הבלוג של אבו אלמוג

אני מאוד גאה שהייתי בתותחנים. זאת אומרת לא הייתי ממש תותחן מאלה שסוחבים את הפגזים, אבל הייתי בטירונות וקורס מפקדים של החיל, וגם הכנה לקצונה (סיפור ארוך. אולי פעם) ואכלתי מספיק פודרה בשיבטה וטיווחתי מספיק פגזים בחיים שלי בשביל לסחוב את כומתת התכלת (כשהייתי בסדיר היא דווקא הייתה שחורה) הווירטואלית בכל עת בכותפתי. למרות שבמילואים צורפתי לאיזה סוג של חיל מודיעין, אף פעם לא הרגשתי חלק מזה, וגם לא הייתי סגור איך קוראים לדבר הזה, 'מודיעין קרבי'? 'מודיעין שדה'? 'חיל האיסוף הקרבי'? הם לא היו סגורים שם על עצמם. היחידה הנורא סודית ומובחרת שלנו, כשהקמנו אותה, הייתה על שלד טוב של תותחנים, ונותרנו תותחנים בנשמה. היום לילדים שם אין מושג מכלום, אבל זה כבר דיון לגמרי אחר.

טוב בקיצור. יש מעט מאוד שירים לחיל הזה כי הוא אפור ולא ממש סקסי (למרות שחלום כל אישה קש"א במיטה. אבל מעט מאוד נשים יודעות את זה ועוד פחות מיישמות). כשהייתי טירון היה את 'אני תותחן, אני תותחן, קורעים לי את התחת, שלושים שניות שלושים שניות תקיף את המקלחת". שזה לא משהו כי אפשר להחליף את 'תותחן' ב'טירון', ואני חושב שזה בדיוק מה שקרה. ב-85 כשהייתי טירון היה מין שיר חיילי שנקרא 'תותחנים זהירות יורים סכנה' אבל שמעתי את זה בדיוק פעמיים בטקסים של החיל. ואז זה נעלם. בצר לנו היינו שרים את 'תותחני, תותחני שלי', אבל גם זה לא להיט, מה גם שחוץ משתי המילים האלה המילים האחרות לא מתחברות.

אבל תמיד היה לנו את 'פרחים בקנה'.

אני נורא אוהב את פרחים בקנה. דבר ראשון ג'ודי שוורץ. הסרט הזה הוא מתרפפ"ו. התותחים הם לדעתי 175  מ"מ על מרכב שרמן שהיו ביום כיפור והפגיזו שם את בתי הזיקוק או משהו כזה שהיום כבר אין. אבל זה התיעוד היחיד של קריירת הזמרה של ג'ודי שוורץ, אישה מדהימה וזמרת עם קול ענק, שנותנת בשיר הזה את כל הנשמה. אלו פחות או יותר שלוש דקות התהילה שלה, אבל איזה שלוש דקות!

שנית המילים הן נורא נחמדות. יש בשיר הזה איזה שאיפה לשלום - לא ברור מה יקרה בין עזה לרפיח ועל פיסגת החרמון, אבל החיילים לא שם. הם חוזרים עם התותח לכיכר העיר הלבנה בעם רב ונערות ושיר ופרחי זהב מקיפים אותם, וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול שר להם בסבבה. קניתי? בטח שקניתי. היום! למרות שהעיר הלבנה זה תלביב שזה מקום מאוס, אבל זה שהתותח חוזר לשם מעזה ורפיח זה נחמד מאוד.

אז אני שר את זה בכל הזדמנות, וילדי, שחינכתי להיות תותחנים גאים (טוב. איך שנראה הבת הולכת לתיאטרון צה"ל או ללשכה של מפקד חיל הים או לאן שלוקחים בלונדיניות כאלה. הילד ל-8200. לא שאני רוצה, אני די בז למי שידיו לא מלאות בגריז, אבל כנראה שזה מה שיצא מרחמי.) למדו לשיר את השיר הזה עוד לפני שלמדו לשיר 'גינה לי' או מה שלא לומדים לשיר בגן.

אז מה עושה דודו ברק? דודו שכתב את המילים הגאוניות האלה? פרס ישראל לפחות אם לא פרס נובל. או פרס עיריית קריית אתא למפעל חיים. מה שיוצא אני מרוצה. אז דודו מקלקל קצת. הוא עוד לא למד שאם זה לא שבור אז לא מתקנים. אז הוסיף בית. הנה הבית החדש, באדיבות ידיעות אחרונות -

"ככלות שנים אין קץ / הקרב עוד לא נגמר / פגז עוד מתפוצץ / בשוק ובכיכר / אבל אנחנו כאן / עם קנה תותח מוכן / עד יום שלום יזרח ויואר."

טוב. יש כאן איזה עמימות שדודו היה צריך להבהיר. הפגז שמתפוצץ בשוק ובכיכר הוא שלנו או שלהם? כי סך הכל מה שהם יורים זה יותר טילים, ואנחנו יורים יותר פגזים. הם יורים גם פצמ"רים. שזה טכנית פגזים. האמת - פוצמרתי לא פעם ולא פעמיים. הדרדל'ה הזה לא ממש כוחות מול פגז 155, ואם במקום הדבר הזה היה נופל לידי 155 של ממש אז לא הייתי כאן. בקיצור, כל הקסאמים והפצמרים והגראדים על אוכלוסייה אזרחית, שזה איום ונורא ופשע מלחמה וכל זה די נענים אצלנו בירי תלול מסלול לא מדוייק על אוכלוסייה אזרחית, שזה לגמרי בסדר כי זה אנחנו עושים והצדק תמיד איתנו. אז מה? הכיכר היא בשדרות או בעזה? הפגז הוא ציוני וצודק או פלסטיני ומרושע? כיכר השוק היא ריקה (מלאה ערבים) או לא?

טוב. נאמר שזה השוק והכיכר שלנו והפגז שלהם. הרי אף אחד לא חושד בדודו ברק שיכתוב שיר איך צה"ל מטווח אזרחים פלסטינים, נכון? נמשיך הלאה.

אנחנו כאן עם קנה תותח מוכן, עד יום שלום יזרח ויואר.

נו שוין. יום שלום יזרח ויואר. איך זה יקרה בדיוק? איך עוברים ממצב של פגזים מתפוצצים בכיכר ליום שלום יזרח ויואר? אולי זה איכשהו קשור לקנה התותח המוכן, ולזה שלפעמים הוא גם יורה?

אז זהו, שקצת קלקלנו כאן. במקום התמונה הנחמדה של החיילים שחוזרים הביתה והילדה מחלקת להם פרחים וכל זה, הגענו לשיר בעצם על זה שאנחנו רוצים שלום אבל בינתיים יש קנה תותח מוכן, ויורים פגזים בשוק ובכיכר שזה הרבה פחות נחמד. לא אוהב. לא רוצה. אני לא מתכוון לשיר את הבית הזה אף פעם.

יום עצמאות שמח.