הבלוג של אבו אלמוג

'מדינת ישראל של היום אינה רק המצבה היחידה האפשרית הניצבת על קברם של אחינו ואחיותינו שהושמדו, מדינת ישראל היא ההרתעה בפני כל ניסיון של שואה נוספת'.  כך נשא דברים אתמול נשיאנו בטקס יום השואה ביד ושם. הנאום כרך, כדרכם של נאומי יום השואה, סיפור אישי מרגש על סבו שנשרף ביחד עם יהודי העיירה בבית הכנסת הגדול בווישנייבה, וערימה של קלישאות, ברמה זו או אחרת של מקפיץ לי את הפיוז ואני חייב לכתוב פוסט.

אותה וישנייבה עליה סיפר פרס אינה זרה לי. סב סבתי, יונה הימן, נולד באותה וישנייבה, ומשם עלה בגיל 18 לארץ ישראל. יש ענף שלם של משפחתי המחשיב עצמו ליוצאי וישנייבה, ולעיתים אני מקבל במייל תמונות של מצבות ישנות שנמצאו בבית העלמין בווישנייבה ועליהם שם המשפחה הימן. יש להניח כי אחים ואחיות של אותו יונה הימן, שלא נחנו בתאוות הנדודים שלו (הוא עשה מסע ארוך שהסתיים מכל העולם דווקא בשיקגו, שם מצויים כיום רוב צאצאיו. אם סבתי, שהיה לה חוסר המזל להיות בגיל הנכון, הושאה בירושלים לאדם שגילו פי שלושה מגילה ונותרה מאחור כשכל המשפחה נדדה לה לשיקגו.) נותרו מאחור בווישנייבה, והם, או צאצאיהם, נספו ביחד עם סבו של פרס בבית הכנסת הבוער בווישנייבה.

כך שהסנטימנט מצוי, והדמעה נוזלת כמעט מאליה, אבל הקלישאות, הוי הקלישאות.

"מדינת ישראל של היום אינה רק המצבה היחידה האפשרית הניצבת על קברם של אחינו ואחיותינו שהושמדו" - נו שוין. לא נתחיל כאן בוויכוח האם לאחר השואה ניתן לחיות כיהודי טוב רק בישראל, אלא שיש אופציות לא פחות קבילות גם בניו יורק, או שיקגו, או אפילו - רחמנא ליצלן - ברלין, ואם באמת מדינה יהודית תורמת להישרדות לטווח ארוך של העם שלנו, או כמו שרמז נתניהו בנאום שלאחר מכן, התקבצנו כאן, שישה מיליון נפש, רק בשביל שהאיראנים יסיימו את המלאכה במכה (או החמאס... עם הקסאמים. אבל זה היתולי. זה לא ליום השואה). מה שמקפיץ לי את הפיוז הוא ההתייחסות אל המדינה שלי כמצבה. אני לא רוצה לחיות במצבה. אני רוצה לחיות במדינה. מצבה זה משהו אחר לגמרי. אם הנשיא של המדינה אומר שהיא מצבה, המצב שלנו לא משהו. לדעתי אם תשאלו את היטלר, מה הוא היה רוצה שהמורשת שלו תהיה, אז 'המדינה היהודית כמצבה' היה נמצא במקום די גבוה. אבל זו רק ספקולציה. אי אפשר לדעת מה הוא היה חושב. אי אפשר לדעת גם מה פרס חושב. אני בטוח שהקלישאה הזו נכתבה כמעט אוטומטית על ידי כותב נאומים לא חכם, מבלי שאיש באמת חשב על הדבר הזה. דווקא פרס, התוסס מרעיונות, החל משלום אזורי וכלה בננו טכנולוגיה מסתכל על המדינה כמשהו חי ובועט, ולא כמצבה.

אבל הקלישאה השנייה יותר גרועה, כי היא שקר. "מדינת ישראל היא ההרתעה בפני כל נסיון של שואה נוספת." הצחקתם אותי. איזה הרתעה? איזה שואה נוספת? נתחיל מזה שראש הממשלה שלנו, בנאום באותו אירוע עצמו הסביר בדיוק כיצד תתרחש השואה הנוספת, כשהאיראנים והחמסניקים וכאלה ינסו להשמידנו, ולא נראה לי שמדינת ישראל ממש מרתיעה אותם מזה, אלא שעצם הקיום שלה משמש כתמריץ נהדר להשמדה המתוכננת. אבל בואו נאמר שבאמת לא אוהבים אותנו בכל מיני מקומות ויש גם מפלגות אנטישמיות וכאלה. בואו ניקח את הונגריה, שיש בה מין יוביק כזה אנטישמי. מחר עולים היוביקים האלה לשלטון ורוצים לחדש את ימי צלב החץ היפים והטובים. מישהו רואה את חיל האוויר מפציץ את בודפשט? המקסימום שנוכל לעשות זה לעצור את ייבוא הנקניק ההונגרי, שלמרות שנקניק בשר הסוס שלהם הוא הטוב בעולם (אני יודע, ניסיתי!) הייבוא שלו לארץ הוא לא מה שעליו תקום או תיפול הכלכלה ההונגרית. אז מה? מה יעצור אותם? האיחוד האירופי כמובן. זה לא רק שבטח בבריסל קבעו שם תקנים מאוד מחמירים לאיך צריך להיות תא גזים ולאחוזי הציקלון בה, שבאמת ייקח שנים עד שיצליחו לקבל רשיון להפעיל את התאים. זה גם שהמדינה הכי חזקה באיחוד האירופי זו גרמניה, והיא לא תיתן לאנטישמים להרים את הראש באיחוד שלה. אמור מעתה "גרמניה חזקה ומאוחדת היא ההרתעה בפני כל נסיון של שואה נוספת".

אז בבקשה, שמעון, בפעם הבאה נאום בלי קלישאות, בסדר? הסיפור האישי מספיק. את הלקחים שלנו תן לנו להסיק בעצמנו. 

כה כתב סגן אלוף העולם בציונות, ביום השואה, מכפרו הסגור ליהודים בלבד, מוקף בגדר גבוהה, ובה קבוע שער צהוב.