הבלוג של אבו אלמוג

יש סידרה די טראשית בטלוויזיה, שנקראת 'המנטליסט' שכהרגלי אני צופה בה באדיקות. היא מספרת את קורותיו של אחד, פטריק ג'יין, שבמשך אי אלו עונות רודף אחר הנמסיס שלו, בחור המכונה 'ג'ון האדום' שזהותו אינה ידועה. באחת העונות הוא נפגש במישהי המכירה את אותו ג'ון, והיא - השחקנית היהודיה הקנדית עמנואל שריקי הקרובה עד מאוד למודל התיאורטי, אך אני זקן אשמאי ומזיל ריר ועלי להמשיך בפוסט - מספרת לו שבעבר לחץ את ידו של אותו ג'ון. את העונות הבאות מבלה אותו פטריק בכך שהוא עורך רשימה סדורה של כל מי שאת ידו לחץ בשבע השנים האחרונות, ומנפה ממנה את כל מי שאינו יכול להיות אותו ג'ון, עד שהוא מגיע לרשימה של שבעה אנשים.

דבר דומה קרה לי. יש בפייסבוק בחור המתקרא 'מרצה עילאי ומתנשא' שמאי אלו סיבות, הכרוכות בעיקרן במשחק הקאנדי קראש (נגמלתי! אבל זה פוסט נפרד) נהייתי לחבר שלו, והלה העיר, לא זכור לי באיזה הקשר, שנדמה לו שירדתי במשקל. מכיוון שאותו עילאי ומתנשא לא חושף את זהותו, נותר לי רק לעשות את הרשימה של כל מי שהכיר אותי אי אז כשהייתי יותר.. בריא, אינו עוקב אחר הבלוג שלי או נמצא איתי בקשר רציף, ומופתע לראות את דמותי החדשה והאנורקטית. הבחור כנראה אקדמאי - לדעתי משהו בסביבות סוף תואר שני - ועוסק גם באופן פרקטי במשפטים. לאחר מחשבה ועיון רב צמצמתי את הרשימה ל-1,572 אנשים, ואני בוחן אותם אחד אחד. 

דעותיו של אותו עילאי ומתנשא הן כמדומני ליברטריאניזם נוסח רוברט נוזיק, שזה באמת סוג חשיבה שמתאים לאנשים עילאיים ומתנשאים. והאמת היא שרוב האנשים שאני מכיר שאוחזים בסוג זה של דעה, הם בלתי נסבלים - וזאת פרט לא' המגיב כאן לעיתים המחזיק בדעות דומות, אך על אף שהוא עילאי במובן שפרנסתו היא על תרגום קלאסיקות מהספרות האירופית תוך נגינה בצ'מבלו, אין בו ולו גרם של התנשאות - אבל המרצה העילאי הוא משעשע במידה, ומסיבה זו אני עוקב אחר התבטאויותיו בהרמת גבה משועשעת. וכך הגעתי לפסיקתו בקרב הנורא המרטיט את הרשת והעיתונות בין בוגרי מדעי הרוח והחברה הזרוקים ברחוב ומקבצים נדבות - וראה את מאמרה של מיכל מנין בוגרת תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בתקשורת, המקוננת על כי אינה מוצאת עבודה, לעומת לב סולודקין, סטודנט שנה ג' בחוג ללימודי חשבונאות וכלכלה בתל אביב הקורא לאנשים ללמוד מקצוע שיש פרנסה בצידו.

פסיקתו של העילאי והמתנשא נמצאת כאן, והיא ארוכה ואשתדל לתמצת אותה. הוא ממליץ על דרך ביניים. להתחיל ללמוד מקצוע רווחי, ולאחר שהתבססת בחיים לעבור למשהו שבאמת מעניין אותך. הוא מביא כדוגמה את קופרניקוס - לידיעת הקורא יאיר לפיד המדובר באסטרונום פולני בן המאה ה-16 ולא בפילוסוף יווני - שהחל בלימודי המשפטים, ולאחר שקיבל משרה קבועה והתבסס עסק בתחום האהוב עליו, האסטרונומיה, ואף הגיע להישגים. אציין כי הבוז שרוחש אותו משפטן עילאי ומתנשא למדעי הרוח ואף לחלק ממדעי החברה די נוטף מהפוסט, אבל זה כבר עניין אחר. אני אומר קטגורית - ילדים, אל תעשו את זה. אל תלכו לשם. אני עשיתי את זה בדיוק, וזה לא טוב. זה ינפץ לכם את החלום.

נעזוב את כל העניינים המעשיים, המונעים את יישום שיטתו של העילאי והמתנשא. את העובדה שכשתתחילו ללכת אחר לבבכם ולהתמסר ללימודי הפולקלור הארמני והגיאורגי (שם הקוד בו מתייחס העילאי למדעי הרוח והחברה בפוסט שלו) כבר תהיו עם אישה, שניים וחצי ילדים בממוצע, ומשכנתא, שתהיו בגיל בו אתם זקוקים למשקפיים כדי לקרוא, והיכולת הקוגניטיבית שלכם כבר לא מה שהייתה, שהחוויה לשבת עם אנשים הצעירים מכם בעשרים שנה בכיתה היא מעניינת, אבל בעיקר מהווה ממנטו מורי, כך שאתה יוצא מהשיעור עם התחושה שאתה ברגל אחת בקבר (אני זוכר את החוויה המזעזעת בה המרצה בקורס לדיני משפחה שאלה מי מהאנשים בכיתה נשוי, ואני ועוד אחת שישבה בצד כשבחיקה תינוק בן יומו היחידים שהרמנו את ידנו) ושימיך היפים מאחוריך. נאמר שאתה כמוני, נורא תאב דעת, ויש לך את היכולת לצמצם את שעות השינה שלך לשתיים שלוש, כדי שתספיק גם לקרוא את המאמר לשיעור הבא, לכתוב בלוג, וגם לעסוק בעיסוק הרווחי שלמדת בנעוריך תאבי הבצע. אזהרה, לא כל אחד יכול, וגם למי שיכול זה עולה בבריאות.

אז בגיל 37 התחלתי תואר שני ואני דוקטורנט בגיל 45, ומחזיק משרד לעריכת דין. בדיוק לפי הנוסחה של המרצה. אני סובל סבל נוראי מהעיסוק היום יומי במקצוע הרווחי והמאוס שלי. אין בו טיפה של סיפוק אינטלקטואלי. לא כזו השקולה לקריאת מאמר טוב באמת של ז'יז'ק, או לעומק של קוונטין סקינר כשהוא מנתח את הריבונות בימי הביניים, או לאמירה ותהא הדלוחה ביותר של קאנט. גם כשאתה לא כותב את תביעת הפינוי השלישית באותו יום וחוזר על אותו טקסט בעברית עורכדינית איומה "לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את התובענה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את החזקה בדירה כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ השייכים לה וכן לחייבה בהוצאות המשפט כולל שכר טירחת עורך דין", אלא כותב סיכומים בשאלה משפטית מעניינת, ויש כאלה, אף פעם לא תגיע לרמה הזו של עומק וסיפוק. ואז אתה חושב על עשרים ומשהו השנים שביזבזת. זה סבל שקשה לתאר. זה פוגע בי, במשפחתי, ובמידה ידועה אף בפרקטיקה המשפטית שלי.

ונאמר שאתה באמת באמת טוב, וחושב שהיית יכול להיות אקדמאי מצויין. איזה בזבוז של זמן! קאנט התעורר מתרדמתו הדוגמטית כשהיה בן 46, ולקח לו עשר שנים להעיר את העולם עד שהוציא לאור את 'ביקורת התבונה הטהורה'. לא כל אחד מאיתנו הוא קאנט. אני מסתכל על עצמי. אני בדיוק באותו הגיל, ומאחורי תזה, שכמו שהומברט הומברט כותב על המאמר שפירסם בנוגע לספרות הצרפתית, בטרם פגש את הלוליטה שלו, 'שיעשעה במידה את שני המלומדים שקראו אותה', מאמר ב'זמנים' ומאמר העתיד להתפרסם ב'פוליטיקה', שלושתם עוסקים בתחומים די איזוטריים, וקשה לומר שמי מהם זיעזע ממש את העולם האקדמי - כמובן שהדוקטורט יהיה משהו אחר, רעידת אדמה אמיתית, נכון? לו הייתי מתחיל בגיל שהייתי יכול להתחיל, הייתי יכול להגיע רחוק יותר, לתרום תרומה רבה יותר. אין לי זמן להשאיר חותם, ובאמת - זה קצת כואב. ולאן אגיע? גם בהנחה שאסיים את הדוקטורט, אני חושב שבגילי המתקדם, ועם הרזומה החלקי מאוד שלי, והזמן שאני יכול להקדיש לעניין, מתוך ידיעה שהמחוייבות שלי למשפחתי ולעובדי משרדי תחייב אותי להמשיך בעיסוק בעריכת דין, מה שצפוי זה מרצה במשרה חלקית במכללה ללימודי משפטים. עיסוק נהדר - ואף רווחי - לכשעצמו, אך אינו כרוך מטבעו במחקר והגות. 

אז מה? אז אני עובד ומרוויח לא רע (עניין של נקודת השקפה. הבנק שלי סבור אחרת) וסולודקין היה מבסוט ממני. לו הייתי הולך אחר לבבי, יכול להיות שהייתי נמצא היום בגיל 46 עם תואר שלישי בלימודים פוסט מודרניים, ורוב הסיכויים שהייתי נאבק על איזו משרה אקדמאית זוטרה במערכת היררכית שאיני בנוי לאהוב, מרוויח גרושים, ומשלים את הכנסתי בנגינה בכינור במדרחוב נורדאו בחיפה. והייתי מסתכל על הסולודקינים בעולמנו באיזו קנאה וחושב 'לו הייתי הולך ללמוד משפטים בגיל 20'.

אז כאן הבעייה. הבעייה היא שהחברה שלנו מעריכה ומתגמלת את לומדי המשפטים, ולא מעריכה ולא מתגמלת את אלו שנותנים לה את הנשמה והברק. אלו שלומדים פולקלור ארמני. ומוסיקה גיאורגית, ואת תורתו של ז'יז'ק והגותם של לאקאן ואנליה הואוני. מדוע העיסוק בפקודת החברות הוא רווחי, ואילו העיסוק בנשמת האדם אינו רווחי? מדוע סגרנו את המקדשים, כיבינו את האש, גירשנו את הבתולות הווסטליות, והושבנו כלכלנים (מקצוע שיש להכריתו מן העולם) ועורכי דין (עוד מקצוע כזה) על הכיסא שינהלו את עניינינו? 

איש צעיר - לך עם לבבך. אל תכנע. למד פולקלור ארמני (אגב, מכיר מישהו שלמד. י' ל', נהנה מאוד מהלימודים, ועוסק היום בעיסוקים המאפשרים לו אורח חיים בורגני מכובד כמו שהדוקטור רשם במרשם) או את משנתו של קאנט או האיקו. אם יהיו מספיק כמוך, שירימו את הראש, ויכניסו לחברה המטריאליסטית שלנו שבלעדיהם אי אפשר ושצריך להעריץ אותם, בסופו של דבר גם תימצא הדרך לתגמל אתכם, והלוואי שהייתי יכול לומר 'אותנו'.