הבלוג של אבו אלמוג

בין יתר חדשות היום, בין אהבת גדעון וגאולה, דאע"ש, מע"מ אפס, שר אוצר אפס, רונצקי וכאלה, נחבאת הידיעה היפה והאופטימית של השבוע. של השנה. של העשור. משאל העם לעצמאות סקוטלנד.

כל מי שנחשף, ולו במעט, לעושר התרבותי האדיר של העם הצנוע, ההררי, הזה, חש את ההתרגשות ברגעי הלידה מחדש של אומה אדירה, שגחלת עצמאותה מהבהבת מזה מאות בשנים, ועומדת להפוך ללהבה. האישה המרכזית בחיי, פ', היא פריקית של פילוסופים סקוטיים מההשכלה, ואף הכריחה אותי לקרוא את התרגום החדש של 'מסכת על טבע האדם' של דייוויד יום, בתרגומו הנפלא של בריל. התלהבותי מסוג זה של פילוסופים פחותה מעט, משאני זוכר שאוייב האנושות אדם סמית' נמנה עליהם, אבל מוצאו הסקוטי של לא פחות מעמנואל קאנט מכריע את הכף. 

המאבק הסקוטי, להבדיל מהאירי, לא הוכתם בדם. הוא היה מאבק עממי ושקט, והצלחתו - אם אכן יצליח - אינה רוויה בדם נקיים. סקוטלנד לא איבדה את עצמאותה בשדה הקרב, אלא באיזו מניפולציה פוליטית, כאשר המלכה הבתולה אליזבת', אחרונת שליטי בית טיודור, הלכה לעולמה, והיורש הזמין ביותר היה אותו הומוסקסואל עגמומי מצידו הצפוני של הגבול, ג'יימס הראשון לבית סטיוארט, חובב התנ"ך והנערים. בית סטיוארט זה היה אכן ראוי לתהילה הרומנטית שיצאה לו, והתקופה הקצרה בה מלך הייתה רוויה באירועים - מהפכה ורסטורציה, ושוב מהפכה (הפעם מהוללת), וב-1688 סילק העם הבריטי את ג'יימס השני, הקתולי, ואת בנו הפעוט (המוכר בהיסטוריה בשם 'הטוען לכתר הזקן') והחליף את בית סטיוארט הסוער, בפקידים הגרמנים היעילים, אדומי המדים, של בית הנובר. בית סטיוארט הודח, אך השלטון הבריטי בסקוטלנד נותר עד ימינו.

ב-1745, בקאלודן, שרו ההיילנדרים הרומנטיים את שירת הברבור של בית סטיוארט, כאשר עמדו עמידת גבורה לצידו של צ'ארלי, הנסיך היפה של בית סטיוארט, אל מול רובי המכנס היעילים של ההנוברים. קרב זה, הרומנטי מכל, היה הפעם האחרונה בו הייתה לסקוטלנד הזדמנות להיות עצמאית. קאלודן! לו הייתי שם! שנה זו, 1745, הייתה שנה רווייה באירועים. בקניגסברג נחשף קאנט לראשונה לאותו פילוסוף סקוטי, דייוויד יום, והתעורר מתרדמתו הדוגמטית. בטבריה עמד ד'אהר אל עומר (שליט הצפון! כמוהו כצ'ארלי שלנו) בהצלחה אל מול המצור התורכי על טבריה. ובקאלודן נוצחו ההיילנדרים.

נצחון זה הוא בעל משמעות וחשיבות בתולדות העולם הרבה מעבר לשאלה איזו שושלת תמשול באנגליה. על אף שג'ורג' השני הוביל באופן אישי את חייליו אדומי המעיל אל הקרב מול הסקוטים העקשנים, והיה המלך האחרון של בריטניה שעשה זאת, סימנו ההנוברים דווקא את אותו סוג מאוד לא רומנטי ומאוד לא אישי של שלטון פקידים שהתפתח למונרכיה קונסטיטוציונית, ואיפשר את עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית. הסטיוארטים הרומנטים ניסו להביא לבריטניה את אותו סוג של שלטון אבסולוטי שחווה צ'ארלי בגלותו בצרפת של מלכי בית בורבון האחרונים. ניתן לומר שראשו של לואי ה-16 נערף לא בכיכר הקונקורד ב-1789 אלא בקאלודן ב-1745. העולם, כמו שאנו מכירים אותו היום היה שונה בהרבה לו ניצח צ'ארלי בקאלודן.

ועכשיו ניתנה להיילנדרים האפשרות הנדירה כל כך בהיסטוריה להפוך את הקערה על פיה, ולקבל את עצמאותם. מי לא יתמוך בהם?

נשוב לקאלודן. הזיה רומנטית שלי שפרשתיה כאן כמה וכמה פעמים היא כי צ'רלי ניצח בקאלודן, והקים בבריטניה הגדולה והמאוחדת תחת דגל סטיוארט אבסולוטיזם כה אכזרי, עד שלעם הבריטי לא הייתה הברירה אלא להתקומם - אולי בהשראתו של גולה גרמני שהגיע לשם באמצע המאה ה-19, קרל מרכס - ולהקים בסוף המאה ה-19 מדינה סוציאליסטית אמיתית על שטחה של בריטניה הגדולה. אך זו הזיה. סקוטנלנד נותרה חלק מממלכה בריטית דמוקרטית, ליברלית, יעילה, שעשתה מה שכל ממלכה דמוקרטית, ליברלית, יעילה, עושה לאזורי הפריפריה הצפוניים שלה, והזניחה אותה לאנחות.

ערש הסוציאליזם הבריטי הוא עם הכורה הסקוטי קייר הארדי בסוף המאה ה-19. הארדי זה הקים את מפלגת הלייבור הבריטית, שרבים ממנהיגיה ההיסטוריים מרמזי מקדונלד ועד טוני בלייר היו סקוטים.

אין זה פלא שאם תתקבל העצמאות הסקוטית, יהיה הפרלמנט הסקוטי העצמאי אחד השמאליים ביותר באירופה. ה-SNP, המפלגה הלאומית הסקוטית השלטת בפרלמנט, היא מפלגת שמאל סוציאליסטית טיפוסית, שמאלית בהרבה משרידי הלייבור הנאנקים תחת מורשת 'הדרך השלישית' הכושלת שניסה להנהיג בלייר. החבר'ה האלה תומכים בכל הדברים הנכונים ממדיניות הגירה ועד איכות הסביבה. וזו, לכשעצמה, סיבה טובה לתמוך בהם. נצחון הלאומיות הסקוטית ועליית ה-SNP לשלטון יהיו אות נוסף לתנועת המטוטלת ההיסטורית שמאלה, לאחר שזו נטתה ימינה בשנים האחרונות. נצחונה המתוק של המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה בשבוע האחרון היה סימן מעודד לכך שזה אכן קורה, מול עינינו.

ועוד כמה סיבות טובות לתמוך בהם?

הניצחון הסקוטי, שהושג בדרכי שלום, יעודד תנועות לאומיות לנצחונות דומים, בדרכי שלום, מהבסקים והקטלונים ועד לפלסטינים.

הרפובליקה הסקוטית תשתחרר סופית משלטון אותה שושלת של זנאים גרמנים השולטת כיום בבריטניה הגדולה. אלו, על אף ששינו את שמם מהנובר לוינדזור, הם עדיין זרים לנוף ההרים הסקוטי. הנפת הדגל הסקוטי מעל טירת בלמורל, מעונם ההיסטורי של ההנוברים, שבאורוותה נשגלה דיאנה עם הסייס והביאה לעולם את הממזרים ויליאם והארי, תהיה מעשה שכל רפובליקן ואגליטריאן ראוי לשמו יתרגש ממנו.

אלביון הבוגדת! הבוגדנית! אותה אימפריה קולוניאלית שהביאה שיעבוד ועבדות להמונים מדרום אפריקה, דרך שלטון האימים הרצחני בהודו ועד אירלנד, תתפרק סוף סוף לרכיביה. זמנה חלף. לא עוד תשלוט בריטניה בימים.

האם זה באמת יקרה? יש סיכוי לא רע. האמת - אני לפעמים קונה כרטיס לוטו שבוע לפני ההגרלה, ובמהלך השבוע עד שהמספרים השונים לחלוטין מהמספרים עליהם שמתי את כספי עולים בגורל, אני מסתובב עם מיליוני שקלים בכיסי, וקונה כל מה שעיני רואות. עד מחר, עד שייוודעו תוצאות משאל העם, אניף את הדגל הסקוטי. הסיכויים טובים בהרבה, אגב, מסיכויי הזכיה בלוטו. גם הפסד דחוק יסמן אבן דרך חשובה בדרכו של העם הסקוטי אל העצמאות.

ממתק? סקוטלנד הוציאה כל כך הרבה מוזיקאים, להקות נהדרות, וזמרים אדירים, שקשה לבחור. מי שבאמת אוהב יקשיב ל'פינה הסקוטית' שמשדר כמעט מדי יום בעז כהן בתכנית הבוקר של 88 FM. ועדיין אני מביא לכאן את אותו מוזיקאי בריטי מובהק, שעל אף המק' שנדבק לשמו, הוא אנגלי כפודינג יורקשייר, אך הצליח להוציא מקרבו פיסת מוזיקה סקוטית נהדרת - צוקי קינטאייר.

"הוא חי פעמיים.
פעם כפרא אדם רב קסם, פעם כמבוגר האחראי.
הוא מת פעמיים.
פעם לפני שמונה שנים, פעם שניה היום.
יהי זכרו ברוך."

כך הספיד שר האוצר שלנו את ראש ממשלתנו לשעבר אריאל שרון. זה הספד מעניין. 'פרא אדם רב קסם'. כאן כבר עולה איזה דיסוננס. מה זה פרא אדם? זה לא הספד סטנדרטי. זה הספד של מישהו שמבין שהייתה איזו בעיה, אבל פוטר אותה כ'פרא אדם רב קסם'. מוישה זרק אבן ושבר את החלון. עזוב אותו, הוא פרא אדם רב קסם. אז בואו נפרוט את זה לפרטים. מה עשה בדיוק שרון ב'סיבוב הראשון' שלו כראש ממשלת ישראל דה פקטו - כאשר ההגה היה בידי בגין המאני דיפרסיבי והמנותק - שזיכה אותו בתואר פרא אדם רב קסם.

אז ככה. פרא האדם רב הקסם היה שר הביטחון של מדינת ישראל. הוא קשר קשר עם הפלנגות, ארגון של רוצחים מתועבים וחסרי מצפון, וביחד זממו קונספירציה נגד אזרחי מדינת ישראל ותושבי לבנון, להשתלט על לבנון, ולהשליט שם 'סדר חדש' בו הנוצרים - 'ידידי ישראל' - ישלטו במדינה רבת העממים הזו. את זה הוא מכר לממשלה ולציבור כ'מבצע של ארבעים קילומטר', שנועד להגיב על התנקשות בשגריר שלנו בלונדון (שלא הייתה קשורה לארגון הפת"ח כנגדו כוונה המלחמה אלא בוצעה על ידי פורש הפת"ח אבו נידאל). המבצע הזה, חסר התוחלת מלכתחילה, נמשך ונמשך, תוך הונאת הממשלה והציבור, עד שהתרסק ברעש גדול בפיאסקו של רצח בשיר ג'ומייל, שמותו הביא לקריסת הקונספציה של סדר חדש ישראלי-נוצרי בלבנון, וסברה ושתילה. בדרך מתו לנו כ-650 חיילים. 

אחרי כן היה גם נחמד מאוד - שמונה עשרה שנה של שהות מדממת בלבנון, עם הרוגים רבים, עד שיצאנו משם כשם שבאנו. אבל לבנון של 2000 לא הייתה לבנון של 1982. בינתיים צמחה שם נוכחות איראנית - שיעית, ארגון החיזבאללה קם מתוך ההתנגדות לכיבוש הישראלי של רצועת הביטחון, זכה לתמיכה עממית, והיה למה שהוא היום - איום אסטרטגי אמיתי על מדינת ישראל. תוצאה ישירה של מלחמת לבנון הראשונה. אז זה מה שעשה פרא האדם רב הקסם. 

'פרא אדם' - כי מה שנעשה נעשה בברוטליות, בשקר, בהונאה. 'רב קסם' כי אבא של שר האוצר היה יו"ר רשות השידור, שמונה על ידי הימין בסמוך לאחר המהפך כדי לנקות את האורוות מהשמאלנים שנותרו שם מתקופת המערך. כי בתקופה המקוטבת ביותר בין ימין לשמאל, בתקופת ההסתה הקשה נגד השמאל בבחירות 1981, ותקופת הרימון על הפגנת שלום עכשיו ב-1982, במחאות הכיכרות, שלט בכלי התקשורת העיקריים במדינה מנכ"ל איש ימין שמונה כמנכ"ל בדיוק בשל שיוכו הפוליטי. כשהיה צריך לגלות, לחשוף, לספר לעם את שמעוללים לו, את השקר ואת המרמה, את 'אורנים הגדול', לא היה בכלי השידור הממלכתיים מי שיעשה את זה. זה היה הקסם. 

המחזור של יאיר לפיד הוא זה שנרצח בלבנון. זה שתומתו נרצחה. זה שנקטל בשדות הקטל מעבר לאוואלי, בכביש בירות דמשק, בסולטן יעקוב. זה שכמה מבניו נעדרים עד היום. ללפיד זה לא כל כך הזיז. כנראה. זה נראה לו רב קסם. לי זה נראה פחות רב קסם. אולי עניין של פרופורציה.

אפשר להספיד בכל מיני אופנים. לומר 'פרא אדם רב קסם' זה לומר - אני יודע בדיוק מה עשה, וזה נראה לי ממש טוב. למה לא? חבר הקבינט המצומצם, לפיד. מעניין איזה סיפורים מוכרים לו שם, נוסח שרון, שהיה מהתל בשרים, רובם אנשים שאינם יודעים לקרוא מפה, אנשים שנסיונם הצבאי מועט, ומספר להם סיפורים תוך כדי שהוא מציג מפות שאת הנעשה בהם לא הבין איש (כמעט) מהנוכחים. איזה סיפורים מוכרים לעיתונאי ב'במחנה' פראי האדם רבי הקסם של היום? 

רב קסם. 

יש מילים שעד היום הולכות עלי קסם. בואו ננסה. הרי השוף. חצבאיה. כביש בירות דמשק. מערב ביירות. בופור. סמיר ג'עג'ע. ווליד ג'ומבלאט. בשיר ג'מייאל. אלי חבייקה. הפלנגות. סולטן יעקוב. 

מקסים? נכון? לי המילים האלו מעבירות מין חלחלה בעמוד השדרה. אני לא יכול להישאר אדיש לקיסמן של המילים האלו.

אריק שרון לא חי פעמיים. הוא חי פעם אחת. כמו כולנו. הוא הספיק הרבה בחיים שלו. גם בקיזוז שמונה השנים האחרונות הגיע לשיבה טובה, הגשים רבות ממטרותיו האישיות והאחרות, ראה נכדים ונינים, ידע אהבה גדולה, ידע גם שכול. ידע חברות, רעות. ידע את הקסם של ארוחה טובה, של שיחה קולחת.

יש שש מאות וחמישים אנשים, שהיו יכולים להיות ביננו היום שלא ידעו את כל זה. אותם אני זוכר היום. אותם פוטר שר האוצר שלנו ב'רב קסם'.

ועוד תזכורת קטנה, של מי שלקח ללב קצת יותר, וזוכר גם אחרי שנים. יודע איך זה היה שם. בדיוק. "לא מאמין לאף מילה". "מנצלים אותנו סתם". רב קסם? לא ליובל בנאי, כנראה. אבל מה הוא יודע, הוא סתם תותחן פשוט.

פרנקו מוכן אני אומר לו שוט.

אין זה מעלה או מוריד אם שרון יחיה עוד כמה ימים, או ימות מייד. מכיוון שהוא במצב של מת-חי חסר הכרה מזה שמונה שנים, אני רק יכול לאחל לו גאולה מהירה מייסוריו, ללא כאבים. איני יכול לשמוח על מוות של אדם, או דמות ציבורית, ואיני יכול להביע גם שמחה לאיד. אבל אני כן יכול להזכיר את אלו שלא הגיעו לגיל 85, וגם לא לגיל 25, והם רבים מאוד. שש מאות וחמישים במספר. כמו ש'דבר אחר' היה מכנה אותו בשנות השמונים העליזות - ר' אריה זעקסהונדרדאונפופציג. לא אתאבל על אריק שרון. אתאבל על רבים אחרים שהלכו במלחמת הכזב הארורה שיזם, 'מלחמת לבנון הראשונה'. 

בשנה האחרונה לחייו, ולאחר מכן, כשהיה נוכח-נפקד בציבוריות הישראלית, שכוב במיטה ללא הכרה, הייתה לו תדמית של מעין רבין קטן, הביטחוניסט ש'חזר בתשובה' והוריד יישובים. הרס גוש קטיף (זה כל מה שהבנאדם היה מסוגל לעשות, הרס) היה אכן מהמוצדקות שבפעולות. אך גם זה נעשה בברוטליות, שלא מתוך כוונה להישג מדיני - אלא בצורה 'חד צדדית', וכתוצאה מכך, ומכך שהפלסטינים לא שותפו בעניין שהתבצע כאילו אינם קיימים, גם התועלת שהמהלך הביא, עד כמה שהיא גדולה ורבה, הייתה שבריר מהתועלת שיכול היה להביא לו היה נעשה בהסכמה, כמנוף למשא ומתן. משזה נאמר - גם מעשה זה אינו מכשיר אצלי את השרץ, ואינו שוטף את נהרות הדם שהאיש הזה שפך.

פעולת קיביה. נכנסים לבתים. מפוצצים אותם על יושביהם. בוכים 'לא ידענו'. מסתבכים בעולם. משקרים ש'כל חיילי צה"ל שהו בבסיסיהם'. 60 פלסטינים ז"ל. עוד חריץ בחגורה. בשלב זה, בשנת 1953, הייתה צריכה להסתיים הקריירה של רב סרן אריק שרון. היא רק התחילה.

מלחמת לבנון הראשונה. שלושים ואחת שנה. רוב תושבי מדינת ישראל החיים כאן כיום, אינם זוכרים כיצד זה היה. את השקרים, העלילות, ההסתבכויות, 'אורנים קטן', 'אורנים גדול', 'איני יכול עוד'. את הכותרות השחורות בעיתונים מדי בוקר עם שמות ההרוגים. 'היו להם מכונות יריה'? באבו אבוה היו להם. הוא לקח את בגין המאני-דיפרסי, שחי בעולם של צבא אנדרס משנות הארבעים, שיכנע אותו שהיטלר מסתתר בבירות, ותוך הונאת כל יתר הממשלה, דהר לשם, על מנת להסתבך בענייני הפלאנגות, ולחטוף על הראש. בדרך נהרגו 650 בחורים, כי גם הסורים נכנסו לעניין, וסולטן יעקוב, זה הקרב הארור ממנו עדיין מחפשים את הנעדרים. זה כל הסיפור. סיפור שלא מסופר מספיק. סיפור שהודחק. סיפור שאני מקווה שיעלה מחדש.

מילה אחת טובה על לבנון הראשונה - צה"ל של אריק שרון תקתק כמו שצריך. החבר'ה התקדמו יפה מאוד, ולא נעצרו אחרי כמה מטרים כמו בלבנון השנייה. הבעייה עם שרון אף פעם לא הייתה האימפוטנציה של יורשיו. צה"ל שלו היה מכונת מלחמה אדירה, גם ב'לבנון הראשונה' וגם ב'חומת מגן'. נחמת טפשים.

ומה עוד? לא שכחנו את העמידה על המרפסת ההיסטורית בכיכר ציון, בהפגנה בה הונפו תמונות רבין במדי אס.אס. לא שכחנו את העלייה על הר הבית. את מפעל ההתנחלויות האדיר שהוקם בכוונה תחילה למנוע כל התקדמות מדינית. את 'מי בעד חיסול הטרור'. את האינתיפאדה השנייה, המדממת - אם כי באחריות לה נושא במידה שווה תמונת הראי המכוערת של שרון בצד הפלסטיני, יאסר ערפאת.

צד זכות? איני יודע מספיק ואיני יכול לשפוט מהו שהיה במלחמת יום הכיפורים. אל מול הנרטיב של  'אריק הגאון הצבאי הפך תבוסה לניצחון' עומד הנרטיב של 'אריק השתולל, לא קיבל את הסמכות של גורודיש אלוף הפיקוד, עשה מה שבזין שלו, והיה צריך להעיף את גורודיש ולהביא את בר לב בשביל להרגיע אותו'. חלק מההקלטות שפורסמו ביום השנה הארבעים תומכות בנרטיב השני דווקא. בכל אלו אין להמעיט מהגבורה וההקרבה של חיילי האוגדה של אריק, שהגנו עלי ועל המדינה בגופם. 

מה שכן, תקופת הכהונה שלו כראש ממשלה באה אחרי תקופות של ביבי וברק. כל מי שיאחז בהגה אחרי שניים אלו ייראה כמבוגר אחראי. זה קצת התעמעם לקראת הסוף, התחושה שיש בעל ניסיון האוחז בהגה, עם כל פרשיות השחיתות שהחלו אופפות אותו ומאיימות על הקריירה שלו. מה נסגר שם עם מרטין שלאף? לעולם לא נדע.

אז באמת אין לי דבר כנגד אותו זקן חסר הכרה הגוסס במיטת בית חולים רחוקה. אני באמת מאחל לו את הטוב ביותר שניתן לקבל במצב שלו. לא שמחתי בחייו. לא אשמח במותו. עם הדמות ההיסטורית 'אריק שרון' יש לי חשבון ארוך מאוד. חשבונות היסטוריים נעשים על מנת ללמוד מהם לטובת העתיד. אין שום תועלת בהעלאת גרה של עוולות העבר. אסור לתת לעוד 'אריק שרון' לצמוח. אסור לאפשר עוד 'לבנון הראשונה'. אם נסתכל על הכנסת הנוכחית שלנו, שמעטים בה הגנרלים (בוגי יעלון, אוויל בפני עצמו, הוא החריג שמדגיש את הכלל), ורבים בה העיתונאים, ייתכן שלמדנו משהו. עיתונאים אלו גורמים נזק בפני עצמם, כל אחד בדרכו, החל מהשרוצר שלנו, מוריד מחירי השמנת המתוקה, וכלה בשר לענייני מתק שפתיים, הקומדיאנט אורבך. ועם כל זאת, הנזק הזה כרוך בהרבה פחות שפיכות דמים. אם זו מורשתו של אריק - הרי שלמדנו ממנו משהו. ונמצאה גם לו כף הזכות שתלווה אותו, ככל יהודי, בהגיע יומו.