הבלוג של אבו אלמוג

כשהייתי בצבא, היה לי רס"ר שפעם תפס אותי במטבח כשאני קצת מחפף בענייני כשרות. הוא לקח אותי הצידה, ונזף בי, ואז אמר לי, בקול מלא רגש. "ג'ינג'י," - בצבא הייתי 'ג'ינג'י' או 'דוד' לפי העניין, בלי קשר לצבע שערי או שיוכי המשפחתי - "יש שני דברים שאסור להתעסק איתם בצבא. כשרות ובחורות. תאמין לי, מנסיון אישי'. מערכת היחסים שלי עם אותו רס"ר, ואני אך טירון ביזבזי, העומד אל מול רס"ר משמעת של אגד ארטילרי שלם, לא איפשרה לי לרדת לחקרו של אותו ניסיון אישי, ולדעת האם המדובר במספר מקרים נפרדים, או שהיה מקרה אחד שהתייחס הן ל'בחורות' והן ל'כשרות' מה שהיה מעניין ומצית את הדמיון, אבל האמירה הזו נשארה, ובמהלך השנים הוכיחה את חכמתה. נזהרתי הזהר היטב מפני כשרות ובחורות, וראיתי שנפלו אלף משמאלי ורבבה מימיני, בענייני כשרות ובחורות, ואלי לא הגיעו. באופן דומה, נראה לי שהכלל בכתיבת בלוג הוא לא להתעסק עם שני דברים. 'כשרות' ו'טבעונות', והנה אני הולך לשבור את הכלל הזה, וודאי להסתבך, בפוסט העוסק בטבעונות ובכשרות, וינסה להעריך את המוסריות שבשתי הפרקטיקות בעזרת תורתו של פילוסוף הבית של בלוג זה, אחד, עמנואל קאנט. אני נכנס לביצה הטובענית הזו בעיניים פקוחות.

בסך הכל יש לנו כאן שתי פרקטיקות דומות, ורווחות מאוד בחברה הישראלית. האחת נמנעת מלאכול דברים שכתוב בספר דברים שאסור לאכול (טוב, זו הפשטה, יש גם את התלמוד והשולחן ערוך וכל זה, ובמקרה הצורך אפשר להריץ שאילתא ב'אתר כיפה' ואולי איזה רב יענה לך שאסור לאכול את הדבר הזה, או שמותר.), והשנייה נמנעת מאכילת כל מה שמקורו מן החי. 

למרות שדיני הכשרות רווחים מזה אלפי שנים, הטבעונות הגיעה לקדמת הבמה רק לאחרונה. תודו, שאת הסוג הזה של צמחוני מיליטנטי לא הכרתם לפני שבא הפייסבוק לעולם? משהו בשילוב של עלייתו של היורופסקי עם עליית הפייסבוק הצית את הניצוץ ויצר את הטיפוס האנושי הזה, שבגלל שכמה ממכרי ורעי וחברי הטובים הם כאלה, עדיף שלא אכתוב עליו את דעתי. לא די לו, ליורופסקאי, שהוא אינו אוכל מוצרים מן החי לכשעצמו. הוא חייב גם שכל מי שמסביבו ידע זאת, וירגיש עד כמה הוא עליון עליו מבחינה מוסרית. הגיע הזמן לבחון את זה לעומק. וכשאנו רוצים לבחון אם דבר מה הוא מוסרי או לא, לאן נפנה? לקניגסברג הקרת. עוד מעט השעה שלוש, והפילוסוף הזקן יוצא לטיול היומי. הבה נארוב לו בצל עצי התרזה, ונשאל אותו מספר שאלות.

טוב, צריך עוד כל מיני בירורים עובדתיים לפני. הבסיס של היורופסקאות הוא שלא רק שאכילת מוצרים מן החי אינה מוסרית בשל הסבל הנגרם לחיות במהלך ייצור המזון והמוצרים הללו, אלא שהיא גם אינה בריאה, שכן, אליבא דיורופסקי, האדם הוא אוכל צמחים מטיבו, שרק קונספירציה איומה (שטיבה אינו ברור, שכן בכל חברות אנוש, ולו הפרימיטיביות ביותר, אוכלים בשר), הפכה אותו לאוכל בשר בניגוד לטיבו האמיתי, וזו פרקטיקה המנוגדת לטבעו, וגורמת לו לנזקים בריאותיים אמיתיים. טוב. בואו נסתכל מסביב. כולנו מכירים אוכלי בשר, נכון? הם נראים בריאים? בדרך כלל. מאריכים חיים? בישראל בממוצע עד גיל 80 ומשהו לנשים ולגברים פחות. כי הן עושות לנו את המוות. אז הטיעון האווילי הזה נפל. נכון? מעתה אמור - אין נזק בריאותי באכילת בשר לכשעצמה (במידה ובמשורה, תוך שים לב לאחוזי השומן והכולסטרול, כחלק מתפריט מאוזן הכולל גם ירקות ופירות). לא נבחן לעומק את הטענה ההפוכה - שהטבעוני שולל מעצמו אבות מזון החיוניים לגופו ולבריאותו, שכן ראשית, בהיעדר השכלה פורמלית בתזונאות, או ברפואה, אין לנו את הכלים לבחון זאת, ושנית, אם נתחיל ללכת לכאן לא נגיע לעיקר, ועוד מעט והפילוסוף מגיע אלינו בטיולו, וקול פסיעותיו המתקרבות כבר נשמע.

טוב. הנה, הוא הגיע. עכשיו נסביר משהו קטן על התורה הקנטיאנית. אני אנסה להיות פשוט ככל האפשר, ואם בדרך קצת הפשטתי מדי, או מעט עיוותתי את תורתו של קאנט, הרי שעם הקוראים הסליחה. אז נתחיל - לפי קאנט, מעשה הוא מוסרי לא לפי תוצאותיו אלא לפי הכוונה שלו. זה ויכוח שימיו כימי האנושות בין 'דאונטולוגיה' שמעשה הוא טוב אם כוונתו טובה, ו'טלאולוגיה' שמעשה הוא טוב אם תוצאתו טובה. לא ניכנס לזה כאן. אני לא סגור על זה שקאנט צדק בנקודה הזו, אבל בסך הכל זה קאנט, ואני אך נוטריון כפרי שטרם התעורר לחלוטין מתרדמתו הדוגמטית.

אז מזה הוא מתחיל - ממש מזה - מהמשפט המפורסם 'אי אפשר להעלות על הדעת דבר כלשהו בעולם, ואף לא מחוצה לו, שיכול להיחשב לטוב ללא כל סייג, חוץ מרצון טוב'. והוא ממשיך ומקשקש אי אלו מאות עמודים. אז חסכתי לכם - בזמנכם הפנוי קחו את תרגומו החדש, המרתק, של יובל ל'ביקורת התבונה הטהורה', או את תרגומו החדש, המרתק, של אלשטיין ל'הנחת יסוד', וקראו אותם להנאתכם - כמה מאות עמודים של התפלפלות ובואו נגיע לביזנס.

אם עשיתם משהו טוב, לא מתוך רצון טוב לכשעצמו, לא עשיתם משהו מוסרי. רות עד כאן? בואו נאמר שעשיתם משהו נורא נורא טוב, כמו להציל אדם שראיתם טובע בנהר. אבל לא עשיתם את זה כי לדעתכם זה מעשה מוסרי, אלא בגלל שידעתם שיש חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998, ולא רציתם לשלם את הקנס שכתוב בחוק אם הבנאדם חלילה יטבע. אז זה לא מעשה מוסרי. זה מעשה שנעשה לא מתוך אוטונומיה, אלא מתוך ציווי חיצוני כופה, הטרונומיה. מה שיהיה מוסרי זה אם תראו את הבנאדם טובע, ותשאלו את עצמכם אם אתם צריכים להציל אותו, ובמילותיו של קאנט אם תוכל לרצות שכלל הפעולה לפיו אתה פועל יהיה לחוק אוניברסלי. ואז אם התשובה היא כן, והחלטת להציל אותו (בהנחה שבינתיים הוא לא טבע. פעולה קנטיאנית מוסרית כרוכה בשיהוי מסויים בדרך כלל, וזו בעייה שיש לפתור, אבל לא כאן), רק אז תהיה פעולתך מוסרית.

אתם עדיין איתי? מסופקני. אבל כאן מגיעים לעניין הכשרות. כל העניין ההטרונומי הזה מוציא את השמירה על דיני הכשרות מטווח מה שקאנט היה רואה כמעשה מוסרי. כי השומר על דיני הכשרות אינו שומר עליהם מכיוון שהוא מסיק מדי פעם מחדש (או בלשונו של קאנט - מחוקק אוטונומי בממלכת התכליות) שאכילת יצור ימי שאין לו סנפיר וקשקשת היא מעשה מוסרי, אלא בשל כך שאלוהים אמר לו את זה בספר דברים. טוב, זה לא ששמירה על מצוות וכשרות זה לא משהו מוסרי. זה פשוט מוסר יהודי ששונה ממוסר קנטיאני. אם כי יש נקודות השקה. לא ניכנס לפינה הזו גם. בקיצור, קאנט היה רואה בשמירה על דיני הכשרות הליכה אחר ציווי חיצוני כופה, ולא אחר הסקה מוסרית, ולכן לא היה רואה בשמירה או באי שמירה עליהם עניין של מוסר. והטבעונות? אם נוציא מכלל פעולה את אלו שמוחם נשטף ביורופסקאות, הפועלים מתוך ציווי הטרונומי של מה שציווה עליהם המשיח הממושקף בהרצאה הכי טובה שראו מעולם, הרי שהטבעוני פועל בדרך כלל מתוך ציווי פנימי, שיכול להתאים או שלא להתאים לסכימה הקנטיאנית. ולכן עם הטבעונות ניתן לעבור שלב. 

אז ככה. קאנט מנתח ומנתח ומגיע למסקנה שיש בדיוק ציווי מוסרי אחד שאם נלך אחריו מעשינו יהיו מוסריים, והוא 'הצו הקטגורי'. זה נורא מסובך והוא גם כתב שלושה ארבעה נוסחים של הצו הזה. מי שקורא הרבה בבלוג הזה נפגש כבר בצו הזה כמה וכמה פעמים. מתישהו באפריל ניסיתי לחיות שבוע לפי הצו הזה ונפלתי אחרי יומיים. זה קשה יותר מלשמור על כשרות, או על טבעונות, או על טבעונות וכשרות ביחד. אבל בסך הכל לא מבטיחים לי עונש מידי שמים אם לא אשמור על הצו, או במקביל לטבעונות היורופסקאית שאפגום בבריאותי פגימה של ממש, ולכן שברתי אותו בסבבה ושבתי לעיסוקי, תוך תחושה פנימית מעומעמת שלהיות פילוסוף קנטיאני זה נורא נורא קשה.

או קיי. אז אדם טבעוני, המחליט לפי עקרונות הטבעונות פעם אחר פעם שלא לצרוך מוצרים מן החי הוא מוסרי או לא לפי קאנט? כמה הנוסחים הראשונים של הציווי הקטגורי, שבסך הכל אומרים שצריך לפעול באופן שתוכל לרצות שיהיה לחוק כללי, לא ממש נותנים לי אפשרות להכריע. הוויכוח הוא וויכוח שקאנט אינו מביע בו עמדה - ככל הידוע לי - או אף מביע עמדה הנוגדת את הטבעונות שיש הבדל ערכי של ממש בין היחס שצריך להינתן ליצור תבוני (בני אדם בדרך כלל, אבל גם אלוהים, מלאכים, רובוטים תבוניים וכיוצא בזה) לבין יצור שאינו תבוני (כל החיות שאינן אדם, בלי יוצא מן הכלל). זאת אומרת, אם אני אדם שלא כל כך איכפת לו שהרגו כבש בשביל השישליק הטעים הזה, אוכל לרצות שזה יהיה לחוק כללי, ושמעתה יהרגו כל הזמן כבשים ויעשו מהם שישליק טעים. אם אני אדם שאיכפת לו, אז לא אוכל לרצות את זה ואז לא אוכל לאכול את השישליק. קאנט לא מכריע בנקודה הזו.

אבל מה, הוא כותב המון, קאנט, וכך אחרי שלושה או ארבעה נוסחים הוא מגיע לנוסח נוסף - "פעל באופן כזה, שלעולם לא תתייחס אל האנושות, הן זו שבך הן זו שבכל אדם אחר, כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית" - זה מהתרגום של אלשטיין ל'הנחת יסוד' בעמ' 98, אם מישהו לא מאמין לי. אבל נפגשנו בזה כבר בבלוג הזה, ובכמה פסקי דין של בית המשפט העליון (משום מה זה נעדר מפסק הדין האחרון על המסתננים וטוב שכך) ובכלל זה אחד מעמודי התווך של השכלת כל אדם חושב בימינו. 

כאן נופלת הטבעונות.

טבעוני הרואה בפניו צלחת עם, נאמר, לזניה שיש בה גבינה ובשר, לא יאכל אותה. השאלה שהוא שואל את עצמו זה לא 'האם זה טוב לגוף שלי' או לא, אלא 'האם זה יקדם את מטרתי למנוע מעתה ואילך שימוש בחיות כמקור לתזונה ומוצרים נוספים'. אופס. בעייה. כי הוא מתייחס לעצמו כאמצעי ולא כתכלית. אז כאן נפלנו.

כמובן שגם הכשרות נופלת כאן. הפוסט הזה נולד כשחשבתי על זה שמרבית המזון המזיק הוא כשר. בסך הכל אפשר להרעיל את עצמך בשומנים וסוכרים וכל הבררה הזאת, ולשמור על כשרות בסבבה. שומר הכשרות שואל את עצמו דבר ראשון - "זה טוב לאלוהים?" ואם התשובה היא כן, לפעמים הוא לא טורח לשאול את עצמו "זה טוב לי?". כך גם הטבעוני. השאלה היא לא "זה טעים? זה בריא? זה טוב לי?" אלא "האם זה מן החי?" אז כאן נפלתם במין הטרונומיה כזו, טבעונים יקרים, ולעולם לא תהיו מחוקקים בממלכת התכליות.

טוב - שורה תחתונה. אם מישהו מנסה לשכנע אתכם שלהיות טבעוני זה נורא מוסרי, מנסה לגרום לכם רגשי אשם, ובכלל מתנשא עליכם, כמו שהם יודעים לעשות - או מנסים לעשות בכל אופן ורק מצליחים להמאיס עליכם את הטבעונות לחלוטין - אז תפנו אותם לבלוג הזה. אין שום דבר מוסרי בטבעונות. זו תורה המתייחסת לאדם כאמצעי ולא כתכלית, וזה לא מוסרי בכלל. כך לפי קאנט.

שרדתם עד כאן? מגיע לכם ממתק אמיתי. אבל לא חטיף חרובים בסויה שמתחפשת לשוקולד או משהו כזה. שוקולד חלב אורגינל מן החי. ומה פחות טבעוני מאדם הקורא לעצמו קציץ בשר?