתלביבים. בהחלטה של רגע ארזתי את ילדי וירדתי דרומה. אלמוג שמעה שבשוק הפשפשים ביפו אפשר לקנות "מכנסי תל אביב" שהן מה זה מאממות. משנתגבשה מטרת הנסיעה הרמתי טלפון לאבו אבשלום, ותפסתי אותו בדרכו לפיקניק. הוא בילה איתי כחצי שעה נעימה ביותר, והציג לי איזה קונספט חדיש ומאוד תלביבי של קפה כזה עם מעט מאוד מקומות ישיבה, כי יש הבדל בין בית קפה למקום בו מוכרים קפה, ובמקום ההוא הדגש הוא על הקפה ולא על השיחה והחברה. אבל הייתה שיחה וחברה נעימה ביותר, והסתבר שיש שם איזה בחור שלמד איך עושים קפה והסביר לי שהקפה שרכשתי (כוס אספרסו מעולה) הוא לא ממש מה שאני צריך לשתות, ובפעם הבאה הוא יכין לי משהו שבדיוק מתאים לי. תלביבי, כבר אמרנו? כמובן שבסולטנות יותר לנתינים לשתות רק קפה נח'לה אדום. המקורבים אל כס המלכות יוכלו לייבא בייבוא אישי קפסולות של נסטלה כי חבל על המכונה שכבר קנינו באלפיים ש"ח. אחרי כן אבו אבשלום הסביר לי שאיפה שחניתי זה לא בסדר, ויגררו אותי, ומייד פינה לי את מקום החנייה שלו ואני מאוד אסיר תודה. הלכנו ברגל לשוק הפישפשים, ואפילו הישגנו מקום בלי להזמין מראש בשרקוטרי, מה שאומר שבאמת תלביב התרוקנה. הפפרדלה א-לה-מאמא שלהם הייתה תגלית, למרות שאשכרה זה לא בדיוק מה שבאים בשבילו לשרקוטרי. ממול הייתה תערוכה של צלמים ישראלים ופלסטינים, והסתובבתי שם כמה דקות. טוב להיות שמאלני בתלביב-יפו. 

אינני יודע אם אותם 'מכנסי תל אביב' נמצאו בסוף. חזרנו לצפון בערב עייפים אך מרוצים. עוד מעט יסתיים החג. כל התלביבים ישובו לתלביב. כביש 65 יתפנה לתנועה. התנועה הדאהר אל עומרית האדירה התקדמה עוד צעד למימוש עצמאותה. בקרוב אי אפשר יהיה לעצור אותנו.