הבלוג של אבו אלמוג

ימים לא קלים עוברים על כוחותינו. כאבי הגב המחריפים אך מתבלים את הצורך במציאת פרדיגמה חריפה דיה כדי לרצות את ועדת הדוקטורנטים, והדדליין של ה-18 בספטמבר המתקדם במהירות של קטר עצבני במערב הפרוע. זאת אומרת די מהר, אבל לא מספיק מהר כדי שלא אבחין בבואו, אחוז אימה.

אז מה? הפרדיגמה שכן עלתה במוחי, שסימן 52 לדבר המלך במועצתו המקנה לבית הדין השרעי סמכות לגבי כל מוסלמי באשר הוא ובלבד שבמדינת מוצאו פועל בית דין שרעי כדין, הופך את ישראל ממדינה לח'ליפות איסלאמית, שבראשה לא עבד אל בכר אל בגדדי אלא רובי ריבלין (שאביו, יש לזכור, תרגם את הקוראן!) היא כה מרחיקת לכת וחדה, שיש צורך לעמעם אותה בטונות של תיאוריה (אלאסדר מקינטייר, מכולם!) לייפות אותה ולעדן אותה ולהגישה באריזה של ממתק.

מכיוון שכך, דורש הדוקטורט שלי, שלא במפתיע, היכרות ראויה עם הקוראן. מכיוון שאיני דובר ערבית ברמה שתאפשר לי את קריאתו במקור, נמצא על שולחני תמיד תרגום בן שמש (עדיף על ריבלין בכל פרמטר!) ולאחרונה, כשעברתי ליד מדף ה'ספרים למסירה' שנמצא תמיד מחוץ לספריית אוניברסיטת חיפה, ותמיד אפשר למצוא בו משהו מעניין, מצאתי שם תרגום חמוד לאנגלית של בחור בשם ארתור ג'יי ארברי, והוא משמש אותי אם יש ביטוי שדורש עיון מיותר מכיוון אחד. אנגלית, בניגוד לעברית, היא לא שפה טבעית לקוראן, ודבריו הנשגבים של הבורא מקבלים בה איזה טוויסט לא ברור. כך, למשל, נקראת הפאתיחה באנגלית:

"In the name of God, the mercifull, the compassionate.

Praise belongs to God, the lord of all beings,

the all merciful, the all compassionate.

the master of the day of doom.

Thee only we serve` to thee alone we pray for succour.

Guide us in the straight path,

The path of those whom thou have blessed,

not of those against whom thou are wrathfult

nor those who are astray."

זוועה, לא? נשמע כמו משהו שהטרוריסט עבדול נואם לפני שהוא מפוצץ עצמו בסרט הוליוודי סוג ג'. ואני די בטוח שאללה נעלב מכך שקוראים לו 'Thee' ו 'Thou'. הערבית המקורית, או גם התרגום העברי של בן שמש, כל כך יותר נשגבים! זה זורם יותר בטבעיות. לא רק העניין של שמות הגוף המשונים, אלא שהטקסט הצליח לשמור על איזה רעננות ולהימנע מביטויים כמו 'succour'. אז? 

אני חייב לתומר פרסיקו את התובנה הנהדרת, שמצאתי לה סימוכין, שהדבר שהג'יהדיסטים האמריקאים והאירופים קונים לפני שהם יוצאים לעיראק זה את הספר "קוראן לאידיוטים" (Koran for dummies). אני לא רוצה להיות על הצד הרע שלו, אבל אני די סגור על זה שאם עושים עכשיו תחרות ביני ובין הראפר האנגלי שהוריד לעיתונאים את הראש, אני לוקח אותו בידע של הקוראן ומוריד אותו אל מתחת לשולחן. 

אז? אז ככה. דאע"ש היא לא הנאצים החדשים. היא משהו שקם מתוך החורבות של עיראק אחרי שהאמריקאים ניצחו שם במלחמה והביאו את הדמוקרטיה, תופעה קדם מודרנית בעיקרה, עם רכיב פוסט מודרני. משהו מאוד מקומי, בן חלוף, ולעת עתה מאוד רחוק מכאן. השילוב הזה הוא נורא מפחיד (בין היתר כי נורא רוצים שהוא יפחיד אותנו ולזה נגיע בהמשך). כתופעה קדם מודרנית, יש לדאע"ש המון מקבילות בכל מיני מקומות בעולם, ובכל מיני תקופות. היינו שם, עשינו את זה, זה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. אפילו במשטרים האיסלמיים הקשים כמו בטהרן ובעזה יש אלמנט מודרני ברור. דאע"ש עדיין לא שם. בפן הזה, המקומי שלה, היא פרגמנט של המאה השמינית שהושתל במאה ה-21. מאובן חי, לטימריה. אלו משגשגים רק בסביבות מסויימות מאוד, ונמצאים בסכנת הכחדה תמידית. 

הפן הבינלאומי, הפוסט מודרני, הוא מרתק יותר, כמובן. כאן אנחנו מגיעים לתובנה של ז'יז'ק שלדבר הזה אין שום קשר לפונדמנטליזם איסלמי, אלא זו עווית של הקפיטליזם הגלובלי הנלחם אל מול עצמו. כדבריו (עמ' 49 ל'מדבר של הממשי' המרתק) "אף על פי שאין בכך להצדיק את האקטים הזוועתיים של היום, אי אפשר להתעלם מעובדות אלו (בדבר הסובלנות האיסלמית בעבר - א.א.) המצביעות בבהירות על כך שאותם אקטים אינם מאפיין מהותי הטבוע באיסלם בתור שכזה אלא תוצאה של תנאים סוציו פוליטיים מודרניים. ובבחינה מקרוב, מהי בעצם אותה 'התנגשות בין תרבויות'? האם כל ההתנגשויות המתרחשות הלכה למעשה במציאות אינן קשורות בבירור לקפיטליזם הגלובלי?" תקצר היריעה לתת את הביסוס - ויש ביסוס, תסמכו על ז'יז'ק, מהגל ועד למטריקס - מי שרוצה ממש שייקח את הספר ליד. זה מדריך לדאע"ש. אני חושב שעניין ה'קוראן לאידיוטים' הוא ראייה תצפיתית ישירה שלפן הבינלאומי של דאע"ש אין שום קשר לאיסלם. זו תופעה שצריך לפתור ברחובות לונדון ופריז. לא בעיראק.

אוסיף עוד מילה לגבי אחינו ערביי ישראל התומכים בדאע"ש. אני בדעה שערבי ישראלי המניף דגל דאע"ש לא מניף אותו כי הוא רוצה שיגיע עבד אל בכר אל בגדדי ויוריד לי את הראש. הוא כועס עלי על זה שמזה שבעים שנה אני מפלה אותו ומדיר אותו. זה גם הפתרון להסרת הדגלים.

אז? אז דאעש טוב לכולם. הוא טוב לאסד, כי עכשיו אסד הוא פתאום 'הבחור הטוב'. הוא טוב לרוסים, כי הרוסים אוהבים את אסד. אוהבים גם לספק נשק למלחמות אזרחים לא נגמרות. וגם אם מסמנים את דאעש כאוייב האנושות, אז פתאום שוכחים מהדבר הקטן הזה שנקרא אוקראינה וכך גם האמריקאים, שעם כל המדיניות של אובמה, ממש לוותר על השליטה בשדות הנפט האלה זה לא משהו נחמד. ואם יש מטומטם שמוריד את הראש לעיתונאים ונותן סיבה להשאיר שם נוכחות צבאית - מה טוב.

והוא טוב לביבי. במשך עשר השנים האחרונות טחנו לנו את הראש עם 'האיום האיראני'. בסוף לא עשינו כלום, ולא נוכל לעשות כלום, והאיום עוד שם! אבל בברכה בינלאומית ואמריקאית. זה כישלון טוטאלי שבארץ כמו יפן היה עולה לבנאדם באיזה חרקירי, ובמדינות המערב הבנאדם היה מתפטר בבושה, והולך ללמד מדעי המדינה באיזה קולג' קהילתי נידח. לא כאן. אלוהים לשלטון בחרתנו. אז חייבים אוייב חדש. חמאס לא הולך. ראינו. כי 'חזק מול החמאס' זה כבר יותר מכפי שאפילו המצביע המטומטם שלנו יכול לבלוע.

אבל - שומר פתאים אדוני. פתאום קם לנו דאעש. דאעש רחוק. דאעש רע. אי אפשר ולא צריך לעשות נגדו כלום חוץ מלדבר. פרפקט!

והיי - אפשר גם להסית קצת נגד הערבים. קצת לכלול את כולם באותו הסל. לקחת תופעות רחוקות ושונות זו מזו ולהגיד 'כולם דאעש'. לקחת איזה אידיוט, לפקסל לו את הפרצוף, ולהציג אותו בטלוויזיה. ערביי ישראל תומכים בדאעש. וואללה. אני יכול לחשוב על יהודים שתומכים בדברים יותר גרועים. מה יותר הומאני, לכרות לבנאדם את הראש או לשרוף אותו חי לאחר שהשקית אותו בנזין?

אז דאעש טוב לכולם, ולכן דאעש יישאר איתנו הרבה זמן. למרות שאלו אנשים מאוד רעים שבאמת עושים דברים איומים, נראה שיש אנשים ואירגונים שהם באים להם בטוב, ולכן הם עדיין שם, בראש כל מהדורת טלוויזיה, וכמובן בכותרות של 'ישראל היום'. נוצרה כבר סידרה מאוד ייחודית של דימויים. המדים השחורים, הדגל, המדים הכתומים של האסירים. כאילו איש פירסום ויח"צ הוליוודי עבד על קמפיין לטמפון חדש עם מוליך מהפכני. ואולי...? 

ואני?

אני לא כאן. הולך לארץ עוץ. לצלילי מנגינת סיטאר, כמובן. יום טוב לכולם!

בכל טרגדיה טובה צריך פאוזה קומית. כך, למשל, באחת הטרגדיות היותר טובות שאני מכיר, 'פשעים ועבירות קלות' של וודי אלן, העלילה ה'כבדה' העוסקת בייסוריו של מרטין לנדאו שהזמין את חיסולה של אהובתו (אנג'ליקה יוסטון. אני, למשל, הייתי חושב פעמיים) שזורה במאבקיו הקומיים של וודי אלן כנגד גיסו הרודני אלן אלדה. אז? אפשר לסמוך על מטומטמי 'יש עתיד' שיספקו לנו את הפאוזה, הצחוק הבריא הנדרש לנו כדי להמשיך להרוג וליהרג.

והנה - "שנת הלימודים תיפתח כסידרה גם ביישובי עוטף עזה". כבוד הרב! כבוד הרב! אני יודע שישועת השם כהרף עין. אבל יש לנו משהו שהביבי שלנו קורא לו 'הכתשה' וזה לוקח המון זמן ואנחנו כבר ב-23 באוגוסט. אז אם לא לוקחים בחשבון התערבות אלוהית נוסח 'השם יילחם לכם ואתם תחרישון' (פעם אחרונה שזה קרה זה נגד הגירגשים בספר דברים או משהו כזה. לא בונה על זה) אז או שכבוד הרב לא יודע איפה הוא חי, או שמשקרים לנו במכוון. או ששניהם ביחד. ובינתיים כל יושבי עוטף עזה עזבו את בתיהם (הפסד אסטרטגי במלחמה הזו אם ייתכן כזה) הליגה בכדורגל לא התחילה, זה יביא לקריסה של הטוטו שבנוי על הימורים על הליגה שלנו והשבוע מציעים לו את הליגה התימנית למקומות עבודה, וכל החיים הנורמליים במדינה הזו הלכו פקאקט.

כי הדבר האמיץ להגיד ולעשות זה להודות שאין פיתרון צבאי, ולמצוא את הדרך לסיים. לא 'לכתוש', לא 'התשה' לא 'לתקופה ארוכה'. משהו מדיני, רחב אופקים, עם תמיכה בינלאומית. להכיר בזה שהחיסרון הענקי במלחמה הזו הוא שלנו יש מה להפסיד. יש לנו מדינה מתפקדת עם ליגת כדורגל, שדה תעופה ומערכת חינוך שאפשר, כנראה, להשבית. אנחנו רגישים ופגיעים הרבה מהם. ב'הכתשה' אנחנו רק נפסיד, ואם זה יימשך מעבר ל-1 בספטמבר הפסדנו, ובגדול. והנה תחזית קטנה - לא רק בעוטף עזה לא יהיו לימודים אלא בטווח גדול בהרבה. ההורים לא ישלחו את הילדים לבית הספר. או רעיון לכבוד הרב - אפשר להכריז שמערכת החינוך בעוטף עזה מתפקדת ומוכנה לקלוט את התלמידים. אלא שאלו, ברשעותם, ובחוסר הפטריוטיות שלהם, בחרו לברוח הרחק ממנה.

ובינתיים מתים ילדים. גם אצלם, אבל גם אצלנו. ליבו של מי לא נקרע כשאל מאות הילדים שנהרגו במלחמה הזו הצטרף דניאל הקטן, שתמונתו לבוש בחולצה של מסי קורעת את הלב. כאן אפשר רק לצטט את דרידה, כשקיבל את פרס אדורנו ב-2001 מייד לאחר אירועי 11 בספטמבר - "החמלה הבלתי מותנית שלי לקורבנות ה-11 בספטמבר אינה מונעת ממני לומר בקול גדול: בכל מה שקשור לפשע הזה, איני מאמין שמההיבט הפוליטי יש מישהו נקי מאשם".

זה מובא בעמ' 66 של 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' של ז'יז'ק, שכאילו נכתב היום על מלחמת עזה. מי שייקח את הספרון הזה ליד לא יפסיד. ז'יז'ק חכם מאוד, ולמרות שהדברים נכתבו לפני למעלה מעשור, הם תמיד רלוונטיים. עוד ציטוט קטן, מעמ' 137 שמסביר המון על מה שאנחנו עוברים עכשיו - "(מדבר על)... אותו היבט בסיטואציה המערער באופן טוטלי את יסודות ההתנגדות הפשוטה של ישראלים ליברלים ובני תרבות הלוחמים בפנאטים מוסלמיים. אותו היבט המכתיב את צמצומו של עם שלם למעמד של HOMO SACER. בהכפפת העם הפלשתינאי למערכת מקיפה של כללים כתובים ובלתי כתובים, השוללת את האוטונומיה שלהם כחברים בקהילה הפוליטית. הבה נעשה, אם כן, פעם נוספת, ניסוי מנטלי פשוט: הבה נתאר מצב של סטטוס קוו פשוט ונקי מכל אלימות ישירה הן בישראל והן בגדה המערבית (הדברים נכתבו בתקופת 'חומת מגן') - מה יתגלה לנגד עינינו? לא מצב נורמלי של שקט אלא מצב שבו קבוצת אנשים - הפלסטינאים - נונה להתקפה אדמיניסטרטיבית שיטתית ולקיפוח בנוגע לאפשרויות כלכליות, זכות לאספקת מים, רשיונות בניה, חופש התנועה וכדומה". 

אבל זה ז'יז'ק. עדיף לקרוא את 'טרור - איך המערב יכול לנצח' של ביבי, שעוד בשנות השמונים ידע איך לנצח את הטרור. חבל שהוא נותר קול קורא במדבר ולא היה מאז בעמדת כוח שאיפשרה לו ליישם את חזונו מרחיק הראות. אני מקווה שהישראלים יתעשתו וישימו אותו במקום בו יש לו השפעה של ממש על מהלך הדברים.

ועד אז? מפגינים. הנה אני בשישי בכרמיאל עם חנה ואליאס. אני עם הכובע סבא. חנה מחזיקה את השלט שאליאס הכין ומאוד גאה בו עם הציטוט מתהילים.

השבוע עברנו מצומת כרמיאל מערב למרכז 'ביג'. יותר נראות, אבל הרגשתי שם חשוף. בצומת כשהיו יורקים, בדרך כלל היו מגיעים עד טווח ביטחון של שניים שלושה מטרים. מה גם שלשוטרים אין פיתויים והם יכולים להתרכז בנו. במרכז אנחנו בטווח אגרוף של עוברים ושבים, ומעבר לזה השוטרים עסוקים בכל מיני דברים שקורים, ולא כל כך שמים אלינו לב. ובכל אופן עמדתי שם. בהתחלה היינו שלושה, ועוד דב הביא איתו את השלט הקצת מעצבן עם דגל פלסטין. ודינה - ראיתי מתאגרפים טובים ממנה. אבל אחרי כן הגיעו שולטי עם השלטים, ואליאס עם המורל, ועוד תוספת מכאן ומשם, והיה סבבי. הרבה מאוד סימני תמיכה - במיוחד מערבים שעברו במרכז המסחרי בכרמיאל, אבל גם מיהודים פה ושם, אבל גם קללות, איחולי מוות, וכאלה. 'לכו לעזה'.

הייתי שם, בעזה. לא עזר לי ולא עזר להם. זה שאחזור לשם לא יועיל לאף אחד. אני עומד בשביל שאף אחד לא ייאלץ להגיע לעזה כשם שאני נאלצתי. 

למה, בעצם אני עומד שם, שבוע אחר שבוע? למה אני כותב את הפוסט הזה, שאחוזים בודדים מקוראיו יסכימו ולו עם מילה שכתובה בו? אל מול החזית האחידה, הפטריוטית, הלאומנית, של התרכזות מסביב למנהיגות (הטועה ומטעה) לאתוס הפטריוטי (השגוי מבסיסו) לנרטיב (המנוצל בצורה צינית על ידי בעלי עניין) יש חשיבות עליונה בהעלאת דעה נוגדת. בלהראות - כל עוד זה אפשר - שיש אמת אחרת, אמירה אחרת. דרך אחרת. דינה אופטימית יותר. היא מדברת על תהליך, ועל 'מעגלי שיח' ועל זה שלאמת יש דרך למנף את עצמה ולהתקדם. יכול להיות. אני לא בעניין. אני חדלתי מלהאמין. אני שם רק כדי שידעו שיש יותר מאמת אחת. זה שהגענו למצב שזה אינו מובן מאליו, זו בעייה רצינית של החברה שלנו. את בעיית עזה כנראה לא אפתור. את הבעייה הזו אני יכול לנסות לפתור.

זה לזכרו של דניאל הקטן, וכל הילדים שמתו ואלו שעוד ימותו במלחמה הזו. כי כל עוד זה לא ייפסק ימותו ילדים, ולכן צריך להפסיק את זה עכשיו.

עבודתה של ש' לוקחת אותה לעיתים למספר ימים מן הבית. אתמול, לדוגמה היה לילה כזה, והחלטתי לנצל אותו למה שכל גבר שאשתו נעדרת היה מנצל - מרתון 'בית הקלפים'. הסידרה הזו נועדה מלכתחילה לצפייה מרתונית, וכל פרקיה שוחררו ביחד על ידי חברת נטפליקס. אני איש 'יס' כך שהקלטתי את השידור היומי, ואתמול צפיתי בארבעה פרקים ברצף. בדיעבד החלטה אידיוטית כי הלכתי לישון בשתיים, וקמתי, כהרגלי, בחמש. אבל האימפקט של ארבע השעות האלו של פרנק אנדרווד הוא כמעט בלתי ניתן לתיאור, טלוויזיה במיטבה. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן.

בעשר וחצי בערך נתן הטלפון שלי את הצלצול של המייל שהתקבל. בשעה הזו זה בדרך כלל ספאם, אבל הטלפון היה לידי אז הצצתי. זה היה מייל מהמנחה בתזה, ד"ר ג', המנטור שלי, שסיפר לי שזה עתה קיבל מייל ממערכת 'פוליטיקה' על יציאת הגיליון ובו מאמרי החדש. 

אצתי רצתי אל המחשב והנה זה שם - "הסדר העדה הדתית במשפט הישראלי כמנגנון של שליטה ומיון אתני". שמחה גדולה ואור גדול בחיי.

דיווחתי לקבוצת הדוקטורנטיות הסודית בפייסבוק - ששמעו ממני המון קיטורים על שלבי הלידה הקשים של המאמר הזה בדיוק - וחזרתי לפרנק אנדרווד. קמתי בבוקר - וזה עדיין שם. לא חלום.

קשה לתאר את התחושה. זה לא המאמר הראשון שלי שמתפרסם, אבל בהחלט החשוב ביותר עד כה. הנושא יהיה מוכר לקוראי הבלוג הזה, כמו גם חלק מהשמות המאוזכרים (במיוחד הערת השוליים המפנה למאמר של סלבוי ז'יז'ק בעמ' 50 למטה, שהייתי חייב להכניס, כי הבנאדם אליל וצריך לתת לו את הכבוד), אבל דרך הצגת הדברים האקדמית אולי תהפוך את הדברים לקשים מעט לקריאה, וגם אין קליפ וידאו עם שיר בסוף. לא מצפה שמישהו כאן יקרא מהתחלה ועד הסוף (אחותי, למשל, שהיא גם הבוס שלי כידוע, ומשפטנית מאוד מפולפלת, לא הגיעה מעולם אל מעבר לעמוד השלישי בשום טקסט אקדמי שכתבתי, ואני לא מאשים אותה).

אז מי שכן מקצועי וקורא את זה - המאמר הזה נותן איזו אסמכתא או ביסוס לכך שהרציונל לשיטת המילט אינו דתי כי אם אתני, זאת אומרת שכל העניין הזה עם בתי הדין הרבניים לא נועד כדי לאמלל את החילונים אלא כדי לשלוט בערבים. אמרתי את זה בכמה וכמה מקומות, ובין היתר היה לי על כך מעין ויכוחון און ליין כאן ממש ובעוד מקומות עם המומחה מספר אחת לדתות בישראל, תומר פרסיקו. אז אם זה נותן עוד לבנת לגו בבניין של מישהו, אז אפשר לקחת את זה עכשיו כאסמכתא, וחוץ מזה בפעם הבאה שמישהו יתווכח איתי אוכל לומר שיש מאמר שהתפרסם ב'פוליטיקה' שזה הירחון המוביל בעניינים האלה בישראל, שתומך ממש בדעה שלי.

אז אני כותב את כל זה כאן רק כדי שתדעו כמה אני שמח.

ואני נורא שמח.