הבלוג של אבו אלמוג

(מילים: נתן אלתרמן. על פי ברטולד ברכט. התאים לנסיבות העיתים הקשות במאה ה-21 ג. אבו אלמוג)

מעיל אפרורי, סוודר צהוב 
עיניים ים קודר 
לא בית לו, אם רק שיער לרוב 
שחור וצונח ירוד ושטוף והתפזר 

זאת היתה עדיקול עוללי המתוק 
דוקטורית יודעת הכל,
אם היה בה דבר שאיננו כחוק 
אלוהים חטאותיה ימחול. 

היא ניקתה מיין ג'ין כוסות ויסקי והוק 
את עצמה לא ניקתה מעולם 
אבל יש לשער עוללי המתוק 
שהיתה נקיה מכולן. 

בלילה ההוא נכנסה אל הבאר 
עיניה ים קודר 
הם ראו שם את יאיר בעל עורף הפר 
את איש המילים, את אימת הפרבר 
אותו ולא אחר. 

וכשיאיר הצטעק והריע בקול 
ותקע בה עיניים עד בוש 
רעדה עדיקול עוללי המתוק 
רעדה מכף רגל עד ראש. 

חוג בית כזה לא ראה הנמל 
מלחים השתכרו שם בלי סוף 
הידד והידד ליאיר הנבל 
עובר את כולנו, חבל לא חבל 
וסוחף הוא מנדטים בלי סוף 

ובבוקר המשיכו לישון ולשתוק 
אף הקיאו מתוך השינה 
הנה כך עדיקול עוללי המתוק 
עם יאיר אהובה נבחרה

אגרופו לא היה מהחומר הרך 
הוא ידע עניינים לסדר 
הוא ייסר ונזף והחרים וצרח,
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך 
הוא יאהב אולי עוד יותר 

וכשבאה משלחת מטעם החוק 
להוביל את הדמוקרטיה לגרדום 
אז בכתה עדיקול עוללי המתוק 
והן היא לא בכתה מעולם