הבלוג של אבו אלמוג

שרית כתבה לי בפייסבוק שהיא מחכה לפוסט שלי בבוקר שבת. אז למרות שפרסמתי אתמול, ואני נורא (רוצה להיות) עסוק הבוקר בלימודים וכאלה, ואני גם מתכונן לבגרות בהיסטוריה - אז למרות כל אלה אני כותב כאן פוסט במיוחד בשבילה. היא בת דוד של ש', ולש' יש בדיוק שתי בנות דוד, כך שהיא יקרת המציאות וצריך לספק את רצונותיה.

אז יצאתי לי לרכב במסלול הרגיל (מהבטר פלייס בסער. צפונה על כביש 4, יורד ומתחבר לחוף איפשהוא באזור לימן, ממשיך דרך היער עד החוף. אחרי כן עולה עד ראש הנקרה ויורד משם עד כפר הנופש באכזיב ומשם על כביש 4 בחזרה לסער. בין 20 ל-17 קילומטר תלוי בווריאציות. אני שונא לעשות כל הזמן אותו מסלול) ועשיתי את הדברים הרגילים שאני עושה ברכיבה - מנסח בראש קטעים מהדוקטורט, מחפש נקודה יפה לצילום, שר בקול רם, שורק. ואז גיליתי לזוועתי שהניתוח הקטן והקל מאוד (ש' אומרת שהדאגתי את כולם ושזה לא היה כלום, ושאני דרמה קווין. אבל אני גבר. אנחנו לא יודעים לסבול) שעברתי בשפה התחתונה לפני שבועיים הותיר אותי עם רקמת צלקת קטנה שלא מאפשרת לי לשרוק. עד כמה שניסיתי אחרי איזה רבע שעה יצא איזה קול, אבל זה היה חד פעמי וכרוך בכל כך הרבה מאמץ, שפשוט ויתרתי על זה.

אני הייתי מאוד גאה ביכולתי לשרוק. זה העביר לי מיליונת'לפים שמירות בצבא, ונסיעות ארוכות ומשעממות ובכלל ליווה את חיי. אני מנסה להתרגל לעולם בלי שריקה ולא מצליח. כשהייתי ילד נפגעתי בווירוס שפגע לי בעצב ושיתק לכמה שבועות את השפתיים שלי. הייתי אז בכיתה ו או ז' אני חושב. אז כמה ימים דיברתי מצחיק, ואחרי שהתאמנתי מספיק התחזקתי בחזרה והצלחתי לחזור לתפקוד מלא כולל שריקה. אז אולי זה זמני. ואולי לא. לא נורא. היו לי ארבעים שנה יפות עם השריקה. יש אנשים שלא מקבלים גם את זה.

אז החלטתי לעשות את "קטעי השריקה היפים במוזיקה הפופולרית". אז השריקה יכולה להיות משהו נורא נחמד ונורא תמים, אבל גם ציני ואפל ומרושע, ואלה השריקות היותר טובות. אז הנה אלה שאני אוהב. יש עוד הרבה כמו השיר המעצבן הזה של הלהקה השבדית לפני שנה, והקלאסיקה של אוטיס רדינג "סיטינג און דה דוק אוף דה ביי" אבל אני מביא רק את אלה שאני נורא אוהב.

נתחיל בשני ישראלים -

אז זה שני אריק איינשטיינים פחות או יותר. יש לו משהו עם שריקה. הוא האמן הישראלי הכי שורק לדעתי. יש גם את 'השריקה של התנועה' ו'אני אוהב לשרוק ברחוב' או שזה של יפה ירקוני או משהו כזה? בכל אופן, אלו שתי השריקות הישראליות הכי יפות. שירים נהדרים. השריקה העליונה הקראוסית היא קצת מרושעת וקצת צינית כמו קראוס, ומלווה באמירה המתריסה 'שרוק משהו'. השנייה היא נורא תמימה ויפה כמו שלום ואריק כשהיו צעירים ומתוקים והיו הלנון ומקרתני הישראליים וכאלה. פעם נורא אהבתי את זה. ש' קצת הורידה אותי מהקטע הזה. הטעם שלנו במוזיקה מאוד שונה, אבל אם יש דבר אחד שהיא הצליחה איתי זה להבהיר לי שאריק איינשטיין זה דבר פאתטי. טוב, כולנו היינו פעם צעירים יפים ותמימים, לא?

אז אפרופו הלנון ומקרטני הישראלים הנה האורגינל. את 'לט איט בי' אני שונא בגלל העיבודים של פיל ספקטור, שאם לא היה יושב במאסר עולם על רצח היו צריכים להושיב אותו על זה. השיר הזה הוא חתיכת קיטש מאוס גם בלי ספקטור. אבל זה ביטלס אז כבוד.

עברנו ללנון. אז גם הוא שרקן לא קטן. השריקה הכי הכי שלו היא כמובן 'ג'לוס גאי' אבל זה מוכר וידוע ושחוק. 'נובדי לאבס יו' הוא יצירת מופת (אני יכול לכתוב עשרים פוסטים רק על המילים הנהדרות). לטעמי לא שיר מוכר מספיק (אני לא חושב שאי פעם שמעתי אותו ברדיו, למשל) ויש שם את אחת השריקות הכי מרושעות שאפשר, ממש ממש בסוף. נסו ותיהנו.

אז אם נורא נכנסנו לדיכאון מהשיר האחרון, זה משהו די כיפי מהאייטיז (ובאמת נורא מצחיק ועצוב לראות את התסרוקות וההלבשות והכוריאוגרפיה). זו להקה אמריקאית שנקראת ג'יי ג'יילס באנד, ואני חושב שזה בערך הדבר היחיד שהותירו אחריהם באבק הרדיואקטיבי של האייטיז. זה רוק'נרול כיפי כמו שרוק'נרול כיפי צריך להיות, למרות המילים המטומטמות והנהנהנהנה באמצע. יש גם שריקה. גם כן ממש בסוף.

אז אם מדברים על שריקות מרושעות הנה אחת שהיא למעשה הרוע בהתגלמותו. דריל האנה ב'קיל ביל'. מקפיא את הדם, לא?

הנה עוד טרנטינו פחות מוכר. זו הגב' מריה מקקי, שגם כן לא עשתה הרבה חוץ מזה, אבל זה לא רע. זה השתלב בפסקול של 'ספרות זולה' שהוא לדעתי פסקול הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. והיא יודעת גם לשרוק!

וזו השריקה האולטימטיבית לסיום הקטע המוזיקלי. מונטי פייתון. ועכשיו אני מרחם על עצמי, כי עכשיו במצבים הכי גרועים אני לא אוכל ללכת לפי ההמלצה כאן של מונטי פייתון ולשרוק.

- והנה קטע לא מוזיקלי לסיום. לורן באקאל והמפרי בוגארט. "You know how to whistle, don't you, Steve? Just put your lips together and blow" כבר לא עושים סרטים כאלה. או נשים כאלה. דרך נפלאה להפרד מהשריקה. היי שלום.