הבלוג של אבו אלמוג

ברווז עונתי? שיהוק קואליציוני? משהו ממש רציני? נסיון כן לחזק את זהותה היהודית של המדינה אל מול איום מבחוץ? התשובה הניצחת לאויבינו? אנחנו לא יכולים לדרוש מאבו מאזן את מה שאיננו דורשים מעצמנו? החזרת המדינה למסלול הציוני? כל התשובות נכונות? זו אינה שאלת ראש הממשלה בגמר אליפות הציונות העולמית. אלו הן התשובות האפשריות שניתן לתת לשאלה איך צץ לפתע בחיינו הנושא הזה. ופייר, גם אני שאני סגן אלוף העולם בציונות לא יכול לתת את התשובה. 

יש כאן כנראה כמה גורמים. כל מיני ענייני קואליציה, ודאי. אבל גם המשך הסחיבה שלנו על ידי הרגבדנונים למיניהם (ובמקום הראשון הפעם חבר הכנסת רותם. אחריו מחרה מחזיק יריב לווין. את הנזק שהשניים הללו גורמים לספר החוקים בישראל יהיה קשה מאוד לתקן.) למסלול שמוביל ישירות למילה הזאת שאסור להגיד שמתחילה בא' ונגמרת בד' וג'ון קרי אמר אותה וכולם כעסו. 

אז ככה. מישהו מרגיש שהמדינה הזו לא מספיק יהודית? השפה הרשמית היא עברית. הרוב המוחלט מוגדר כ'יהודים' או במקרה הגרוע 'לא ערבים' או מה שהסוציולוגים מאסכולת בר אילן קוראים לו בעדינות 'גיור סוציולוגי'. רוב המחוקקים בבית המחוקקים הוא גם מהמוצא הזה. כך גם החינוך בבתי הספר. שמישהו ינסה לנסוע בכביש מכבישי הארץ ביום הכיפורים. להמשיך ולספור? ספר החוקים מלא ורווי בחקיקה 'יהודית', החל מחוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו - 1986, וכלה בחוק יסודות המשפט התשמ"א - 1981, שקובע, למי שלא יודע, "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל." אז למה צריך את זה בדיוק?

ובואו נקשה עוד קצת. יש עוד כל מיני מדינות בעולם עם קונפליקטים אתניים. ספרד השקועה בסכסוך שכבר גבה מחיר דמים עם הבסקים, וגם קצת כל הקטע הזה עם הקטלונים, למרות שזה מתבטא בייחוד על מגרש הכדורגל בקרבות בין ריאל מדריד וברצלונה ופחות ביריות ברחובות. או קנדה בקטע של הקוויבקים הצרפתים, ובעייה לא פחות חמורה - אינואיטים. מה שאנשים פחות מתקדמים קוראים אסקימוסים. האיסלם באירופה מעלה שאלות חשובות לגבי זהות ומאתגר את מדינות המערב פעם אחר פעם. אז? אז יש המון פתרונות למצבים האלה. והם נעים על הסקאלה שבין היפרדות מוחלטת - אם בצורה אירידנטית שבה המיעוט מצטרף למדינת אם בה הוא רוב, ואם בצורה של פיצול (נאמר קרים, בראייה מסויימת, אל מול ההיפרדות של צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה), וכלה בג'נוסייד בו הרוב משמיד את המיעוט. על הסקאלה הזו יש המון המון פיתרונות, ורק כמה מהם קבילים על מדינה שרוצה להיקרא דמוקרטיה ליברלית. ג'נוסייד, למשל, בחוץ. וגם למשל כל פיתרון שמעניק יתרון מהותי לקבוצה אתנית אחת לגבי השנייה. השאלה עד כמה צריך לתת זכויות קולקטיביות למיעוט היא שאלה שרבים מתחבטים בה. קנדה, למשל, יצרה חוקה ליברלית עיוורת מבחינה אתנית, ועומדת אל מול תביעות לזכויות קולקטיביות של מיעוטים. הקטע הזה של רב-תרבותיות הוא בעייתי, לא רק בממשק שבין הרוב והמיעוט אלא בממשק אחר, שבין הזכות הקולקטיבית הניתנת למיעוט לעומת הזכויות הליברליות של הפרט השייך למיעוט הזה, אבל כאן איבדתם אותי, נכון?

עכשיו תקשיבו טוב, ותחזיקו חזק חזק. אין שום מדינה בעולם שנותנת זכויות קולקטיביות לרוב, ולא מעניקה אותן למיעוט. פשוט אין. לא עובד ככה. זאת אומרת לא דמוקרטיות כאילו. כל מיני מדינות אחרות. כאילו גם לא עכשיו, פעם.

די עם השמאלני הזה! מה, אתה לא רוצה שהמדינה שלנו תהיה יהודית? אז זהו שלא, אבל נאמר שכן. אני צריך להגיד את זה? אני צריך לכתוב את זה בחוק? איפה 'חוק מדינת ספרד כמדינה ספרדית?' ואיפה חוק 'נורבגיה כמדינה נורדית'? מה הנורבגים לא נורבגים? מה הספרדים מוותרים במיל לקטלונים? לא, פשוט יש להם יותר שכל מלנו.

התרגיל הזה נועד פחות או יותר למטרה אחת. נדמה לי שב'צלב הקרס' אורי אבנרי כתב שהדרך הכי טובה לנאציזם המוקדם להשתיק את היריבים שלו ברמה של הריב בין בתי הבירה במינכן היה להגיע לעצרת של, נאמר הסוציאל דמוקרטים כי אצל הקומוניסטים זה פחות עבד והם גם הרביצו יותר חזק, ובדיוק כשהנואם המרכזי מתחיל לדבר, הנאצים היו מתחילים לשיר את ההמנון. הנואם לא יכול היה להראות פחות לאומי מהנאצים ולא לשיר את ההמנון, וכך הנאום שלו היה נחרב. אז חוק יסוד: ישראל כמדינת העם היהודי. חבורת המטומטמים מהקואליציה ועד האופוזיציה (חוץ מציפי. יש לה ביצים לגברת.) תיאלץ ליישר קו לפי מירי רגב - באלף אלפי הבדלות מהנאצים המוקדמים כי היא לא נאצית בכלל. סתם גזענית - אחרת הם ייחשבו לפחות לאומיים ועוכרי ישראל ואלוהים יודע מה יהיה. וכך המדינה שלנו תלך לעזאזל.  אני די סגור על זה שהאגף האינטלקטואלי (כך קוראים למי שבאמת יש לו בגרות וגם עבד קצת על הדוקטורט שלו - מה שאני צריך לעשות ובמקום זה אני כותב כאן) ביש עתיד כבר שוקד על ניסוח פירוני קלדרוני מתוק מדבש. הם הרי הביאו לנו את 'המשילות'. כל גזען צריך אידיוט לסחוב אותו אחריו, אחרת זה לא כיף.

אז בואו נראה מה יקרה כאן עוד מעט. תהיה לנו כנסת בלי ערבים. מה שנתניהו קרא לו במפורש "הכנסת היהודית". תהיה לנו מדינה משוקצת (אסור אסור אסור להגיד את המילה הזאת שמתחרזת עם RAWHIDE), כי כל מיני מדעני מדינה יותר רציניים ממני ילכו וינתחו את המשטר שלנו אחרי קבלת החוק הזה ויקראו לו בכל מיני שמות. למשל 'אתנוקרטיה' או 'דמוקרטיה אתנית'. וסך הכל, גם במשטר של היום, שהוא ביני ובינך משטר גזעני ומפלה אפילו שהוא לא מצהיר את זה על עצמו כמו שהמטומטמים האלה רוצים לעשות יש כאלה שכבר קוראים לנו בשמות האלה. ולא סתם כאילו סססמולנים. סמי סמוחה זוכה פרס ישראל, ואורן יפתחאל שלא זכה עדיין בפרס ישראל ואם דברים יימשכו ככה הוא אולי יזכה בכרטיס חד צדדי למחנה לחינוך מחדש בנגב (סידרתי לך קל"ב, אורן. מה אתה מתלונן) אבל כאילו בסוציולוגיה וכאלה יש עליו. אז תארו לכם מדינה שמכריזה על עצמה כ'יהודית' עם כנסת בלי ערבים. אולי החלום הרטוב של מטומטמי האגף הגזעני בליכוד, אבל שום החלטה שהכנסת הזו תקבל לא תהיה לגיטימית מבחינה בינלאומית והיא תהיה משהו כמו הפרלמנט הדרום אפריקאי בתקופה הזו שאסור להגיד אותה.

שחור משחור? יש משהו נחמד שאפשר לעשות, סתם בשביל להגיד שלא הכל עוד אבוד. החבר'ה מתג מאיר משפצים את בית הכנסת העתיק בשפרעם בפעילות יהודית ערבית. שיפוצים נגד שינאה. ובית הכנסת בשפרעם הוא מקום מאוד מיוחד בשבילי. לא רק בקטע של דאהר וכאלה, שבאמת ענק בשפרעם, אלא ששם יש את הפרוכת המסתורית של האדמו"ר האצ"לניק שאמא שלי ממש גילתה בסיור בשפרעם, תעלומה משפחתית סטרעטינית לעילא ולעילא, שזו כתבה עליה, רק שהכותב לא כתב שהתחילה של כל הסיפור והגילוי של הפרוכת זה בסיור דאהריסטי בעקבות דאהר בשפרעם, וקצה החוט הראשון הוא ממש כאן בבלוג הזה, בפוסט שנקרא בשם הנהדר "סיפור מעשה איום ונורא בשליט הגליל דאהר אל עומר עליו השלום והרבנית הצדקת מסטרעטין חנה רבקה נ"י" אז ככה. יום ראשון, שעה עשר, כולם עם בגדי עבודה משפצים נגד שינאה. זה עושה טוב לנשמה. אני אשתדל להיות שם. לא מבטיח כלום כי יש בית משפט וצריך להתפרנס וכאלה, אבל ברוחי אהיה שם.

ממתק? אמרנו רואוהייד? קבלו. אחד הקטעים היותר מצחיקים ב'אחים בלוז'.